דברי יחזקאל לה

בכל לשון ובכל כתיבה ורבי יוסי אומר כי כותב שתי אותיות אינו חייב משום כותב אלא משום רושם ורושם אצלנו מאבות מלאכות כיון שהיה במשכן כי קרשי המשכן היו כ' מצד צפון וכו' והיו כותבין על הקרש הראשון בצדו האחד א' ועל הקרש השני ב' וכך היו עושין עד הקרש האחרון שהיו כותבין עליו כ' וכיון שכן הוא כמו שאמרנו מי שכתב בקרש אחד י"א והם שתי אותיות וככה עד הי"ט חייב משום רושם ותועלת היותו משום כותב או משום רושם כי לדעת האומר משום כותב יתחייב על ב' אותיות, כשכתב כתיבה בשבת בשוגג ואח"כ כתב ב' אותיות בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שהוא מלאכה אחת, והאומר משום רושם מונה רושם מאבות מלאכות יתחייב שתים וכו' עכ"ל, ודבריו צריכין ביאור וכבר עמד על זה במנחת חינוך (מצוה ל"ב) יעו"ש. וראיתי בחי' מלאכת שלמה למשניות שהעתיק דברי הרמב"ם אלו ובסוף דבריו כתב וז"ל, והאומר משום רושם מאבות מלאכות יתחייב שתים אחת משום כותב ואחת משום רושם דהיינו השתי אותיות דאיהו ס"ל דמי שאינו כותב אלא שתי אותיות בלבד יקרא רושם וכשיכתוב יותר משתים אז יקרא כותב ויתחייב גם משום כותב עכ"ל ז"ל בקיצור ובשינוי קצת להבנת דבריו ז"ל לפע"ד וכו' עכ"ל. והדברים עדיין סתומים בכמה מיקרי כתיבה אם סגי בשלש או בעי יותר, ובחי' יש סדר למשנה להגאון מוהר"י פיק זלל"ה תמה ע"ד הרמב"ם אלו דאכתי לר"י אמאי חייב שתים כיון דלדידיה רושם מאבות מלאכות א"כ כשכתב כתיבה בשבת נמי לא יתחייב אלא משום רושם כי במשכן לא היתה כתיבה כלל אלא ב' אותיות בלבד ומנלן לחייב משום כותב בפ"ע אליבא דר"י דהיכן מצינו כתיבה במשכן זולתי שהיו כותבין על קרשי המשכן. ותו דלפמ"ש הרמב"ם דכותב בשמאל אינו נקראת כתיבה אלא רושם לבד בשתי ידיו א"כ למה להרמב"ם למצוא תועלת רחוקה בין ת"ק לר"י בפשוטו הומ"ל דכתב בשמאלו דלת"ק דהחיוב מטעם כותב פטור ולר"י דהחיוב משום רושם חייב יעו"ש בחי' למשניות. והנה לפי המתבאר מדברי המ"מ על מה שכתב הרמב"ם (בפי"א מהלכות שבת הלי"ז) וז"ל רושם תולדת כותב הוא כיצד הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצא בהן כדרך שהציירין רושמין הרי זה חייב משום כותב עכ"ל, *) ובמ"מ שם וז"ל ופירש רבינו בפירוש המשנה שדעת ר"י הוא שהרושם הוא אב בפני עצמו וכתיבת שתי אותיות בלבד הוא משום רושם לפי שכך היו עושין בקרשי המשכן ואין הלכה כמותו אלא תולדות הכותב הוא והאריך בזה שם ורש"י ז"ל פי' פירוש אחר עכ"ל המ"מ ומבואר דלת"ק ג"כ חייב רושם משום תולדה דכותב אלא דלר"י רושם הו"ל אב ולפי זה מיושב הקושיא שהקשה בחידושי יסל"מ הנ"ל על דברי הרמב"ם דמשום הכי לא כתב הנ"מ בין ת"ק ור"י לענין כתיבת שמאל, דהא לשניהם חייב לת"ק משום תולדה ולר"י משום אב וא"כ ליכא נ"מ ומשו"ה כתב הנ"מ לענין כתיבה ושתי אותיות דלת"ק חייב אחת ולר"י שתים וכן מתבאר ג"כ ממה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דמתניתין דמחייב בשמאלו מיירי בשולט בשתי ידיו אבל לשאר ב"א אינה נקראת כתיבה אלא בימין אבל בשמאל אינו אלא רושם לא כותב, וע"כ מיירי אליבא דת"ק דר"י דהא הך אוקימתא דשולט בשתי ידיו שכתב הרמב"ם אליבא דרבנן מתוקמא בגמרא דלר"י אפילו בכל אדם חייב וכיון דהרמב"ם מפרש הך משנה דבשמאלו חייב אליבא דת"ק ואעפ"כ כתב דלשאר ב"א הנ"ל רושם אלמא דמ"מ מחייב בשמאל משום רושם מדין תולדה גם לת"ק, וראיתי במנ"ח (מצוה