דברי יחזקאל לב

שמחובר בטיט עכ"ל, והוא הפך מדברי הרא"ש דמוקי להך מתניתין דמיירי במעמיד את הכוורת שלא ברשות ומונח ע"ג קרקע ואמאי לא ניחא להו להתוס' לאוקמי גם בהס"ד דמיירי בכה"ג שחבריה בטיט שלא בידיעת חבירו. וראיתי בשנות אליהו עלה דמתניתין דכוורת בשביעית שכתב וז"ל ומיירי דמונח ע"ג יתדות דאל"ה פשיטא דהוא כקרקע דאפילו השאיל לו מקום לתנור וכיריים כותבין עליו פרוובול גיטין ל"ז ע"ש עכ"ל. ומשמע דס"ל דהך תוספתא שהובאה בר"ש סוף עוקצין דמונח ע"ג יתדות לכו"ע כתלוש חשיבא אינה להלכה לסוגית הש"ס דילן בב"ב (דף ס"ה ע"ב) וכן נראה להדיא מדברי הגרע"א בשביעית שם שתמה על דברי הרע"ב שהביא דברי התוספתא אלו וכתב דזה אינו כסוגית הש"ס דב"ב דלהס"ד שם מיירי דוקא במחובר בטיט ולהמסקנא אפילו ע"ג יתדות חשיב מחובר וכן מבואר בחי' משנה ראשונה למשניות שם שכתב על דברי הרע"ב שהם נגד הסוגיא דב"ב וגם הר"ש והרא"ש לא כתבו כן ויעו"ש בפי' למס' עוקצין, אבל כפי מה שכתבנו לעיל מדברי הרא"ש בשביעית דמוקי למתניתין דכוורת דמיירי שהעמיד שלא בידיעת האחר דאל"ה הרי הקרקע מושאל לו ואמאי לא כתבינן פרוזבול לרבנן ולמה ליה לדחוק בגיונא דעביד איסורא ובגוונא דחיקא ולא משני כתירוץ הש"ס בגיטין דמיירי במנח אסיכי וע"כ דס"ל כדברי התוספתא דמנח אסיכי גם ר"א מודה דהו"ל כתלוש, וכן מבואר בירושלמי ג"כ וא"כ דברי הרע"ב הם כדברי הרא"ש ואתיין אליבא דמסקנא דב"ב שם דטעמא דר"א משום דאיתקש דבש ליער ואעפ"כ במנח אסיכי חשיב כתלוש משום דיער באויר ליכא ועיין בתפא"י שם שנדחק בזה. ולכן נראה לומר דאף דכותבין פרוזבול על עציץ נקוב מצד עצמותו דחשיב כקרקע מ"מ אם העמיד בעל העציץ אותו שלא בידיעת חברו בשדהו לא כתבינן פרוזבול אף שהעציץ יש לו דין קרקע גם בכה"ג שהיניקה גזולה היא והתולש ממנו בשבת חייב חטאת מ"מ לענין פרוזבול חשוב כתלוש משום דעיקר מה דהעציץ חשיב קרקע ע"י הוא מטעם יניקת חבירו ובעי שיהא קנין לבעל העציץ גם ביניקה דהיינו בכל מה דמחשיב לעציץ כקרקע ואם אין היניקה שלו נמצא דבמה שיש לו קנין אין לו דין קרקע מצד עצמותו ואין לכתוב פרוזבול על קנין שלו שהוא רק מטלטלין בלא קנינו של חבירו. ומעתה א"ש קושית הש"ס נקוב אין שאינו נקוב לא והאיכא מקומו ולא מצי לאוקמי דמיירי שהעמיד שלא ברשות דא"כ גם בעציץ נקוב לא כתבינן פרוזבול בכה"ג דתו ל"ח כמו קרקע וע"כ דיש לו קנין בהיניקה ג"כ והיינו שקנה הקרקע בשאלה או בשכירות להעמיד העציץ וא"כ אינו נקוב נמי האיכא מקומו, ולפ"ז גם באופן שקנה העציץ מחברו ויש לו רשות להשתמש בלא קנין ג"כ לא יועיל בעציץ נקוב כיון דחלק של בעל העציץ בפני עצמו אין לו דין קרקע כיון דאין לו קנין ביניקה רק היתר לבד דהא יכול לסלקו בכל שעה ושעה אין כותבין פרוזבול בכה"ג, ומ"ש הרא"ש דמתניתין דכוורת מיירי שהעמיד שלא ברשות בעל השדה משום דאליבא דמסקנא דטעמא דר"א דכוורת חשיב כמחובר משום דאיתקש ליער נמצא דיש לו דין קרקע מצד עצמותו ולא מטעם דהקרקע שעומד עליו מחשיב ליה לקרקע רק דבמונח ע"ג יתדות חשיב כתלוש משום דבטל ממנו דין קרקע משום דתו אינו דומה ליער דיער באויר לא אשכחן אבל כשמונח ע"ג קרקע דיש לו דין קרקע מצד עצמותו שפיר כותבין עליו פרוזבול לר"א אף שאין לו קנין בהקרקע שתחת הכוורת, וא"כ כ"ז הוא למסקנת הש"ס בב"ב אבל בהס"ד דטעמא דר"א משום דתלוש ולבסוף חיברו והו"ל כמחובר מדין דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו והיינו משום דהקרקע עולם