דברי יחזקאל לד

דהשאילו מקום לתנור וכיריים הוא לכו"ע.) משום דמיירי שיש לו קנין בשאלת הקרקע וע"ז גם רבנן מודו רק דכאן בכוורת מיירי שיש לו מקום הכוורת רק בהותר שימוש שלא ע"י קנין בזה פליגי ר"א ורבנן ובזה הלכתא כרבנן ודלא כדברי מהרי"ט ולא אמרינן בזה מקולי פרוזבול וכמ"ש לעיל בשם הגי"ת. ובלא"ה לא קשיא דאמאי לענין קנין חשוב כמטלטלין לרבנן כיון דיש לו מקום הכוורת א"כ ממילא נקנה ע"י מקומו מדין אגב די"ל דהירושלמי מפרש דהך דתני במתניתין הרי הוא כקרקע לא מיירי כלל לענין קנינים אלא לכל שאר דיני הקרקעות כגון שומרים ושבועה ואונאה וכיו"ב דזהו נוגע רק לגוף הכוורת לבד ובזה שייך פלוגתא דר"א ורבנן אם חשוב כקרקע או לא. סימן ד בענין כותב בשבת ענף א [א] תנינן בשבת (דף ק"ג ע"א) הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות בכל לשון חייב אמר רבי יוסי לא חייבי שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו וכו' ופירש"י וז"ל בין שם אחד, שתיהן אלפין, משתי שמות. אלף בית, משתי סמניות, אחת בדיו ואחת בסיקרא בכל לשון של כל כתבים וגופן של כל אימה ואומה. משום רושם, סימן שהיו עושים בקרשי המשכן מפני שמפרקין אותי ילכשיקימוהו לא יחלפו סדר הקרשים ואתא רבי יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא רשם שני רשימות בעלמא לסימן חייב עכ"ל, והנה מפירש"י נראה דעיקר מחלוקת ת"ק ור"י היא מהו מלאכת כותב דלת"ק כתיבה הוא האב משום דבמשכן היו כותבים ורושם אינו חייב כלל אפילו מדין תולדה ותולדת כתיבה לת"ק הוא בסם ובסיקרא וכל דבר המתקיים כמבואר בסמ"ג (ל"ת ס"ה) יעו"ש, וכ"כ ביראים (סימן ער"ד) ע"ש ולר"י האב הוא רושם שכן היו עושים במשכן שלא היו כותבין אלא סימן בעלמא היו עושים וכותב דחייב לר"י הוא מדין תולדה או דלא גרע מרושם ולא יצא מכלל אב, ולפ"ז לדידן דקיי"ל כת"ק אינו חייב ברושם וכן דעת כל הראשונים שיתבאר בסמוך. ונראה להביא ראיה לזה דלת"ק פטור ברושם אפילו מדין תולדה דאמרינן בגמרא בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך וכו' אמר אביי בשולט בשתי ידיו ר"י אמר הא מני רבי יוסי *) הגה"ה ועפי"ז ידוקדק היטב חילוק הלשון בין הש"ס דילן להירושלמי בהך היא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם והא מדסיפא ר"י הוא רישא לאו ר"י כולה ר"י היא ע"כ ופירש"י הא מני ר"י דלא בעי כתיבה אלא רושם בעלמא ובשמאלו רושם מיהא הוי עכ"ל, וה"ט משום דדרך לרשום גם בשמאל ולא גרע משולט בשתי ידיו, וכ"כ בחי' הר"ן ע"ש ואי נימא דגם לת"ק רושם חייב משום תולדה דכותב אמאי דחיק לאוקמי מתניתין כולה כר"י נימא דשמאל חייב מטעם רושם דהו"ל תולדה דכותב בימין, ואין לומר דדחיקא ליה להש"ס לאוקמי מתניתין דהחיוב הוא מטעם תולדה דהא לפמ"ש לעיל בשם הסמ"ג דאב אינו אלא כותב בדיו, ובסם וסיקרא וכיו"ב