דברי יחזקאל כח

הסוגיא דגטין, אבל לענין שהנוף גופיה יחשב כמחובר לקרקע ע"ז פשיטא ליה להמ"ל דדעת הרמב"ם דחשיב מחובר משום דנכלל בהך דינא שכתב הרמב"ם בקישות שנטעה בעציץ נקוב דהנוף חשיב מחובר לקרקע אע"פ שיוצא חוץ לעציץ ויונק רק מהאויר אלמא דיניקה מהאויר משוי ליה כמחובר והיא הדין לעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות. וראיה לזה נראה ממה שכתבו התוס' בחולין (דף קכ"ח ע"א) ד"ה קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה ואע"ג דאמר בפ' המביא גט (דף כ"ב ע"א) אילן שעיקרו בארץ ונופו נוטה בחו"ל בתר עיקרו אזלינן התם מרובה יניקתו במקום העיקר אבל עיקרו בעציץ אין יניקת השרשים מרובה ואין הנופות יונקות מן העציץ עכ"ל וע"ש במ"ל מ"ש לדקדק על דבריהם, והך חילוקא שחלקו התוס' בין עיקרו בארץ לעיקרו בעציץ מבואר להדיא בסוגיא דגיטין שם דאמרינן בדאשרוש כו"ע לא פליגי יעו"ש וכיון דהרמב"ם פסק (בפ"א מהלכות תרומות הלכ"ד) דאילן שעומד בארץ ונופו נוטה לחו"ל אזלינן בתר עיקרו ובעציץ נקוב שלא השריש בקרקע פסק דעיקרו בארץ ונופו בחו"ל אזלינן בתר נופו ע"ש וע"כ דס"ל דמה שהנוף יונק מריח הקרקע דחו"ל מועיל ליחשב גדל בחו"ל גם לענין העיקר אף דעיקרו הוא בעציץ נקוב וא"כ כ"ש בהאי דינא דהר"ש בקישות הנטוע בעציץ שאינו נקוב ונופו נוטה לאויר דמועיל יניקת הנוף שיונק מריח הקרקע ליחשב הכל מחובר ואף מה שבתוך העציץ, ואין לחלק בין הכשר למעשר לענין זה וכמו דמוכח מדברי התוס' הנ"ל וא"כ לכאורה מוכח מדברי הרמב"ם דס"ל דינא דהר"ש מכל וכל, אלא דמ"מ יש לקיים דברי המ"ל הנ"ל שהוכיח מסוגית הש"ס דגיטין דהך תוספתא לאו דסמכא מדלא אותיבו מיניה לאביי וע"כ יש לחלק דהיכא דמה שבתוך העציץ תלוש חשיב ואין לו יניקה כלל מקרקע עולם גרע מהיכא דיונק מקרקע עולם וא"כ כ"ז רק לענין הך דינא דהנוף ישלשל יניקה לעיקר שבתוך העציץ שאינו נקוב אבל לענין שהנוף עצמו יחשב מחובר מטעם שמריח מן האויר ע"ז ודאי דברי המ"ל נכונים, ולא כמו שתפס מעכת"ה לדבר פשוט דהטעם הוא משום דהנוף מצד עצמותו אינו מחובר אלא מטעם דנמשך אחר העיקר כדברי התוי"ט דלפ"ז תיקשי מנופו בחו"ל ועיקרו בארץ אמאי פטור ולא אמרינן דנמשך אחר העיקר. [ג] ודרך אגב ארשום בזה מה דהוקשה לי מכבר על דברי ר"ש לפירושו של רש"י והר"ש דמיירי בעציץ שאינו נקוב ומשו"ה ס"ל לר"ש דאין הנוף משלשל יניקה להעיקר והנוף חשיב מחובר משום דיונק מהאויר אבל לא העיקר דיונק מעציץ שאינו נקוב, והא נהי דאין העיקר מחובר לקרקע ע"י היניקה מ"מ כיון דהוא מחובר אל הנוף שדינו כקרקע וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לענין טומאת אוכלין אע"פ שאינו יונק מקרקע וכדאמרינן בחולין (דף קכ"ט ע"א) בית שסיככו בזרעים טיהרו ופירש"י דטהרו מטומאת אוכלין ועיי"ש בתד"ה בית וכו' יעו"ש וכן יקשה לפי דרכו של המ"ל בדעת הרמב"ם דס"ל להלכה כן. איברא דמצאנו כיו"ב בחולין שם (דף קכ"ז ע"ב) לענין תאנים שצמקו באיביהן דהתולש ממנו בשבת חייב חטאת ואעפ"כ מטמאין טומאת אוכלין והתם הרי מחוברין אל האילן שהוא קרקע ואעפ"כ חשיבי כתלושין לענין טומאה ויעכצ"ל דהתם טעמא כמו שפירש"י בחולין שם משום דבטלו אצל הסיכוך ונעשו כעץ בעלמא דהרי בטלן מאוכלין ומשו"ה פרחה טומאתן, וכ"ש לדעת התוס' פ"ק דסוכה (דף י"ג ע"ב) ד"ה אם וכו' דמיירי בעשה בהן שינוי מעשה דיצאו עי"ז מתורת אוכל משא"כ תאנים שצמקו דאדרבה עי"ז עומדין לאכילה וחלה עליהן שם אוכל מעתה, ולא דמי למחובר דעלמא דלא מיקרי אוכל וכמו שפירש"י בפסחים (דף ל"ד ע"א) ד"ה טהרו