דברי יחזקאל כה

ד"ה טהרו מלטמא שחבורן לקרקע בטלי להו מתורת אוכל ע"ש וכן נראה מדברי הכ"מ שעשה סמוכין לדברי הרמב"ם מדברי רש"י אלו יעו"ש. וע"כ נראה לומר בזה ויתיישב בזה גם מה דבסיפא גבי נפלה עליו מפולת הרי הם כנטועים בשדה פי' הרמב"ם וז"ל ענינו שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות עכ"ל ולא זכר כלל מדין שבת כמו שכתב הר"ש דהתולש בשבת חייב ומשמע מדברי הרמב"ם דלענין שבת גם ברישא חייב, דהנה בשנות אליהו הביא דברי הירושלמי וז"ל השרישו בקופה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין לא עלו מידי טומאתן השרישו בעליה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין עלו מידי טומאתן ופריך בחזקתן ואת אמרת עלו, ר"י בשם רבי לא, התורה רבתה בטהרת זרעים מ"ט וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא, תני לא יתלוש עבר ותלש אית תניא תנא חייב אית תניא תנא פטור (פי' דקאי על השרישו בעליה) עכ"ל, וכוונתו הוא דבתוספתא (בפ"ג דמעשרות) והביאה בביאור הגר"א (ביו"ד סימן רצ"ד ס"ק ס"ג) איתא השרישו זב"ז בקרקע עליה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאים עלו מידי טומאתן ואסור לתלוש מהן בשבת ואם תלש פטור נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה אסורין בשביעית וחייבין במעשרות עכ"ל וע"ז פליגי הנך אמוראי בירושלמי אם גרסינן עבר ותלש פטור כגירסא שלפנינו או דגרסינן חייב. והנה להך מ"ד דגרים פטור ונמצא דבהשרישו בעליה חשיבי תלוש לכל מילי רק לענין הכשר לחודא ע"כ ליכא לפרש שהוא מדין מחובר ממש דהא בשבת פטור וע"כ דהכשר שאני משאר מילי דהתורה רבתה בטהרת זרעים וכדאיתא לעיל מינה בירושלמי אבל להך מ"ד דגרים חייב הרי דחשיב מחובר ממש וא"כ א״צ תו לטעמא דהתורה רבתה בטהרת זרעים דכיון דחשיב מחובר לכל התורה, והא דחשיבי כתלושין למעשרות ולשביעית הוא מטעם דבעי דין שדה וגג הבית כבית דמי ואינו בכלל שדה ובמעשר ושביעית בעי דין שדה ומשו"ה דקדק התנא לומר בסיפא גבי נפלה עליהן מפולת הרי הן כנטועין בשדה משום דהתם אפילו למעשרות ושביעית מהני דשדה מיקרי, ועפי"ז מבואר דברי הרמב"ם שפירש בסיפא דנטועין בשדה למעשר ושביעית ולא הזכיר לענין שבת משום דס"ל דברישא בהשרישו בעליה ג"כ חייב לענין שבת וטהרו מלטמא מדין טהרת זרעים משום דכבר נתבאר בשיטתו דלרבנן דפליגי אר"ש בפרק המצניע לא ס"ל הך טעמא דהתורה רבתה בטהרת זרעים והכשר ושבת חד טעמא הוא מדין מחובר ממש. והך מ"ד דתני עבר ותלש פטור מוקי למתניתא כר"ש והכשר שאני משום דהתורה רבתה אבל לדידן דקיי"ל כרבנן ע"כ ליכא לפרש הכי, אבל הר"ש דס"ל דהך טעמא דנאמרה בהמצניע אליבא דר"ש הוא הלכתא גם אליבא דרבנן משו"ה פירש למתניתין דבעליה טהרו מלטמא דוקא לזרעים לבד אבל לענין שבת ג"כ פטור וקיי"ל כהך מ"ד דגרס עבר ותלש פטור ועיקר טעמא דטוהרו מלטמא הוא כדאמר בירושלמי דהתורה רבתה בטהרת זרעים וכמ"ש הר"ש, ונמצינו למדין מכל האמור דהך מלתא אם הכשר דמי לשאר מילי או לא תליא באשלי רברבי דלדעת רש"י והר"ש אינו מדין מחובר כלל ואין לדמות הכשר לשאר מילי ולדעת הרמב"ם הכשר ושבת הכל אחד משום דהוא מדין מחובר ממש ומדברי הגר"א ביו"ד הנ"ל דגרם בתוספתא ואם תלש פטור נראה דתפס להלכה כדעת הר"ש והוא הפך דברי המ"ל דהשווה דיני הכשר לשאר מילי וע"ע בסמוך. [יד] והנה ביו"ד (סימן רצ"ד סעיף כ"ו) פסק המחבר דנוטע על גג הבית חייב בערלה ומקורו מדברי תשובת הרא"ש (כלל ב' סימן ד') וכתב בתשובת הרא"ש שם דה"ה לענין תרומות ומעשרות חשיב מחובר ובביאור הגר"א (שם ס"ק ס"ג) תמה עליו וז"ל ראיתו של הרא"ש ממ"ש שם בצלים שהשרישו בעליה וכו' ולמד דאף בתרו"מ חייב כמש"ש בתשובה אבל הוא תמוה דדוקא לענין טומאה אמרו ולא לענין תו"מ כמ"ש בתוספתא פ"ג דמעשרות וכו' השרישו זב"ז בקרקע עליה ה"ה בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין עלו מידי טומאתן ואסור לתלוש מהן בשבת ואם תלש פטור נפלה עליהם מפולת והן מגולין ה"ה כנטועין בשדה אסורין בשביעית וחייבין במעשרות וכ"כ הר"ש שם ומ"ש נפלה וכו' וכן במתניתין שם לא קאי אעליה אלא בארץ ממש עכ"ל. והמעיין בתשובת הרא"ש יראה דתמיהת הגר"א לק"מ דז"ל הרא"ש ושאלת בכרם הנטוע על הגג ובנין הכרם כך הוא בנה תחלה הגג בקורות גדולות ובנסרים מדובקין זב"ז ואח"כ רצפו כולו ברובדין של אבן ומלאו עפר ונטע כרם וראית לדמות לעציץ שאי"נ דפטור מן התרומה וכן יהיה פטור מערלה, חשובה ויראה לי דכל כה"ג חייב בתרומה ובערלה דלא איירי בגמרא לפטור אלא הזרוע בדבר המטלטל כגון עציץ וספינה דלא הוי זרוע בארץ ואין דרך לזרוע כך ולא חייבה התורה להפריש מעשר אלא תבואת זרעך כדרך שהעולם זורעין והיוצא השדה שנה שנה וכו' ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל אבל כשהוא נקוב חשוב כמחובר לארץ וכו' וקרינן ביה היוצא השדה וגם דרך לזרוע כך, וכן לענין שבת תנן בפ' המצניע התולש מעציץ נקוב חייב ושאי"נ פטור וכן לענין טומאה והכשר חשיב נקוב כמחובר ושאי"נ כתלוש משום דכתיב גבי טומאה על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבנ"א מוציאין לזריעה ואין דרך לזרוע בעציץ שאי"נ בתלוש הלכך הוי כתלוש לכל מילי. אבל בנדין זה שמלא הגג עפר ונטע בו כרם שהוא דבר קבוע עדיף טפי מעציץ נקוב ואפילו לר"ש דמדמי עציץ נקוב כתלוש לכל מילי לבד מלענין טומאה בפ' המצניע מודה הכא דהוי כמחובר לכל מילי כיון שהוא מחובר וקבוע ויונק מן הארץ והאויר שתחת הגג לא מיחשב ליה כתלוש וגם דרך העולם לזרוע כך כדאיתא בפ' הבית והעליה וכו'. ועוד תנן (בפ"ה דמעשרות מ"ב) בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי הן כנטועין בשדה אלמא חזינן אפילו מפולת שנפל עליו מאליו ובעליה הוי כנטוע בשדה כ"ש המכוין ליטע בגג דחשיב כמחובר גמור לכל מילי לערלה ולתרומה להכשר ולטומאה והתולש ממנו בשבת חייב וכו' עכ"ל. הרי מבואר להדיא מדברי הרא"ש דדינא דסיפא דנפלה עליו מפולת מיירי בעליה דמ"ש הרא"ש אלמא חזינן דאפילו מפולת שנפל עליו מאליו ובעליה הוי כנוטע בשדה חדא מלתא הוא [והגר"א הבין דתרי מילי נינהו], ועפי"ז שפיר הוכיח הרא"ש דאפילו נפלה מפולת בעליה שלא בכוונה חשיב כנטועין בשדה כ"ש המכוין ליטע בגג ורישא דהשרישו בעליה לא יפרש הרא"ש דמיירי שהיה עפר בעליה דלפ"ז הרי לא גרע מנפלה מפולת אלא כמו שפירש הרע"ב דהשרישו בעפר המעזיבה ומשו"ה לא מהני לענין תרו"מ משום דעפר המעזיבה הוא מכלל גג הבית וכנוטע בבית דמי ולא חשיב היוצא השדה כמו נוטע בבית, אבל בנפלה מפולת דלא בטל לגבי בית מיקרי שדה ג"כ כמ"ש הרא"ש דכיון דקבוע אע"פ שאינו מחובר ממש לקרקע עולם שם שדה עליו. והא דס"ל לחד מ"ד דבעלייה פטור לענין שבת אע"ג דלדעת הרא"ש חשיב נטוע בגג כמו עציץ נקוב צ"ל דהוא מטעמא המבואר בירושלמי שם וז"ל ר"י בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה (בעליה) התולש מהן בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן וכו' עכ"ל ועיין בתוי"ט וזהו מדוקדק בדברי הרא"ש שכתב כ"ש המכוין ליטע בגג דחשיב מחובר וכו' והתולש ממנו בשבת חייב וכו' דמשמע היכא דאינו רוצה בהשרשתן לא חשיב מחובר כ"כ לענין שבת,