דברי יחזקאל מא

איברא דהדברים לכאורה תמוהים מאד דלפירוש ר"ת מי ניחא דמהיכן נעשו הזיונין ע"י נטילת אמצעית הגג ודוחק לומר דדעתו כדברי השואל שבתשובת רע"א דלשיטת ר"ת דהחית הוא בצורת שני זיינין בעי ג"כ זיון מדין זיין והוא בכלל שעטנ"ז ג"ץ דהרי כבר העלה הגרע"א שם מכמה ראיות דח' לא בעי זיון יעו"ש, שוב מצאתי במרדכי בפרק הקומץ רבה שכתב וז"ל ור"ח היה אומר שאם לא זיין כלל דפסול מידי דהוי אקוצו של יו"ד ואין נראה מדאמרינן התם שקליה לגגו דח' ועביד תרי זיינין חייב ש"מ דאין זיונין מעכב דהא' בח' ליכא זיונין כדאמר לקמן והוי כתב גמור וחייב עכ"ל, אלמא דבמחיקת אמצעית הגג נשאר הח' בלא זיונין, וכן מבואר גם כן מדברי ספר התרומה (סימן קי"ד) שהובא בתשובת רע"א (סימן כ"א) יעו"ש, וא"כ דברי ההגמי"ו לכאורה תמוהים. וראיתי עוד שם במרדכי שכתב בסמוך לזה וז"ל מה שהבאתי ראיה לעיל להכשיר שלא בזיונין אין ראיה מכאן דאימא ע"י מחיקת הסכין איתרמי שעשה זיונין ומיהו משם פירש"י שהזיונין מגוף האות כדפי' לעיל וכו' עכ"ל, וכוונתו דע"י גרירת החטוטרת נגע הסכין בראש הזיינין וגרר מהן ונעשה שם סריטות וזהו עולה בעד הזיונין לפירש"י שהזיונין הם מגוף האות, אמנם צ"ע דאכתי אם נימא דזיונין מעכב ובלא זיונין אינו חייב משום שבת א"כ אפילו אם איתרמי ע"י מחיקת הסכין שנעשה זיונין מ"מ הא לא נתכוין למלאכה גמורה כיון דבמחשבתו לא היה לעשות זיינין עם זיונן והו"ל נתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר, וצ"ל דל"ד נקט האי לישנא דאיתרמי אלא שעשה כן בכוונה ומשום הכי לא חשיב מתעסק, אבל בדברי ההגמי"י הנ"ל אין לפרש דכוונתו לדברי המרדכי אלו מדכתב אלמא במחיקת אמצעית החית נעשית שני זיינין ותגין שלהם ולא זכר כלל מנגיעת הסכין בראש האותיות משמע דבמחיקת אמצעית לבד דהיינו החטוטרת נעשו הזיונין. ונראה ליישב דברי ההגמי"י עפמש"כ הב"י (באו"ח סימן ל"ו) בשם הסמ"ג וז"ל שעטנ"ז ג"ץ צריך בכל אות ג' זיונין בצד שמאל ויש סומכין על קרנות האותיות ומקל באמצע וכו' עכ"ל, וכן כתב במרדכי בהקומץ רבה יעו"ש, ועפי"ז א"ש ראית ההגמי"י לדעת ר"ת דבנטילת האמצעית הח' נעשית שני זיינין עם הזיון והיינו דאיירי דרגלי החטטרת מונחין בראש הזיינין באמצען וא"כ בשעה שמוחק ראש החטטרת מלמעלה לבד היינו שמפריד רק השני זיינין מהדדי הרי נשארו שני זיינין עם זיונן דהא כל זיין יש לו שתי קרנות ומקל באמצע הנשאר מרגלי החטטרת שלא גרר אותם לגמרי, וא"כ כ"ז א"ש רק לפיר"ת אבל לפירש"י דהגג של הח' שוה מלמעלה א"כ אף כשיגרור באמצעית הגג ישארו רק הקרנות לבד וא"כ ליכא רק שני זיונין דהיינו שתי הקרנות ואנן שלשה זיונין בעינן וזה נכון, ועפי"ז יתבאר היטב גם דברי הש"ג בשם ריא"ז בסוף הבונה שכתב התחיל לכתוב ח' ועלו בידו שני זיינין שהיה צריך להן אם עלו בידו הזיינין מזויינין בזיונין שלהן כהלכתן הר"ז חייב וכו' עכ"ל, ולכאורה האיך אפשר שיעלו הזיינין עם הזיונין כהלכתן, ולפימ"ש א"ש מאד דמיירי שדלג הקולמס קצת מראש החטטרת והו"ל זיינין מזויינין כהלכתן וכמ"ש רש"י כיו"ב (דף ק"ד ע"ב) ד"ה נתכוין ע"ש. ועדיין תיקשי ע"ד ההגמי"י דאם ס"ל דזיונין מעכב מה יועיל שע"י מחיקת אמצעית הגג נשארו הזיינין עם הזיונין וכמו שנתבאר דלא גרר רק ראש החטטרת דהא מ"מ כיון שלא עשה מעשה בגוף האות רק מסביב לו הו"ל חק תוכות ולדעת המרדכי דס"ל כדעת הרשב"א דכל שעוסק בהפרדת האותיות אין זה בכלל חק תוכות לא תיקשי דה"נ כיון דע"י מחיקת הסכין נגמרו הזיינין כהלכתן אין זה חק תוכות, אבל לדברי ההגמי"ו תיקשי דאין לומר שגם דעתו כדעת הרשב"א שהוא דעת יחיד נגד כל הראשונים החולקים עליו כמבואר בב"י (באו"ח סימן ל"ב) באורך, ועוד דהרשב"א עצמו חזר בו ממ"ש בחידושיו הנ"ל דבכה"ג שמפריד אותיות דבוקות