מחשיב להכוורת בתורת קרקע ומשו"ה ליכא לאוקמי שהעמיד שלא ברשות דא"כ לא כתבינן עליה פרוזבול כלל כיון דאין לו קנין בהקרקע כלל דמה שיש לו לבעל הכוורת אינו חשיב קרקע כלל רק בצירוף קנין חבירו ודמי לעציץ נקוב שהעמיד שלא ברשות. ומשו"ה שפיר כתבו התוס' דלהס"ד דמיירי בחבריה בטיט הו"מ למימר ולטעמיך דאמאי לא כתבינן פרוזבול מטעם מקום המושאל וע"כ צריך לאוקמי דמנח אסיכי וא"כ אין הטעם משום דמיחבר בטיט. ועוד י"ל דבהס"ד בלא"ה אי אפשר לאוקמי בחבריה לכוורת שלא מדעת בעל השדה עפמש"כ התוס' בב"מ (דף נ"ד ע"א) ד"ה הקדש אין מתחלל על הקרקע והא דאמר בונין בחול ואח"כ מקדישין אפילו למ"ד תלוש ולבסוף חיברו כמחובר חשוב א"ש משום דכיון דאם לא היה קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש יעו"ש. ומבואר מדבריהם דבתלוש ולבסוף חיברו כל שעומד ליעקר אין החיבור חשוב כלל וכאלו לא חבריה דמי. וא"כ בהס"ד דעיקר טעמא דר"א הוא מטעם תלוש ולבסוף חיברו ומיירי בחבריה בטיט תו ליכא לאוקמי שהעמיד הכוורת שלא מדעת חברו דבכה"ג כיון דסופו ליעקר לא חשיבא חיבור כלל וע"כ מיירי דהעמיד ברשות וא"כ האיכא מקומו ואמאי לא כתבינן פרוזבול לכו"ע וע"כ דמיירי במנח אסיכי, אלא דלתי' זה תיקשי מה שהקשינו לעיל דהא משכחת גם ברשות בלא קנין כגון שקנה הכוורת מחבורו בלא קרקע דלרבנן דכוורת הו"ל מטלטלין אין לו בקרקע כלום מצד קנין רק היתר שימוש לבד ולר"א לא בטיל ממנו דין מחובר דהא אין סופו ליעקר כיון דמדעתו משתמש דנראה פשוט דבונה בקרקע חברו מדעתו בלא קנין שאלת קרקע דחשוב כמחובר דאין סופו ליעקר מיקרי אע"פ שיכול לסלקו בכל שעה [ועיין בתוס' סוכה (דף ל"א ע"א) ד"ה אבל וכו' איכא לאוקמי קרא כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון מדעתו. ובהגהות הב"ח הגיה שלא מדעתו וכן מבואר בהגהות אשרי בפ"ב דסוכה (סימן ט"ז) יעו"ש ועפי"ז יתיישב קושית הגרע"א בגליון הש"ס שם יעו"ש ואכמ"ל]. [י] ועפי"ז יש ליישב מה שהקשה בתשובת מהרי"ט (ח"א סימן ס"ה) דמאי מקשה בסיגיין האיכא מקומו הא שאלת קרקע בעי קנין וכאן הא ליכא קנין [ומה שמניח העציץ ברשות חבירו זהו ל"ח קנין חזקה לדעת מהרי"ט כמבואר בשמו בקצה"ח (סימן קפ"ט) יעו"ש] ומאי דאמר לעיל השאילו מקום לתנור וכיריים מיירי בקנין גמור, וכתב המהרי"ט להוכיח מזה דפרוזבול כתבינן אפילו בשאלת מקום בלי קטן רק בהיתר שימוש לחוד והוא מקולי פרוזבול יעו"ש ולפמ"ש י"ל דאי אפשר לאוקמי בכה"ג משום דא"כ קשיא רישא דאמאי בעציץ נקוב כותבין פרוזבול הא כיון דליכא קנין ביניקה א"כ חשיב כמו מטלטלין לענין פרוזבול כיון דרק בצירוף קנין חבירו חשיב העציץ כקרקע. ומה שהכריח המהרי"ט מכח קושיא זו דמקולי פרוזבול הוא לכתוב פרוזבול בשאלת קרקע בלי קנין. הנה עדיין מידי קושיא לא יצאנו דעדיין תיקשי קושית מוהרי"ט דלוקמי בשאלת קרקע בלא רשות חברו וכמו שהעמיד הרא"ש מתניתין דכוורת ובכה"ג בודאי יודה המהרי"ט דאין כותבין פרוזבול דרק בהיתר שאלה בלא קנין הקילו ולא באיסור גזילה וע"כ צריך לתרץ כמו שכתבנו לעיל דמכת רישא דעציץ נקוב א"א לאוקמי בכה"ג א"כ קושית מוהרי"ט ג"כ מיושבת. ולכאורה מלשון הרא"ש הנ"ל שכתב דמיירי שהעמיד את הכוורת שלא בידיעת האחר ולא מוקי שהעמיד ברשות אלא שהתנה בפירוש שלא בתורת קנין רק בהיתר שימוש לבד וע"כ דבכה"ג ס"ל להרא"ש דעדיין תיקשי והאיכא מקומו דדמי להשאילו מקים לתנור וכיריים בלא קנין דמהני והוא כדברי מוהרי"ט. ואין לומר דדחיקא ליה להרא"ש