דברי יחזקאל לא

ועכצ"ל דהתוס' שפיר הוכיחו דע"כ צ"ל דכתיבת פרוזבול הוא מצד העציץ בעצמו ולא מצד הקרקע התחתונה דאיתא בירושלמי שביעית (פ"י הל' ג') רבי בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין עליו פרוזבול והתני השותפין והאריסין והאפוטרופסין אין להם פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא הוא שלו עכ"ל הירושלמי, ונמצינו למדין מזה דאף דסגי בכ"ש לענין פרוזבול היינו דוקא אם הכ"ש מיוחד לו בלבד אבל שותפות לא מהני כיון שאין חלקו מיוחד, ולפ"ז לא מצי למיכתב פרוזבל מצד הקרקע התחתונה המושאלת ליניקת העציץ דהא כיון דבקרקע התחתונה גם המשאיל יש לו זכות ביניקת הקרקע דהרי יכול לזרוע שם זרעים שאין בעל העציץ קונה לזרוע למטה בקרקע נמצא דיניקת הקרקע דלמטה משותפת היא לשניהם למשאיל ולשואל ושוב אין לכתוב פרוזבול לבעל העציץ על זכות יניקה שיש לו בקרקע התחתונה שאינה מיוחדת לו, וע"כ דעיקר כתיבת פרוזבול הוא מצד העציץ המיוחד רק לבעל העציץ לבד וא"כ מוכח מכאן דעציץ יש לו דין מחובר מצד עצמו. ומעתה י"ל בטעמו של הרמב"ם שהשמיט הך דינא דפרוזבול והיינו דהרמב״ם לשיטתו דהשמיט הך דינא דשותפין לענין פרוזבול (בפ"ט מהלכות שמיטה הלי"ט) ומשמע דס"ל דלא בעי מיוחד ומבורר חלקו לענין פרוזבול ואפילו בשותפין כותבין עליהם פרוזבול, ולפ"ז יש לכתוב פרוזבול בעציץ נקוב בלא דין חיבור של העציץ אלא מצד קרקע המושאלת ליניקה דלא גרע מהשאילו מקום לתנור וכיריים וא"כ ליכא להוכיח כלל מהשמטת הרמב"ם לדינא דפרוזבול במנחא אסיכי דהא בלא"ה כותבין פרוזבול מדין שאלת מקום שכבר הביא דין זה (בפ"ט משמיטה שם), ועיקר חידושא דהלל לפי"ז אינו כלל דכותבין פרוזבול על עציץ נקוב אלא דאתי לאשמעינן דעל עציץ שאינו נקוב אין כותבין פרוזבול אף דאיכא מקום סיכי משום דמקום סיכי אינו חשוב וכמ"ש הרשב"א בשם התוס' ובעי דוקא שיעור קלח של כרוב דהוא חשוב יותר ממקום סיכי דמיירי בסיכי דקים וע"ש ברשב"א, ומעתה א"ש דברי הרמב"ם כיון דכבר הביא להלכה זו דכמה כ"ש קלח של כרוב וס"ל דפחות מקלח של כרוב לא מהני לפרוזבול א"כ אין צורך להביא תו הך דינא דאין כותבין על עציץ שאינו נקוב דמנח אסיכי וכן הך דינא דנקוב במנח אסיכי ג"כ כבר נכלל בדין השאילו מקום לתנור וכיריים. [ט] ודרך אגב נזכיר מה שיש להעיר בסוגיא דגיטין הנ"ל במאי דפריך נקוב אין שאינו נקוב לא והאיכא מקומו ופירש"י דמקום העציץ או שלו או השאילו יעו"ש והלא משכחת לה שהשאילו מקום העציץ ואעפי"כ לא מהני לענין פרוזבול דהנה זהו דבר פשוט דלוקח מחבירו עציץ לבד והשאירו אצל המוכר בחצרו אף דיש להלוקח בעל העציץ רשות להחזקת העציץ אבל *) קנין השתמשות אין לו דעיקר קנין השתמשות נמי בעי קנין דכשם שקרקע נקנית בכסף ובשטר וחזקה כך שכירות קרקע וכו' וה"ה שאלת קרקע, והא דמשאיל קרקע לחבירו והכניס בו כליו דקנה המקום כמבואר בכמה דוכתי בש"ס כבר ביאר במחנה אפרים (הלכות שכירות סימן א') באורך דהוא מדין מדין חזקה ואע"פ דאכילת פירות ל"ח חזקה היינו דוקא לקנות גוף הקרקע אבל לענין שכירות או שאלת מקום מועיל חזקת אכילת פירות וכן דעת כמה ראשונים יעו"ש ועיין בקצה"ח (סימן קפ"ט), וא"כ כ"ז שייך רק במפקיד שמכניס הפקדון לתוך חצרו של הנפקד דזהו חשוב השתמשות והו"ל חזקה שעושה הקונה ע"י הנחת החפץ אבל בגוונא דהחפץ היה מונח מכבר ועכשיו קנה החפץ והשאיל לו מקום החפץ הרי לא עשה קנין כלל דבמה שהחפץ מונח מעצמו בלא פעולת הקונה זהו לא חשיב קנין חזקה, וא"כ בפשיטות הו"ל להגמרא לשנויי דמיירי שבעל העציץ קנה העציץ בחליפין דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין כדעת התוס' פ"ק דקדושין (דף כ"ז ע"א) ד"ה ומקומו וכו' יעו"ש וא"כ לא קנה המקום ונהי דיש לו רשות להשתמש אבל כיון דאין לו קנין רק היתר השתמשות לא מהני לענין פרוזבול ועוד קשה דהא משכחת לה שהעמיד את העציץ בחצר חברו שלא ברשות בעל הקרקע וכיו"ב כתב הרא"ש עלה דמתניתין (פ"י דשביעית מ"ז) כוורת דבורים ר"א אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב וחכ"א אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור והר"ש (בספ"ג דעוקצין) כתב על משנה זו בשם התוספתא וז"ל שר"א אומר ה"ה ככלי ואם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר היתה נתונה ע"ג שתי יתדות הכל מודים שהיא ככלי לכל דבר עכ"ל, וכתב בפי' הרא"ש וז"ל וכותבין עליה פרוזבול ואע"פ שאין המקום שאול לו אלא העמיד כוורתו בשדה אחר בלא ידיעתו דאילו העמיד ברשות אפילו לרבנן נמי דלא גרע מהשאיל לו מקום לתנור וכיריים וכותבין עליו פרוזבול בפ"ד דגיטין (ל"ז) וכו' עכ"ל, וא"כ גם בסוגיין אמאי לא ניחא ליה לאוקמי ברייתא דהלל בכה"ג שהעמיד העציץ בשדה חברו שלא בידיעתו כגוונא דמתניתין הן אמת דמשנה זו הובאה בב"ב (דף ס"ה ע"ב) ובהס"ד דהתם אוקמינן פלוגתא דר"א ורבנן בתלוש ולבסוף חברו ומיירי בחבריה בטיט עד דמסיק דטעמא דר"א מקרא דויטבול אותה ביערת הדבש לומר לך מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש כן יעו"ש ולפי המסקנא מיירי דלא חבריה בטיט אלא במינחת ע"ג קרקע וכדברי התוספתא הנ"ל ויעו"ש בפי' רשב"ם, ובתד"ה ה"ה כקרקע וכו' כתבו וז"ל ואומר ר"י דהשתא הו"מ למיפרך ולטעמיך דלא מוקמית טעמא משום היקשא דיער אלא משום חיבור כוורת בטיט וכו' ולענין פרוזבול נמי תיפוק ליה דהא איכא מקום ששוכבת עליו כדפריך בהשולח (דף ל"ו ע"א) גבי עציץ נקוב אלא ע"כ דמנח אסיכי כדמשני התם וא"כ אין טעמו של ר"א משום *) הגה"ה ועפי"ז יתיישב קושית המהרי"ט בתשובה (סימן פ"ג) חלק חו"מ שכתב להוכיח דאף דקיי"ל בקדושין קרקע בשכירות ומטלטלין במחנה מהני לענין אגב היינו דוקא שיש להמהקה קנין גמור ולא שגם להמקנה אין לו רק קנין שכירות דאל"כ תיקשי מהא דאמר בקדושין (דף כ"ז ע"ב) מעשה בחדוני אחד שהיה בירושלים שהיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנן במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע וכו' הלך ולקח בית סלע סמוך לירושלים וכו' וחמה המהרי"ט דאמאי לא סגי במקום הקרקע דהמטלטלין מונחין שם וע"כ דכיון דגם להמקנה אין לו רק בשאלה ל"מ לקנין אגב יעו"ש, ובתוספת רע"א (במע"ש ס"ה מ"ט) תמה על דברי מהרי"ט ממתניתין דשם יעו"ש אבל לפמ"ש א"ש קושית מהרי"ט דמיירי בכה"ג שקנה המטלטלין ונשארו בחצרו של המוכר. ובעיקר תמיהת הגרע"א על דברי מהרי"ט כבר ישבנו במק"א ואכמ"ל. ובשם הגאון האמתי מוהר"ר א"ב ממיר זלל"ה שמעתי ליישב קושית מוהרי"ט בפשיטות דבכוונה דקדק הש"ס שהיה בירושלים והלך ולקח בית סלע סמוך לירושלים משום דירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין משכירין בתים בירושלים שאינה שלהן כמבואר ביומא (דף י"ב ע"א) יעו"ש ידפח"ח.