דברי יחזקאל טז

דלא בעי הפסיק יניקה לגמרי אלא במיעוט יניקה ג"כ סגי א"כ ג"כ לא בעי הפרדה בפועל ותיקשי מסוגיא דעירובין דאיך מותר לידרם ע"ג עשבים, אבל באמת לא קשה כלל דהרי במה שנתן העליון ע"ג התחתון ופסק יניקת התחתון הרי הוא קוצר ממש שהרי שוב אינו יונק העציץ התחתון דרך הנקב כלל וחשיב כנתן דבר המפסיק יניקה בין העציץ לקרקע דחייב משום תולש כמו שנתבאר לעיל בשם הג"א וזהו מלאכת קוצר ממש שהפריד הזרעים מהקרקע. ועדיין אפשר לומר בדעת הרמב"ם דמיעוט יניקה לא מיקרי חולש והניחה ע"ג יתדות חשיב חלוש ממש, ואף דס"ל לר"ז בפ"ק דגיטין דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן ולרבנן חייב במעשר מ"מ הרמב"ם השמיט לגמרי הך דר"ז דעציץ נקוב לענין מעשר ובספינה פסק (פ"א מהלכות תרומות הלכ"ג) דבעי דוקא גוששת ואינה גוששת פטור וא"כ י"ל דה"ה בעציץ נקוב ע"ג יתדות חשיב כספינה שאינה גוששת וכאוקימתא דר"ז ולא ס"ל כדיחויא דרבא דשאני ספינה דעשויה לברוח. וכן האי דינא דכותבין פרוזבול על עציץ נקוב השמיט ג"כ (בפ"ט מהלכות שמיטה ויובל) יעו"ש וא"כ אין להוכיח כלל מדברי הרמב"ם הך דינא דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות דחשיב מחובר, ואדרבה לכאורה מהנך ראיות דמעשר ופרזבול משמע דס"ל דחשיב תלוש וא"כ ליכא להוכיח כלל דלענין שבת יתחייב משום תולש במיעוט יניקה לבד דהא איכא גם תלישת החיבור במה שמגביהו מהקרקע ומניחו ע"ג יתדות, אמנם יש להוכיח דלכו"ע עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות חשוב מחובר ממתניתין (פ"ב דעוקצין מ"ט) קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה אמר ר"ש וכי מה טיבה ליטהר אלא הטיוא בטומאתו והטהור יאכל וע"ש בפירוש הר"ש והרא"ש דמיירי בעציץ שאינו נקוב ומחלוקת דר"ש ורבנן הוא לענין הזרעים שבתוך העציץ אבל לכו"ע מה שיצא חוץ לעציץ חשוב מחובר הואיל ויונק מן הקרקע דרך האויר אף דמופסק אוירא, וכן מתבאר בחולין (דף קכ"ח ע"א) בפירש"י ותוס' שם עלה דהך מתניתין כמו שפירשו הר"ש והרא"ש יעו"ש הרי מבואר דאפילו מיפסק אוירא חשוב מחובר במה שיונק מן הקרקע וה"ה לעציץ נקוב, ואין לחלק דשאני נוף הנוטה לחוץ דיונק להדיא מן הקרקע אבל בעציץ נקוב הרי העציץ חוצץ ואינו יונק אלא דרך הנקב לבד, דהא התוס' בחולין שם ד"ה אלא וכו' הקשו דאמאי ס"ל לר"ש דהטמא בטומאתו ולא חשיב מחובר אלא מה שיוצא חוץ לעציץ לבד והלא בעציץ נקוב ס"ל לר"ש בשבת (דף צ"ה ע"ב) דחשוב כמחובר כל הגדולים שבעציץ ותירצו דהתם ע"י הנקב חשיב כמחובר אבל הכא ע"י מה שיוצא לחוץ לא יהא מה שבפנים מחובר ע"ש, אלמא דיותר גדול כח היניקה של עציץ נקוב מיניקת הנוף של עציץ שאינו נקוב היוצא לחוץ וכיון דחזינן דחשוב היוצא לחוץ כמחובר כ"ש עציץ נקוב כמתובר חשוב, ועוד ראיה מדברי התוספתא הובאה בר"ש (פ"ב דעוקצין מ"י) עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות אפילו גבוה אמה מן הארץ אינו מכשיר את הזרעים בד"א מלמטה אבל מן הצד הר"ז מכשיר את הזרעים עכ"ל אלמא דעציץ המונח ע"ג יתדות דמיפסק אוירא חשיב כמחובר לקרקע וע"כ צ"ל דהא דס"ל להרמב"ם דבהניח ע"ג יתדות חייב משום תולש אינו מטעם דחשיב תלוש אלא מטעם מיעוט יניקה כמו שנתבאר. [ג] אלא דלפ"ז צ"ע על דברי התוס' הנ"ל שהוכיחו האי דינא דעציץ נקוב ע"ג יתדות חשיב מחובר מסוגית הש"ס דכותבין פרוזבול במנח אסיכי ולמה לא הביאו מהך מתניתין ומהתוספתא דמבואר להדיא דבמופסק איירא חשיב מחובר, ונראה לומר דלפי שיטת התוס' ליכא להוכיח מידי מכאן לפי המבואר לקמן פרק המצניע (דף