וכו' יעו"ש, וא"כ ה"נ לענין מה שבתוך העציץ כיון שאינו יונק מן הקרקע כלל לא בטיל ממנו שם אוכל וכאן ל"ש לומר דחשיב כעץ בעלמא כמו בית שסיככו בזרעים דכאן סופו לאכילה קאי ואין דינו ליבטל אלא מתורת חיבור לקרקע ומשו"ה העיקר דחשיב כתלוש לא בטלה טומאתו, ובלא"ה לא קשה כ"כ דיפקע טומאתו מדין מחובר לקרקע דעיקר מה דמחובר לקרקע בטיל לקרקע הוא מטעם דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ואין זה דין מיוחד בקרקע אלא דהוא בכל מילי דהטפל בטל לעיקר וכמבואר בפירש"י בשבת (דף נ"ח ע"ב) וז"ל ושל דלת טהור דלת מחובר לבית הוא שהוא חיבור לקרקע ואינו כלי לקבל טומאה וזוג העשוי לו בטיל לגביה כדאמרינן בריש פרקין דלעיל כל המחובר לו הרי הוא כמוהו עכ"ל ועיי"ש בפירש"י שבת (דף נ"ב ע"ב) ד"ה טהורות וכו' ומיהו בעודן מחוברות לכלי מיטמו עם הכלי דהוו יד לכלי דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו עכ"ל, ולפ"ז לא שייך בעציץ שאינו נקוב דמה שבתוך העציץ יטהר מדין מחובר לנוף משום דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו דמאן יימר דהעיקר טפל לגבי הנוף ומשו"ה ס"ל לר"ש דכל אחד בתשובותו עומד ולא בטיל חד לחבריה והטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, [ד] ומ"ש עוד מעכת"ה להשיג על מ"ש באות ה' דדעת הרמב"ם דרואה האויר מד' רוחות ל״ח מחובר מדנאיד מפירושו של הר"ש במתניתין דמלאוהו עפר עד שפתו ה"ה כטבלא שאין לה לבזבז, וכתב דהא ע"כ צ"ל גם בדעת הרמב"ם דמשו"ה מלאוהו עפר עד שפתו אינו מכשיר משום דרואה האויר מד' רוחות דהרי כתב הרמב"ם הטעם משום דתו לא חשיב כלי והו"ל המים שבתוכו מים שבקרקע דאינם מכשירין, דהא מ"מ כיון דהזרעים חשיבי תלושין וא"כ מי גרעי משאר פירות תלושין המונחין בקרקע דודאי הם מוכשרין לטומאה וע"כ דגם הפירות הו"ל מחוברים מדין רואה האויר מד' רוחות עכ"ד, אולם אם כדברי כתר"ה יקשה דלמה הצריך הרמב"ם כלל לטעמא דע"י שמלאוהו עפר תו לא מיקרי כלי ולא סגי ליה בטעמא דמחוברין לחודא מאחר דס"ל דחשיב כעציץ נקוב ע"י שרואה האויר מד' רוחות ובכה"ג דחשיב מחובר אינו מכשיר הזרעים אע"פ שעדיין לא יצא מתורת כלי וכמבואר להדיא בפרק המצניע (דף צ"ה ע"ב) דניקב כשורש קטן חשיב מחובר לענין הכשר אע"פ דעדיין מקבל טומאה, ואע"פ שדעת הרמב"ם (בפ"ב מהלכות טו"א הל' ט') דעציץ נקוב כשרש קטן נא מיקרי כלי לענין מים שבו ואינן מכשירין יעו"ש בכ"מ מ"מ הא מבואר שם דהנטוע בעציץ נקוב כשרש אינו מקבל טומאה אע"ג דחשיב עדיין כלי יעו"ש, וע"כ צ"ל דעיקר כוונת הרמב"ם אינו כלל מדין מחובר דודאי הפירות חשיבי תלושין אלא דעיקר הטעם משום דלא מיקרי כלי, ומה שהקשה כתר"ה והלא פירות תלושין המונחין בקרקע ודאי מוכשרים לקבל טימאה הנה קושיתו כלולה בקושית הר"ש על פי' הרמב"ם מכמה משניות דהמים מכשירין אע"פ שלא היו בכלי כמו שקין שנופלין למים וכיו"ב יעו"ש בר"ש שדחה פי' מטעם זה. וע"כ צ"ל בדעת הרמב"ם דכלי לאו דוקא לענין הכשר אלא משום דמחוברים אינם מכשירין כל זמן שלא נתלשו מן הקרקע וכן מתבאר מלשון הרמב"ם (בספ"ב דעוקצין מ"י) בפי' המשנה יעו"ש, רק דכאן מיירי דהכלי היתה מונחת בשטח הקרקע שהמים שם וכמ"ש הרמב"ם שם להדיא ונמצא דאם הכלי היא נקובה דאין עליה תו שם כלי לענין הכשר ממילא המים שבתוכה חשיבי כמו המים שחוצה לה כיון דהעציץ לאו כלי הוא והו"ל הכל מים שבקרקע דאינם מכשירין כ"ז שלא נתלשו מן הקרקע אבל אם הכלי אינה נקובה אז המים שבתוכה מיקרי תלושין כיון שהם בכלי וזהו גופא תלישתן אע"פ שהן מחוברין עדיין