דברי צבי עא

במגילה שם בשבת דהא אסור לעשות בשבת מחיצה המתרת דמחיצה המתרת לכהנים ליכנס לביהכ"נ הוי כמו מחיצה המתרת לשמש

שם ס"ק ד' ומקרי כו' אבל קנה כו'. עי' מחה"ש דדוקא לר"ת דא"צ שיהא ראוי לתשמיש אחר מקרי מלאכתו להיתר אבל לרש"י דבעי' שיהא ראוי לתשמיש אחר להפך בו זיתים הוי כלי שמלאכתו לאיסור ע"ש וצ"ע דבסי' ש"ח ס"ק ט' כתב המג"א דכלי שמלאכתו להיתר ולאיסור הוי ככלי שמלאכתו להיתר א"כ הכא אע"ג דהתקינו להפך בו זיתים מ"מ כיון דנועל בו הוי נמי מלאכתו להיתר כמו לר"ת שכתב רמ"א ה"נ לרש"י הוי מלאכתו לאיסור ולהיתר דמותר

שם ס"ק י"ב וכוס כו' טור כו'. צ"ע בטור שמהר"ם רוטנבורק אוסר בכוס של פרקים להחזיר אא"כ יהא רפוי והטור מתיר בכל ענין ע"ש וקשה דהא במטה של פרקים מותר בעשוי להיות רפוי א"כ בכוס של פרקי' דאין דרך להדקו ואמאי אוסר מהר"מ והטור שמתיר בכל ענין היינו ע"כ אפילו בדרכה להיות מהודק נמי קשה אמאי מותר וצ"ע

שם סעיף ג' צ"ע בעירובין דף ק"א ע"א מיתיבי דלת הנגררת כו' וגבוהים כו' ופי' רש"י אלמא תרוייהו בעינן וצ"ע דהא במתניתין נמי תנן וגבוהים ומתרץ אביי ורבא דמתניתין באין להם ציר א"כ מאי פריך מברייתא הא הבריית' נמי נוכל לאוקמי באין להם ציר וצ"ע על רש"י שפי' אלמא תרוייהו בעינן דהינו ציר וגבוהים מנ"ל דמיירי ביש להם ציר

שם ופתח העשוי כו'. מה שכתב הרב"י שלא משמע כן מדברי רש"י שכתב דנקט לה משום דאין בעה"ב חושש משמע דה"ה לכל דלת כו' ע"ש ולפענ"ד אפשר דגם רש"י סובר כראב"ד וכרא"ש וכונת רש"י דלהכי נקט הדלת שבמוקצה ולא נקט במתניתין דלת שאין משתמשין בו תדיר משום דלת שבמוקצה ידוע שאין משתמשין בו תדיר להכי תנא דלת שבמוקצה אבל במקום שמשתמשין בו תדיר גם רש"י מתיר וסובר כראב"ד ורא"ש

שיד סעיף א' הרב"י והמח"ש כתבו הפלוגתא תוס' והרא"ש והר"ן וקשי' לי לדעת תוס' ורא"ש דיש בנין וסתירה בכלים אפי' בכל לים קטנים מאי פריך הגמ' ביצה דף ל"ג ע"ב ולית לי' לר"א שובר אדם החבית ומשני ר"א במוסתקי ע"ש הא גם לרבנן צריך לאוקמי במוסתקי דבחבית שלם יש סתירה בכלים ועוד קשיא לרש"י שפי' בשבת דף קמ"ו ע"א במתניתין שובר אדם כו' דאין במקלקל איסור שבת מאי פריך הגמ' בביצה שם לר"א ממתניתין דחבית דהא בחבית הוי מקלקל אבל ר"א שפיר סבר לא יקטמנו להריח גזירה שיקטמנו לחצוץ שיניו דהוי מתקן בין להריח בין לקטום

