דברי צבי עב

מכבין הבקעת אפי' שלא יתעשן הבית כו' ופי' מחה"ש שם בס"ק א' דאע"ג דפסקי' כר"י במכשירי אוכל נפש דא"א לעשותן מעי"ט מותר לעשות ביו"ט מ"מ חכמים החמירו ולא התירו מכשירים שא"א לעשותן מעיו"ט אלא במקום שנראה בעיניהם להקל ע"ש ורש"י בביצה דף כ"ב ע"א ד"ה ר"י כתב שתשמיש מקרי נמי לכם ומותר לר"י לעשות מלאכה בשביל תשמיש בא"א לעשותן בעיו"ט ע"ש א"כ כיון דמצד הדין מותר לעשות בשביל תשמיש רק כבוי לא רצו חכמים להתיר אבל לעשות מחיצה אע"ג דהוי מלאכה ואסור בשבת רצו חכמים להתירו ביו"ט ולכן מותר ביו"ט ואסור בשבת

שם ס"ק ט' לא יסדר כו' שאין מתכוין כו'. המח"ש מקשה דהוי פסיק רישא ע"ש ואפשר לתרץ דהכא אפי' אם אוחז בידו העליונה נמי נעשה אוהל ואפ"ה מותר א"כ מה שאסר באם יסדר תחתונה תחלה אין הטעם משום פסיק רישא דנעשה אוהל רק שאסור. מפני שעושה כמעשה דחול לעשות אוהל ולא שייך בזה פס"ר ולכך כתבו תוס' שאסור שמתכוין לעשות מה שעושה וצ"ע דלמה שמחלק מג"א בסי' רע"ח ס"ק א' בין פס"ר לבין מלאכה שאצ"ל ע"ש ובמחה"ש והכא דומה למלאכה שאצ"ל דמכוין לעשות אוהל ואין מכוין לתכליתה

שם ס"ק י"א עשיית כו' תשו' רמב"ם כו'. עי' מחה"ש שהרמב"ם השיב דכד ביתד מותר ובמשמרת אסור שלא אסרו חכמים עובדא דחול כ"א שיש לחוש שיעשה מלאכה דאורייתא ע"ש ולפענ"ד זה ג"כ כונת תוס' דף קל"ח ע"א ד"ה אלא כו' דכתבו דבמילי דרבנן שייך לחלק ע"ש והיינו נמי כסברת הרמב"ם כיון דאסור רק מטעם עובדא דחול יש לחלק רק כשיעשה מלאכה דאורייתא דלא כמשמע במחה"ש שהרמב"ם מפרש פי' אחר מה שפירשו תוס'

שם סעיף י"ג בגד כו' משום אוהל כו'. והרב"י כתב בשם הראב"ד והרשב"א דאסור דמיחזי כמשמרת ונר' מדברי הה"מ בפכ"ב מהל' שבת הל' ל"ג דאי אמרינן דמחזי כמשמרת אפי' הכובא מלאה אסור ע"ש

שטז מג"א ס"ק ו' לפענ"ד צ"ע ברש"י במתניתין ד' ק"ז ע"א שפי' שלא לצורך פטור דאין במינו ניצוד ור"ש היא דהוי מלאכה שא"צ לגופי' ע"ש וקשה כיון דאין במינו ניצוד לא הוי מלאכה כלל ולא דמי' למלאכה שאי"צ לגופה דהוי מלאכה כמו החופר גומא וכדומה

שם ס"ק ט' פסיק כו' כדאית' בביצה כו'. צ"ע בביצה שם מהו דתימא שלא במינו ניצוד מותר ע"ש וקשה האיך ס"ד דמותר דהא בשבת דף ק"ו ע"ב איתא וחכמים אומרים שאין במינו ניצוד פטור ובשבת דף ג' ודף ק"ז אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור חוץ מתלת וצריך לומר כמו שכתבו תוס' בשבת דף ג' ע"א ד"ה בר כו' דלא חשיב שמואל רק פטורים השנויים במשנה ע"ש אבל בברייתא ובגמ' יש הרבה פטור ומותר

