דברי יחזקאל לג

לאוקמי בגוונא דהתנה שלא בתורת קנין ועדיף ליה אוקימתא דהעמיד שלא בידיעת חברו דעדיין הו"מ לאוקמי בגוונא דקנה כוורת מחברו דאין לו ברשות חברו רק היתר שימוש לבד ולא זכות מתורת קנין דאין זה חזקה כמ"ש לעיל, ויש לדחות. שוב הגיע לידי ספר גידולי תרומה וראיתי שם (בשער מ"ג ח"א סימן י"ב) שכתב עלה דמשני בגיטין (דף ל״ו ע"א) דמנח אסיכי וז"ל ולכאורה קשה מאי משני דמנח אסיכי אכתי הא איכא מקום סיכי שאין היתדות עומדות בנס על האויר אלא ע"ג קרקע ואותו המקום המועט ע"כ או שלו הוא או השאילו כדפירש"י ז"ל גבי מקום העציץ וכו' ובהיותי מחזר אחר הישוב לזה מצאתי להרא"ש ז"ל שכתב ל"צ דמנח אסיכי וסיכי הם של בעל הקרקע ע"כ ועדיין בעניותי לא יצאתי מידי גמגום דהיכי דמי אם האי בעל היתדות והקרקע השאיל לו היתדות סתם ולא פי' לו כלום מהקרקע או השאילו לו ג"כ הקרקע שעומדות עליו היתדות שישארו שם כמות שהם ועליהם יעמוד הלה עציצי. ואם פי' לו מהקרקע חזרנו על הקושי שהרי מקום היתדות מושאל לו, ואם לא נזכר הקרקע כלל א"כ כי נמי העציץ הוא נקוב מאי הוי דאע"ג דהוא יונק מן הקרקע הויא יניקה מקרקע שאינו שלו. ואי נימא דאע"ג דלא פי' מ"מ כיון דראה שהעציץ נקוב והשאיל לו היתדות ממילא אדעתא שיתהנה מן הקרקע השאילן א"כ גם כשאינו נקוב נימא כיון שאין היתדות יכולות לעמוד באויר מסתמא אדעתא שיהיו מונחים בקרקע השאילן והרי המקום מושאל עכ"ל הג"ת, ומבואר מדבריו דפליג על המהרי"ט בתרתי, חדא דשאלת קרקע בלא קנין לא מהני לענין פרוזבול דהא הוי ניחא ליה לאוקמי דלא השאילו זכות קנין בקרקע שהסיכי עומדות שם אי לאו קושיא דעציץ נקוב נמי, ועוד דעציץ נקוב בעי קנין ביניקה ג"כ וכמו שכתבנו לעיל הפך דעת מוהרי"ט דס"ל דמהני אפילו בהיתר שימוש לבד ולא בעי קנין וכמ"ש בדבריו הנ"ל. [יא] וראיתי בירושלמי (שביעית פ"י הל"ג) עלה דמתניתין דכוורת דבורים וז"ל רבי אבהו בשם ר"ש בן לקיש טעמא דר"א ויבא העם אל היער והנה הלך הדבש מה את ש"מ אמר רבי מנא תורשא מפיק דבש ואילו אמר ויטבול אותו ביערת הדבש יאות ר"י ב"ר בן בשם רשב"ל אמר שמעה יתה כן ויטבול אותו ביערת הדבש מה אנן קיימינן אם במחובר לקרקע כל עמא מודים שהיא כקרקע אם בנתונה על גבי שתי יתדות כל עמא מודים שאינה כקרקע, אלא כי אנן קיימינן במינחת על גבי קרקע ואתיא כיי דאמר רבי זעירא בשם רב ירמיה כותבין פרוזבול על מקומה של תנור ועל מקומה של כירה, רב הונא בר אדא אמר אף על מקומה של נר, אף בפת כן מחלוקת ר"א וחכמים דבש גדולי כוורת פת אינו גדולי תנור עכ"ל, ופי' הפ"מ דהאי דאיתא דאמר בירושלמי הכוונה דמשו"ה ס"ל לר"א דכותבין פרוזבול על כוורת משום דמקום הכוורת שאול לו והו"ל כמו השאילו מקום לתנור וכיריים יעו"ש והדברים צריכים ביאור דכיון דטעמא דר"א הוא משום דיליף מקרא דיערת הדבש וא"כ הכוורת הו"ל מצד עצמו כמו קרקע ול"ל מטעם מקומו, ואין לומר דהך מ"ד דקאמר ואתיא פליג על טעמא דיערת הדבש דקאמר לעיל דכן משמע גם מסוף דברי הירושלמי דקאמר אף בפת כן מחלוקת ר"א וחכמים ומשני דבש גדולי כוורת פת אינו גדולי תנור, ואי טעמא מקרא דיערת הדבש א"כ לא שייך האי טעמא בפת כלל ול"ל לחלק משום דפת אינו גדולי תנור, ז"א דע"כ צריך לטעמא דיערת הדבש גם בסיפא דירושלמי דאת"ל דס"ל טעמא דהס"ד דב"ב שם דפליגי בתלוש ולבסוף חיברו וא"כ עיקר פלוגתייהו הוא דוקא בכוורת לבד ולא בדבש כמבואר בתוס' ב"ב שם ובש"מ בשם הרשב"א והרא"ש יעו"ש וא"כ מאי קא מחלק הירושלמי בין דבש לפת דזהו גידולי כוורת וזהו אין גדולי תנור דהא תרווייהו תלושין הוו, וע"כ דס"ל כמסקנת הש"ס דב"ב שם וכדברי הירושלמי לעיל מינה דעיקר טעמיה דר"א הוא מקרא דיערת הדבש אלא דאי הוי פת גידולי תנור הו"ל דין דבש בכוורתו דשפיר נוכל ללמוד מקרא דיערת הדבש לדבש בכוורת וכל דדמי ליה ועיי"ש בש"מ ב"ב בשם הרא"ם, ואי לאו טעמא דפת אינו גידולי תנור הוי כמו דבש בכוורת וזה ברור ולפ"ז דברי הירושלמי צריכין ביאור דל"ל כלל לטעמא דשאלת מקום הכוורת ולא סגי בטעמא דהו"ל קרקע מצד עצמו כמו דחשיב קרקע לענין קנין ושבת וטומאה. ונראה לפי המבואר בב"ק (דף י"ב ע"א) פלוגתא דאמוראי אם עבדא כמקרקעי דמו או כמטלטלין דמו וכתבו התוס' שם דאע"ג דלענין מילי דאורייתא עבדים הוקשו לקרקע מ"מ לענין מילי דרבנן כגון לענין אם גובין מן העבדים דשעבודא לאו דאורייתא או לענין קנין אגב דהו"ל דרבנן ולענין פרוזבול על העבדים דהו"ל דרבנן יעו"ש, והנה בנימוק"י פרק הגוזל עצים (דף צ"ז) כתב בשם הרא"ה דאפילו אם נאמר דאגב דרבנן ושיעבודא דאורייתא ג"כ שייך פלוגתייהו דדוקא לענין שבועה ואונאה ודיני שומרים וכיו"ב דעיקרו תלוי בדין קרקע הקישה תורה עבדים לקרקע אבל לענין שיעבוד מלוה דתלוי בדעתו של מלוה דסומך דעתו על הקרקע ולא על המטלטלין שיכול להבריחן וכן לענין אגב אע"ג דהוא דין תורה מ"מ כיון דעיקרו של קנין אגב הוא מפני שאדם סומך בדעתו הדבר המטלטל אל הקרקע שהוא עיקר לעולם שאדם סומך בו לפיכך עבדים שאין אדם סומך דעתו עליהן כמטלטלין חשיבי וכ"כ רשב"ם בב"ב והוא עיקר עכת"ד יעו"ש ועיין בתוס' יבמות (דף צ"ט ע"א) ד״ה מני ר"מ וכו' יעו"ש ולפי"ז לדידן דקיימא לן עבדי כמטלטלי דמי לדינים אלו נמצא דכוורת דבורים אף לבתר דגלי קרא דיערת הדבש דיש לו דין קרקע מ"מ כיון דאינו מחובר בטיט והו"ל דבר המטלטל אין אדם סומך דעתו עליהם כמו עבדים וא"כ תיקשי אמאי עדיף כוורת לענין פרוזבול מעבדים ולדעת התוס' שם דמחלקי בין מילי דאורייתא לדרבנן אפשר לומר דדוקא בעבדים הדין כן משום דניידי אבל כוורת שאני ואפילו במילי דרבנן כמקרקע דמי אבל לדברי הנימוק"י בשם הרא"ה אין לחלק בין עבדים לכוורת לענין פרוזבול, וזהו מאי דהוקשה ליה להירושלמי בטעמא דפרוזבול דוקא, דלענין שבת וקנין וטומאה דהתם תלוי בדין קרקע לבד מהני טעמא דיערת הדבש דחשוב כקרקע ומשו"ה קאמר הירושלמי דטעמא דר"א הוא מטעם שאלת מקום הכוורת ורבנן פליגי אהך דינא דכותבין על מקום תנור וכיריים. איברא דלפ"ז תיקשי דאמאי חשוב הכוורת לענין קנין כמטלטלין וכמ"ש הרמב"ם (בפ"י דשביעית מ"ז) וז"ל ומה שאמר הרי היא כקרקע לענין קנייתה בכסף ושטר וחזקה וכו' ושיקנה מטלטלין על גבה ושאר דיני קרקעות מכ"ל ואי נימא דמקום הכוורת מושאל לו דהא מה"ט כותבין פרוזבול א"כ אמאי אינו נקנה בקנין שהקרקע נקנית בו גם לרבנן דהא כיון שמקנה לו גם מקום הכוורת ממילא נקנה הכוורת אגב קרקע שתחתיו דשאלת קרקע ג"כ מועיל לענין אגב דאין לומר דכאן כיון דהמקנה גופיה אין לו רק בשאלה מיגרע גרע וכמ"ש בשם המהרי"ט דכבר דחה סברא זו הגרע"א כמ"ש לעיל, ונראה דמיירי שהקרקע מושאל לו שלא בתורת קנין רק בתורת היתר שימוש לבד וכמ"ש לעיל באות ט' ואעפ"כ לענין פרוזבול שפיר מועיל שאלה כזו כמ"ש המהרי"ט דזהו מקולי פרוזבול דלא בעי קנין השתמשות, ועפי"ז יש להשוות גם דברי הירושלמי עם התלמוד שלנו בגיטין (דף ל"ז ע"א) דמבואר שם דהך דינא דהשאילו מקום לתנור וכיריים הוא אליבא דהלכתא ולדברי הירושלמי דרבנן ור"א פליגי בזה א"כ אין כותבין פרוזבול על זה לרבנן וכבר עמד ע"ז הגאון מוהרר"א מפולדא בפירושו לירושלמי בשביעית יעו"ש. אבל לפמ"ש א"ש דבאמת הך דינא דתלמודא דידן