שם סעיף ד' ברזא כו' הגה ובלבד כו'. דברי רמ"א צ"ע דהרב"י בשם שבולי הלקט בנקב שנסתם בעץ מותר ' לנקבו ולהוציא העץ ובלבד שלא יהי' כנגד השמרים וקודם לזה כתב הרב"י דברזא הסתומ' בחבית שרי ליקח ברזא אחרת ולתחוב הברזא לתוך החבית ע"ש ובזה לא כתב הרב"י דכנגד השמרים אסור א"כ נראה דבברזא שהוא להכניס ולהוציא אפי' כנגד השמרים מותר דטעם דנגד השמרים אסור שעושה סתימה חזקה וזה לא שייך בברזא

שם סעיף ה'' ברמ"א שיש לו הרבה כו'. הרב"י כתב דאם יש לו שנים סגי ע"ש

שם מג"א ס"ק ד' שיתכוין. לא ידענא כו'. וצ"ע דבא לאשמעינן כמו שכתב בד"מ אות א' כתב בא"ז לדידן דקיי"ל דבר שאין מתכוין מותר שובר אדם חבית ע"ש וזה כתב רמ"א ובלבד שיתכוין כי מלשון ש"ע דבחבית שלימה אין שום היתר אפי' בלא מתכוין

שם ט"ז ס"ק ב' אם כו' בדעת ת"ה ע"כ צ"ע דמה דמתרץ הט"ז מתרץ הד"מ באות ה' וז"ל דבחבית אסור משום דאי כא למיחש שמתקן פתח משא"כ בשאר דברים תלושים ולכן דברי ת"ה נכונים

שם מנ"א ס"ק ה' ודוקא כו' עמודים התחובים כו' לפענ"ד אפשר דשם לא הו פסיק רישא דהא הגמ' מדמה להטומן לפת דצריך לומר נמי דלא הוי פסיק רישא והוא כמו שכתבו תוס' בשבת דף ל"ט ע"א ד"ה מפני שמזיז ובד"ה א"ב כשיש עפר תיחוח הרבה אינה מתקיימת הגומא ולכן פריך הגמ' שם על ר"נ דאמר אבל לא את העמודים משמע אפי' מעפר תיחוח משום דנקט סתם אבל לא את העמודים ובעפר תיחוח לא הוי פסיק רישא לענין גומא

שם דמיירי במתקן כו' וצ"ע דהיכי דהוי מתקן בוודאי גם לר"ש חייב דהוי מלאכה שצריכה לגופי' ובמ"מ מיירי דאינו מתקן וגם אינו מקלקל דלר"י חייב ולר"ש פטור

שם וכ"כ התוס' בשבת דף ק"ג כו' ולפענ"ד נוכל לומר כמו שכתבו תוס' שם דאפי' א"א פסיק רישא דלא ניחא ליה אסור אפ"ה מותר בדרבנן כה"ג כשאינו נהנה א"כ ה"ה נמי בחופר גומא ואין צריך לה דהוי דרבנן וגם אין נהנה דמותר

שם מג"א ס"ק ז' ראש כו' שדיבק שברי' בזפת כו' וצ"ע מאי פריך הגמ' בשבת דף מ"ח על הפותח בית הצואר ממגופת חבית ע"ש דילמא שאני מגופת חבית דלאו כלי הוא כיון שמדובק שברי' בזפת וליכא למיחש שית כוין לעשות כלי כמ"ש מג"א בס"ק ג'

שם ס"ק י' וי"מ כו' וצ"ע דברמב"ם בפ"י מהל' שבת הל' י"ג כתב המכניס יד הקרדום בתוך העץ וכן התוקע עץ בעץ ע"ש וכיון שכתב המכניס יד הקרדום א"כ ע"כ עץ בעץ לא מיירי בתוך הקרדום

שטו מג"א ס"ק ב' וכן כו' זה פשיטא כו' התה"ד הובא בהרב"י מחמיר בפרוכת יותר מוילון ע"ש

שם ס"ק ג' אסור כו' ואין נראה לחלק כו' וצ"ע דנר' דיש חילוק בין יו"ט לשבת דבסי' תקי"ד סעי' א' אין