דברי צבי עג

משוחט בשבת בשוגג דיאכל לר"מ היכא דהי' לו חולה מבע"י והבריא ולא אסור שנהנה ממלאכת שבת ונר' לתרץ דשם בתוס' ד"ה כגון כתבו כיון שרגילות הוא שחוזר לחליו לא הוי מוקצה כו' א"כ נוכל לומר דמהאי טעמא לא הוי נהנה ממלאכת שבת בשוחט לחולה בשבת דאף שחילל שבת בשחיטתו מ"מ לא הוי מלאכת שבת כ"כ כיון דרגילות שחוזר לחליו ואם חזר לחליו וצריך לבשר שחט למפרע בהיתר

שם מ"ש יו"ט אסור כו'. אבל תוס' ביצה דף ב' ע"ב ד"ה והי' כתבו דבאפי' ובישול לא מקרי הכנה ועי' במג"א רס"י תקכ"ז ומ"ש שם

שם דאם נתערבו בכורים כו'. בספר חות דעת ביו"ד סי' ק"ב השיג על המג"א וכתב דגבי בכורים יש לזר שני איסורים איסור זרות ואיסור חוץ לירושלים ואף דאיסור זרות נתבטל דהוי אל"מ אבל איסור חוץ לירושלים לא נתבטל אף לזר והוי כנבילה שיש עלי' איסור מוקצה ואפ"ה מקרי דשיל"מ משום מוקצה אף דלאיסור נבילה הוי אל"מ ע"ש הנה מה שכתב דהא דבכורים לא בטל מיירי חוץ לירושלים הוא דלא כמחה"ש דכתב דחוץ לירושלים לא הוי דשיל"מ דהוי טרחא להעלותן ובכה"ג תנן ברפ"ב דבכורים דבטיל ע"ש ומה שפשיטא לחו"ד דנבילה שמוקצה דהוי דשיל"מ נר' לדעת הר"ן הובא בט"ז ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ה' הטעם בדשיל"מ דכיון שיש היתר לאיסורו הוי היתר בהיתר מין במינו א"כ הכא כיון דלנבילה אין היתר וישאר לעולם אסור משום נבילה א"כ לא הוי היתר בהיתר ולא הוי דשיל"מ ולפענ"ד אפשר להביא ראי' דלא הוי דשיל"מ בכה"ג בביצה דף ג' ע"א דפריך הגמ' וא"א ספק טריפה דבר שאל"מ הוי יתבטל ברובה וקשה אמאי לא מוקי הגמ' בספק טרפה שנולד ביו"ט דהוי דשיל"מ משום יו"ט דכיון דהבריית' שם מיירי נמי בנולדה ביו"ט לא הוי דוחק לאוקמי בספק טרפה שנולד ביו"ט א"ו דלא הוי דשיל"מ בכה"ג כיון דלאיסור ספק טרפה לעולם אסור לא הוי דשיל"מ אע"ג דלאיסור נולד ביו"ט הותר לאחר יו"ט וצ"ע על חו"ד שכתב דבכורים הוי דשיל"מ בנתערב חוץ לירושלים והר"ש והר"מ בפרק ב' דבכורים משנה ב' ואסורים כל שהן מפרשים בנתערב בירושלים וכן איתא ברמב"ם בפ"ד מהלכות בכורי':

שם ס"ק ח' משום כו' ובביצה בתוס' כו'. קשיא לי לדברי תוס' בביצה שם שמפרשים לאיסור מוקצה שהבהמה גדלה ע"ש מאי פריך הגמ' שם לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו דילמא לענין מוקצה אמרי' דמה שגדל בטל ברוב כמ"ש מג"א בשם תוס' ב"ק אבל באיסור תחומין כתבו תוס' ביצה דף ל"ח ע"ב ד"ה הרי דאיסור תחומין הוי כמו ממונא דלא בטיל שם בעלים מיני' אע"ג שנתערב ברוב ע"ש