צ"ה ע"ב) דפריך הגמרא לר"ש דס"ל התולש מעציץ נקוב פטור אלמא דנקוב כאינו נקוב משוי ליה ולענין הכשר ס"ל לר"ש דנקוב אינו מכשיר ומשני שאני הכשר דהתורה רבתה טהרה אצל זרעים דאמר קרא על כל זרוע אשר יזרע ופירש"י כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו אבל עציץ שאינו נקוב תלוש לגמרי חשיב יעו"ש ובפירוש ר"ח בביאור יותר קצת, חזינן מזה דהך דינא דמחובר דהכשר וטומאה אינו תלוי בדיני מחובר דכל התורה כולה דהא לר"ש עציץ נקוב תלוש גמור חשיב ליה לענין שבת ותרומות ומעשרות ואעפ"כ לענין הכשר וטומאה חשוב כמחובר משום דכל שנזרע כבר ויונק מן הקרקע רבתה תורה לטהרו כמו מחובר ממש, ומעתה י"ל דאף דהש"ס מסיק האי תירוצא לר"ש מ"מ אפשר דגם רבנן מודו בהך כללא דשאני הכשר וטומאה ממחובר דעלמא ולא פליגי אהך קרא דכל זרוע אשר יזרע, ולפ"ז עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות כיון דיונק קצת מן הקרקע כמבואר לעיל אף דע"י הך יניקה לא מחשב כמחובר מטעם דמיפסק איירא היינו דוקא לענין שבת ותרומה דהתם בעי תורת מחובר ממש אבל בהכשר דסגי בזריעה כל דהו חשיב מחובר ומשו"ה מהך מתניתין דעוקצין ומדינא דהתוספתא הנ"ל אין להוכיח דמיפסק אוירא חשיב מחובר דאפשר דהתם דסגי בזריעה שאני משא"כ לענין שבת ומעשר ל"מ, ומשו"ה הוכרחו להוכיח מדין פרוזבול דהתם ג"כ בעי מחובר ממש, אבל מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (בפ"ב דעוקצין מ"י) נראה דגם הכשר וטומאה תלי בדין מחובר שכתב וז"ל וכבר ביארנו פעמים כי עציץ נקוב הרי הוא כארץ וכו' עכ"ל משמע דהוא מתורת מחובר דכל התורה ומשמע דס"ל דהך שינויא דהש"ס בפרק המצניע דהתורה רבתה טהרה אצל זרעים מקרא דעל כל זרוע אשר יזרע אינו אלא אליבא דר"ש ולא לרבנן ולפ"ז נשאר הראיה הנ"ל לדעת הרמב"ם דעיקר החיוב בשבת בהניחו ע"ג יתדות משום תולש הוא מטעם יניקה ולא משום דחשיב תלוש גמור דאל"כ תיקשי ממתניתין דעוקצין ומהתוספתא הנ"ל. ועפי"ז אפשר ליישב מ"ש רש"י לקמן (דף צ"ה ע"א) עלה דמתניתין דהתולש מעציץ נקוב חייב משום דברח מן הקרקע ואפילו הנקב בדופנו ע"כ והמ"ל (בפ"ב מהלכות בכורים הל"ט) כתב על דברי רש"י אלו וז"ל והנה סברת רש"י הלזו כעת לא ראיתיה בשום מקום וכו' ודע דבתוספתא פ"ד דטבול יום והביאה הר"ש ספ"ב דעוקצים תניא עציץ נקוב שנתנו ע"ג שתי יתדות אפילו גבוה אמה מן הארץ אינו מכשיר את הזרעים בד"א מלמטה אבל מן הצד הר"ז מכשיר את הזרעים והנה פשט דברי התוספתא הללו נראה דס"ל דנקב מן הצד לא חשיב ודינו כתלוש דאין סברא לחלק בין מונח ע"ג יתד למונח על הארץ, ותו תניא התם טבלה שיש לה לבזבז והטה על צדה מכשרת את הזרעים ע"כ ופירש הר"ש דבנקובה מן הצד איירי דאם הטה על צדה נמצא דקאי נקב למטה ואינה מכשרת את הזרעים מכל זה מוכח דנקב מן הצד לא חשיב נקב ליחשב כמחובר אלא דיני כתלוש הפך סברת רש"י והדבר צריך תלמוד עכ"ל. ולפמ"ש דעיקר דין הכשר וטומאה לענין מחובר אינו תלוי בדין חיבור דכל התורה אלא במה דהוא זרוע בפועל לפ"ז יש לומר באופן דחשיב רק מחובר לבד ולא זרוע אז אינו מועיל החיבור לענין הכשר דמ"מ קרינן כל זרוע אשר יזרע דעדיין צריך לזריעה וכתלוש דיינינן ליה לענין הכשר ולפ"ז נראה דהך דינא דעציץ נקוב בכדי שורש קטן דהוי מחובר בין לענין הכשר ובין לענין שבת ומעשר, חלוקים הם בטעמם דלענין שבת ומעשר עיקר מה דבעי נקוב כשורש קטן הוא בכדי שיריח מן הקרקע ופחות משיעור זה אינו מריח כלל וכמבואר בפירש"י לקמן (דף צ"ה ע"ב) ד"ה ועדיין וכו' ע"ש אבל לענין הכשר הטעם הוא משום דבהך שיעורא חשוב זרוע