אין זה חק תוכות דהא הב"י (שם) כתב וז"ל והירושלמי הזה הוא בפרק היה קורא והכי איתא התם עירב את האותיות אית תני כשר ואית תני פסול מ"ד כשר מלמטה ומ"ד פסול מלמעלה כגון ארצנו תפארתנו אבל ארצך ותפארתך צריכא, וכתבו הרשב"א בתשובה ופירש דהכי קאמר מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אם בא לגרור הרי זה כחק תוכות שלא נעשית מעולם אות עד עכשיו שהוא גוררו אבל כשנדבקו מלמטה לוא"ו של ארצנו ותפארתנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחלתה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגוררה אין זה תוכות והלכך אפילו אינו גורר, כל שהוא יכול לגרור כשר וכדברי ר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל ארנך ותפארתך שהכף דבוקה באמצעית רגלה עם התיו צריכא, כלומר ספק דאיכא למימר דאף היא אינה אות עד שיגמר כל האות שבה לגמרי ואיכא למימר דינו כלמטה וכשר עכ"ל, [והספק הוא אם צורת הכף פשוטה הוא רק שיהיה גדול מהאותיות שלפניו ונמצא דלפ"ז נדבק באמצעה כשר דהרי שוב ליכא חסרון בעצמות האות דמה שנקרא כאן לד' או לר' אין זה אלא מצד שהאותיות שוים כמותו ואם למחוק אותם ונכתוב קטנים ממנו אז נקרא כ' פשוטה וא"כ עיקר האות כבר נגמר רק שחסר תיקון בקריאתו ע"ז כשר כשנדבק דמ"מ קורין אותו, או דלמא דצורתו הוא כמו שכתב בהגמי"י (הלכות תפלין פ"א) שצריך להיות רגלו פי שנים מגגו ובלא"ה הו"ל ר' או ד' יעו"ש ולפי"ז דינו כלמעלה כיון דכ"ז שהוא באמצע לא נעשה אות מעולם ומה שהיה עליו צורת אות אחרת אינו מועיל להכשירו בתורת אות זה] וכן כתב שם הב"י עוד בשם הרשב"א לענין מ"ם פתוחה שנדבקה ונעשית סתומה דלא מהני תיקון מה"ט כיון דלא נעשה אות עדיין חשיב כמו נדבק מלמעלה יעו"ש, וא"כ ע"כ לפי"ז דברי הרשב"א בס"פ הבונה שכתב דל"ח ח"ת דהו"ל כמפריד אותיות או כגורר טפת דיו ח נם להלכה לפ"ד הרשב"א אלו, ונהי דהך דינא שכתב הרשב"א לענין שני זיינין דאינם חק תוכות היה אפשר לקיים עדיין דהרי כיון שדרך לכתוב הזיינין מתחלה ואח"כ לתלות החטטרת למעלה א"כ הו"ל כמו נדבקו מלמטה ומשו"ה לא חשיב חק תוכות, אבל הך דינא שכתב הרשב"א עוד לענין נטל תגיה דדלת ועשאו ריש דהתם מעולם לא היה עליו שם אות זה ודמי לנדבק מלמעלה ואפ"ה הכשירו הרשב"א שם. ולפי דברי הרשב"א אלו הו"ל חק תוכות ממש, וע"כ מוכח מזה דהרשב"א חזר בו וכן כתב בחי' רע"א באו"ח (שם) בשם תשובת פמ"א יעו"ש וא"כ תו א"א לפרש דמה שנעשו ע"י מחיקת אמצעית הגג הזיינין עם הזיונין כשר דנהי דלענין גוף הזיינין הו"ל נדבק מלמעה דכבר נעשו אות קודם שנדבקו ע"י החטטרת אבל לענין הזיונין הרי חשיב נדבק מלמעלה דמעולם לא היה עליהם שם זיינין עם זיונין וכיון דזיונין מעכב א"כ כמו דפוסל חק תוכות בגוף האות כמו כן פוסל ג"כ בזיונין וא"כ דברי ההגמי"ו עדיין צריכין ביאור דלדעת ר"ת מי ניחא ועוד דהא דעת ההגמי"י (בפ"ד מהלכות גירושין) דבכל גווני חשיב חק תוכות ואפילו נדבקו מלמטה שכתב שם ז"ל ל"ק הא דחק תוכות הא דחק ירכות מתוך שמועה זו פסק ר"י שאם נפלה דיו לתוך ד' ונעשה ה' לתוך ב' ונעשה פ' או מ' פתוחה ונעשה סתומה שצריך לחזור ולכתוב גט אחר ולא יועיל למחוק הטפה דמאחר דזה האות אין שמה עליה אלא ע"י מחיקה זה קרוי חק תוכות ופסול, ספר התרומה והמצות עכ"ל, וכן כתב עוד (בפ"א מהלכות תפלין) לענין אם נפלה טפת דיו באות אחת ונתקלקלה עד שאין שמה עליה אין תיקון מועיל לה אחרי כן דהו"ל שלא כסדרן יעו"ש, ולפ"ז תתעורר הקושיא גם מגוף הזיינין האיך נתכשרו ע"י מחיקה לדעת ר"ת הא כיון דנעשו אות ח' א"כ כשנוטל הגג אח"כ הו"ל חק תוכות, ואפשר דמגוף הזיינין נא קשה כ"כ לדעת ר"ת דס"ל דצורת ח' הוא שני זיינין וחטטרת, די"ל דגם כשנעשה אות ח' לא יצא גם מכלל זיין ועדיין שמו עניו