שם ס"ק י' להטמינה בחול אפי' מבע"י. עי' מחה"ש שהרא"ש כתב כן אליבא דרבה דאמר שמא יטמין ברמץ אבל. לרב יוסף דאמר מפני שמזיז אין אסור מבע"י ע"ש וצ"ע דהגמ' שואל מאי בינייהו הו"ל לומר דאיכא בינייהו לרבה אסור מבע"י ולרב יוסף מותר מבע"י

שם ס"ק י"א מה שכתב מחה"ש דהוי כא' נותן הקדרה וא' מביא האור דשניהם חייבים כדאי' בביצה וה"ה הכא שישראל נותן התבשיל ואח"כ מסיק הא"י ע"ש מרוב חורפי' לא דק דבנותן קדרה תחלה אי' בהדיא בביצה דף ל"ד ע"א דפטור ולא חייב הנותן קדרה רק אם הי' אור מעיקרא וכן כתב המג"א בסי' רנ"ג ס"ק מ"א א' נותן הקדרה קודם האור פטור אבל אסור

שם ס"ק ל"ה הפ"מ ביו"ד סי' ס"ח בט"ז ס"ק ט' ד"ה הדין הג' הניח דברי המג"א בקושי' ולכאורה יש שם סתירה בדבריו ע"ש והחו"ד ביו"ד סי' צ"א ס"ק ה' תמה על המג"א שאוסר ליתן בשר רותח לרוטב צונן דהא אפי' למיחם רותח מותר ליתן מים מרובים ומתרץ דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שנבלע הטעם רוטב בבשר והוא נהנה מאותו טעם אסור משא"כ במיחם שהטעם שנבלע לתוך המיחם ונתבשל אין נהנה מהן ולאו מלאכת מחשבת היא ע"ש

שם ס"ק ל"ט מה שכתב מחה"ש מסי' רנ"ג דאם נצטנן לגמרי אסור דהוי כנותן לכתחילה ע"ש ולפענ"ד אין נראה כן דשם בסי' רנ"ג מיירי בנותן לתנור דהוי כמו הטמנה או כנותן לכירה אבל הכא בנותן כנגד המדורה מותר כמו שכתב המג"א בס"ק ל"ח דדמי לסמיכה בכירה

שם סעיף ה' הרב"י כתב בשם המרדכי ראי' לדברי רא"מ שהובא בטור שיש בישול בדבר שנאפה או שנצלה מדאמר ר"י יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל וראבי' כתב דלאו מילתא היא דבברכות דף ל"ח ע"ב מסיק הגמ' דע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא לגבי מצה דבעי טעם מצה וכתב הרב"י דההיא דאותבי' ראבי' היא קושי' חזקה ע"ש ולא אוכל להבין דלענ"ד יש ראי' טובה לדברי רא"מ מברכות שם דמעיקרא סבר הגמ' דר' יוסי דסבר לא במבושל מברכין על שלקות שהכל דהבישול משנה הדבר א"כ מוכח דכמו שהבישול משנה שהם חיים קודם הבישול כן משנה הבישול במצה הנאפה ודחה הגמ' שהבישול אין משנה בשלקות ובמצה טעמא דאין יוצא דבעי טעם מצה עכ"פ מוכח דמה שהבישול פועל בדבר חי פועל נמי בדבר האפוי דהא הגמ' במסקנא לא קאמר דגרע בישול אחר האפוי כי לגם המסקנא סובר הגמ' דהבישול שוה בחי או באפוי דהא שלקות אע"ג שהי' חי לא פועל בישול לשנות אותו ומברך בפה"א עוד כתב הרב"י בשם סמ"ק ראי' שיש בישול אחר צלי' מפסחים דף מ"א ע"א צלאו לפסח ואח"כ בשלו חייב שהבישול מבטל הצלי' ודחה הרב"י דהתם לאו משום דבישול מבטל הצלי' אלא דאמר קרא ובשל מבושל מ"מ כדאמר התם עולא עכ"ל וצע"ג דתוס' בפסחים שם ד"ה אמר ר"כ כתבו דר"כ סבר דר"י יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפיי' א"כ פשיטא דגם לענין בישול שבת מחייב בבישול אחר הצלי' וצ"ל לרב כהנא שסבר דר"מ דסבר יוצאין