שם ס"ק י"א והלך כו' ותימא דאטו כו'. נראה מדברי המג"א אפי' אם התרנגולת ניצוד בשבת שנועל הדלת ואח"כ נפתחה הדלת מותר לסתום הדלת כמו במתניתין דהראשון חייב שניצוד על ידו ואח"כ כשהלך הראשון הי' יכול הצבי לצאת אפ"ה השני פטור וקצת קשה בגמ' שם דף ק"ז ע"א נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרו ופי' רש"י ואין צריך לפתוח לו חלון ע"ש וזה פשיטא דא"צ לפתוח החלון והו"ל לרש"י לומר רבותא דאם אחר שנכנסה תחת כנפיו וכבר ניצוד דאם נפתח החלון וצפור יוכל לצאת דמותר לסתום החלון ועוד צ"ע לדברי מג"א דעיקר הרבותא במתניתין במה שמוסיף שמירה מאי פריך בגמ' שם על רב נכנסה לו צפור כו' ממתניתין הראשון חייב והשני פטור אבל אסור דילמא במתניתין דמוסיף שמירה פטור אבל אסור אבל בנכנסה צפור שיושב ומשמרו דאין מוסיף שמירה מותר לגמרי

שם כתב מ"מ כו'. לא אוכל להבין דברי המ"מ שם שכתב בשם הרמב"ן שפי' המשנה דף ק"ו ע"ב לנועל את ביתו ולא נודע ששם צבי ונמצא שם צבי שמותר לו להעמיד הפתח נעול מפני שקדמה צידה למחשבה ע"ש וצ"ע דמתניתין משמע דהשני פטור לפי כשישב השני כבר ניצוד ע"י הראשון שמלאו לפתח אבל בלא"ה השני חייב וע"ז קאמר במתניתין למה זה דומה לנועל את ביתו כו'

שם ס"ק י"ד הצדן כו' אין דרכן להזיק. ומקשה הגהות רע"א וז"ל אבל שאר שרצים דמזיקין סתמן נצודים בשביל שלא יזיקו וק' האיך כ' להרמב"ם חייב ובס"ק י"ב כתב דלא ישכנו מותר גם להרמב"ם ע"ש ולפענ"ד אפשר דלק"מ דהא דכתב בש"ע דלהרמב"ם חייב ע"כ מיירי דיש במינו ניצוד דהא בסעי' ב' כתב באין במינו ניצוד פטור אפי' צדן לצורך כמו שכתב מג"א שם א"כ אף דלהרמב"ם מלאכה שא"צ לגופה חייב מ"מ לא עדיף מניצודן לצורך דפטור באין במינו ניצוד וע"כ בסעי' ח' דלהרמב"ם חייב מיירי במינו ניצוד ומ"ש מג"א בס"ק י"ב דלהרמב"ם פטור מיירי באין במינו ניצוד כמו שכתב מג"א שם

שיז מג"א ס"ק י' אין פותחין כו' אבל משום קורע כו' וצ"ע לדעת הרמב"ם הובא במג"א סי' שט"ז ס"ק ט"ו דקורע ועושה נחת רוח ליצרו שחייב וכן פי' ר"ע מברטנורא במשנה ב' פרק י"ג א"כ ש"מ דחייב בקורע אפי' אין הקריעה ע"מ לתפור רק שמתקן בקריעתו א"כ ה"נ בקורע בית הצואר שמתקן נמי בקריעתו ליחייב אפי' באין ע"מ לתפור ואפי' לרש"י וראב"ד החולקי' על הרמב"ם שם היינו משום דמפרשי דמאי דפריך הגמ' דף ק"ה ע"ב ממקרע בגדיו בחמתו כעובד ע"ז ולא הוי מתקן כמו שפי' רש"י שם ומתרץ הגמ' דעביד למירמא אימתא אאינשי ביתי' דמותר לקרוע דהוי מתקן והתם לא הוי הקריעה ע"מ לתפור אפ"ה חייב א"כ ש"מ דלכ"ע חייב בקורע שלא ע"מ לתפור אם הוא מתקן בקריעתו וצ"ע

שיח מג"א ס"ק ב' למ"ש כו' תוס' חולין כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ קושי' תוס' שם בד"ה מורי כו' אבל קשה