ל"ב) שתפס לדבר (מצוה ל"ב). פשוט דדוקא אליבא דר"י דרושם הו"ל אב מחייב בשמאל אבל לת"ק דרושם הו"ל תולדות כותב פטור בשמאל כמו כותב יעו"ש ותמוה דמדברי הרמב"ם כאן מפורש להיפך וממה שכתב הרמב"ם (פי"א מהלכות שבת הלי"ד) דהכותב בשמאלו פטור לבד איטר ושולט בשתי ידיו ומשמע דפטור אפילו מדין רושם היינו מטעם שביארנו לעיל דאינו חייב מטעם רושם אלא כשמכוין לרשימה ולא כשמכוין לכתיבה דאז לא מיקרי דרך מלאכה בשמאל ואפילו רושם אינו וא"כ הרמב"ם דכתב כאן הכותב דמשמע מסתימת הלשון דמכוין לכתיבה משו"ה פטור אפילו מדין תולדה והא דאוקי בגמרא אליבא דר"י היינו מטעם דמיירי שנתכוין לרשימה וכמש"ל בשם רבינו חננאל ומשו"ה בהלי״ז שכתב הרמב"ם דהרושם חייב לא זכר כלל בימינו דרושם אפילו לת"ק חייב בשמאל ומשו"ה כייל הרמב"ם שם מלאכת רושם עם שאר מלאכות דמוחק ומשרטט דחייב בכל אנפי ולא בעי ימינו דוקא [ועיין בחידושי הר"ן בסוגין יעו"ש] איברא דמה שהקשה בחי' יסל"מ דמאי מחייב הרמב"ם אליבא דר"י כשכתב כתיבה בשבת משום כותב ועל השתי אותיות משום רושם והיכן מצינו במשכן כתיבה אחרת לבד מהנך שתי אותיות שהיו על קרשי המשכן וא"כ הך מלאכה לא היתה במשכן כלל אליבא דר"י קושיא זו צריכה לפנים ואין לומר דילפינן מציץ או מאבני האפוד דהיתה שם כתיבה יותר משתי אותיות ז"א דכל המלאכות ילפינן מגוף המשכן ממש ולא מכלי המשכן. וחכם אחד הקשה עוד ע"ד הרמב"ם דלפ"ז הא לרבי יוסי פשו להו מל"ט מלאכות ואנן תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ולא אישתמיט תנא דפליג על זה. אמנם במחכ"ת נעלם ממנו דברי הירושלמי (פרק כלל גדול הל"ב) וז"ל תני רבי ישמעאל בנו של ריב"ב אומר הצבעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה, על דעתיה דרבי ישמעאל בנו של ריב"ב מ' מלאכות אינון וכו' עכ"ל וא"כ גם לר"י א"ש. ואפילו לדעתו דתפס דהך מתניתין דל"ט מלאכות לית מאן דפליג עלה א"ש דהא ר"י לטעמיה דס"ל הבערה ללאו יצאת כמבואר בשבת (ודף ע' ע"א) יעו"ש ומבואר בפסחים (דף ה' ע"ב) בפירש"י ותוספת דאינה בכלל אב מלאכה א"כ לרבי יוסי אפיק הבערה ועייל רושם, וכיו"ב אמרינן בכלל גדול (דף ע"ה ע"ב) ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט יעו"ש, וע"ש עוד. מ' חסר אחת לאפוקי מדר"י דתניא ר"י מוסיף אף השובט והמדקדק וכו' הרי דלר"י ע"כ מינה מ״א מלאכות יעו"ש. ע״כ נראה לפרש דמ"ש הרמב"ם דשתי אותיות חייב מטעם כותב אין הכוונה כמו דתפס לה בחי' מלאכת שלמה שהובא לעיל דדוקא יתר משתי אותיות מיקרי כתיבה וכן נראה גם מדברי המרכבת המשנה (פי"א הלכות שבת הל"י) יעי"ש היטב, אלא הכוונה הוא עפ"י מ"ש הרמב"ם (בפי"א מהלכות שבת הל"י) וז"ל הכותב אות כפולה פעמים והוא שם אחד כמו דד תת גג רר שש סס חח חייב עכ"ל וכתב המ"מ שם ונראה מדברי רבינו שאין חייב אלא כשהן שם אחד ר"ל שיש להם כוונה כגון אלו גג דד שכתב אבל א"א דאאזרך וכיו"ב שאינן מלה אינו חייב וכן נראה מן הגמרא עכ"ל המ"מ, ופליג על מה שפירש"י במתניתין בין משם אחד שתיהן אלפין משתי שמות אלף בית אלא משם אחד מפרש אותיות כפולות שהן שם אחד כגון גג וכו' ומשתי שמות אלף בית אבל א"א פטור וכן מצאתי בשנות אליהו וז"ל בין משם אחד פי' גג בין משתי שמות א"ב אבל א"א פטור עכ"ל והוא *) הגה״ה ועיין ברמב"ם (פ"י מהלכות שבת הלט"ז) שכתב שם הצר צורה בכלי חייב משום מכה בפטיש יעו"ש וע"ע במנ"ח