אינו אלא תולדה ואפ"ה פירש"י משתי סמניות אחת בדיו ואחת בצבע והיינו משום דאב ותולדה דידיה מצטרפין הרי מיירי מתניתין גם בחיוב תולדות, וכן לדעת הרמב"ם שפירש בפיה"מ דמשתי סמניות איירי שעשה רושם לסימן והחיוב הוא מטעם רושם לת"ק דהו"ל תולדה א"כ גם בשמאלו דמתניתין נפרש שחיובו מטעם תולדה וע"כ דלת"ק רושם פטור לגמרי אף מדין תולדה. ואין לומר דלת"ק דרושם חייב רק משום תולדת כותב באמת כותב בשמאל פטור לגמרי מטעם דאין לחייב בתולדה יותר מאב דידיה וכמו דהאב דכותב פטור בכותב בשמאל ה"נ ברושם דהו"ל תולדה דידיה ורק לר"י אמרינן דרושם בשמאל חייב משום דהיא עיקר המלאכה ומדין אב מחייב, דז"א דדוקא היכא דאיכא פטור בעצם המלאכה של האב ע"ז שייך שפיר לומר דלא עדיף תולדה מאב אבל כאן דעיקר פטור דשמאל אינו בעצם המלאכה אלא דהוא פטור צדדי מטעם דאין דרך מלאכתו בכך וא"כ בתולדה דידיה דדרך מלאכתו בכך ודאי חייב. ואף דלפ"ז יש להקשות דאמאי קאמרינן דלר"י דלא חייבו בכותב שתי אותיות אלא משום רושם חייב גם בשמאל כיון דעיקר הטעם הוא משום דדרך לרשום גם בשמאל וא"כ כ"ז שייך רק ברושם ממש אבל כותב בשמאל נהי דלא גרע מרושם אבל כיון דמלאכה זו אין דרכה בכך אמאי חייב, יש לומר דכוונת הגמרא לאוקמא מתניתין כר"י דכותב בשמאל מיירי שלא היתה כוונתו לצורך כתיבה אלא לצורך רשימה ובכה"ג דרכו גם בשמאל אבל במכוין לצורך כתיבה פטור באמת גם לר"י דאין דרך מלאכתו בכך, ודבר זה יש ללמוד מפי' רבינו חננאל וז"ל הא דרבי יוסי דאמר משום רושם פשוטה הוא ומקום שנתכוין לרשום ולא לכתוב חייב ואפילו אינו דבר ידועה ברשימה במה בין בימינו בין בשמאלו חייב עכ"ל ואם כפי הנראה יש ט"ס קצת בדבריו אבל כוונתו ברור כמו שכתבנו דדוקא היכא דמכוין לרשימה ולא לכתיבה ועיי"ש עוד בדבריו לעיל מינה דמשמע ג"כ דאין חייב אליבא דר"י אלא באופן זה יעו"ש. [ב] אמנם הרמב"ם בפירוש המשנה יש לו דרך אחרת דבין לת"ק ובין לר"י רושם חייב אלא דלת"ק רושם חייב מדין תולדה ולר"י הוא מדין אב ע"ש וז"ל אמרם בין בימינו בין בשמאלו ר"ל מי שהוא משתמש בשתי ידיו והן קורין אותו שולט בשתי ידיו אבל שאר בני אדם אינה נקראת כתיבה אלא כתיבת ימין אבל כתיבת שמאל אינו אלא רושם ולא כותב, סמניות הוא לשון רבים של סימן והם סימנים כמו שכותבין בני אדם א' שיורה על אחד וב' שיורה על שנים דינא דבש"ם דילן איתא אפילו השאילו מקום לתנור וכיריים ומשמע דלא בעי שיעמיד התנור והכיריים כלל רק שיהא לו הזכות להשתמש והירושלמי קאמר כותבין פרוזבול על מקומה של תנור וכו' ומשמע דכבר העמיד התנור במקום המישאל לו אבל במה שיש לו האפשרות להעמידו לא סגי לכתיבת פרוזבול והיינו כמ"ש דבמקום שיש קנין על השאלה לא בעי כלל שישתמש בפועל דהרי המקום קנוי לו, משא"כ במקום דליכא רק היתר שימוש לבד בעי דיקא השתמשות זכות כלל להלוה וזה נכון.