דברי צבי ע

ולפענ"ד ראי' לדברי השואל מרש"י שבת דף מ"ט ע"א במתני' ד"ה נוטל כו' ואע"ג שהן עלי' לא איכפת לן דלא נעשה בסיס להן שאין עשוי אלא לכסות הקדרה עכ"ל ופי' הרב"י בסי' זה דגיזין הללו לאו להניחם על כסוי הקדרה נתכוין כו' הילכך ליכא למימר בהו נעשה בסיס כו' ע"ש

שי ט"ז ס"ק ב' דאין כו' אבל במחובר כו'. וצ"ע דהרב"י כתב בשם רש"י דבמחובר אסור לר"ש דהוי כגרוגרות וצמוקין א"כ כיון דכתב רמ"א דגרוגרות וצמוקין מותר בשל א"י א"כ ה"נ מותר במחובר

שם מג"א ס"ק א' חיטין כו' ועב"ח. ופי' מחה"ש דהב"ח מביא ראי' מתוס' דף מ"ה ע"א ד"ה היכא כו' דנר שכבה קיל מחיטין שזרעה וכיון דאסרי' נר שכבה כ"ש שאסור חיטין שזרעה ומג"א דוחה ראייתו דתוס' קאי לר"ש דל"ל מיגו דאיתקצאי לביה"ש אבל לדידן דפסקי' כר"י דאמרי' מיגו דאתקצאי א"כ נר שכבה חמיר מחיטין שזרעה עכ"ד ולפענ"ד אפשר לתרץ דברי הב"ח מלשון הגמ' שם דפשיט האיבעי' אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר שהוא דולק משמע אי הוי סבר ר"ש דשמן אסור אפי' לאחר שכבה היו אסרי' חיטין שזרעה כסברת תוס' א"כ אנן דאסרי' שמן לאחר שכבה ה"ה חיטין שזרעה נמי אסור

שם ס"ק ה' מיהו כו' וכ"כ התוס' כו'. ולפענ"ד משמע מדברי תוס' דף מ"ד ע"א בד"ה מטה כו' שכתבו דמטה שיחדה למעות הוי כחצוצרות ואסור לר"י ולר"ש לא אסור שום מוקצה אלא מוקצה דחסרון כיס ע"ש משמע דלר"ש מותר במטה שיחדה למעות לצורך גופו ומקומו

שם ס"ק ו' דהכיס כו' וקשה כו'. לפענ"ד אפשר לתרץ דמשום דהכיס בטל מותר לצורך גופו או מקומו ואפי' היו המעות ביה"ש בכיס והוציא המעות מכיס בשבת

שיא מג"א ס"ק ג' באותו כו' וכ"ש למ"ד שמלאכה כו' קצת קשה דהא הוצאה נמי מלאכה שאי"צ לגופה אפי' מוציא לרה"ר פטור כמ"ש מג"א בס"ק ט' א"כ בהוצאה לכרמלית הוי כמו שבות דשבות ובס"ק י"ג כתב מג"א בשם הרמב"ן ג"כ להקל בהוצאה לכרמלית דהכל יודעים שאינם בכלל מלאכה

שם ס"ק י"ג לומר כו' ועססי' שכ"ה. פי' המחה"ש דאם עשה קבר בשביל ישראל אסור עולמית שלא יאמרו שנתחלל שבת ע"י ע"כ וצ"ע דבסי' שכ"ה כתב המג"א בס"ק ל"א דאסור משום דהוי פרהסי' וה"ה באדם חי כה"ג דלא כט"ז שם ע"ש

שם ס"ק כ"ב לא כו' צע"ג כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבסי' ש"י מיירי שלא הוסיפו מחמת לחות הקרקע אבל הכא שמותר אפי' במוסיף מחמת לחות הקרקע ולכן אם נתכוין לזריעה אסור כמו שנתחייב במעשר ובשביעית ובכלאים כמו שכתבו תוס' שם דבלא נתכוין לזריעה ומוסיפין אינו חייב בכולן וכשמוסיפין ונתכוין לזריעה חייב משום כולן

שם סעיף ח' טלטול כו' הלכך קש כו'. קשי' לי בשבת דף קמ"א ע"א דסבר ר"נ טלטול מן הצד שמי' טלטול ופריך הגמ' ממתניתין הקש שע"ג המטה ע"ש ומאי פריך הא טלטול בגופו קיל מטלטול מן הצד וצריך לומר דהגמ' מדמה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר לטלטול בגופו לצורך דבר האסור וכן משמע מדברי הרא"ש שם ע"ש

שיב מג"א ס"ק ב' ואם כו' מ"ש מחריות כו' וצ"ע דבסי' ש"ח ס"ק מ"א כתב מג"א דלישב ע"ג חריות הוי טלטול בגופו כמו קש שע"ג המטה דמותר דעדיף מטלטול מן הצד אע"ג דמזיז החריות ע"י הישיבה מותר דלא הוי הטלטול בידו ולהכי מותר אבל הכא שפיר דאסור דהא נוטל האבן בידו

שם ס"ק ד' מקנח כו' ואע"ג דיש לחוש כו'. עי' מחה"ש וצ"ע בשבת דף פ"א ע"ב ברש"י ד"ה קמ"ל כו' דפי' אי משום כשפים משמע דמשום כשפים לחוד כמו אוגני כלי חרס דאינו חד אפ"ה סבר ר' יוחנן דעדיף לקנח בצרור

שם ס"ק ה' מפני כו' צ"ע דבסי' ג' כו'. ולא הבינותי דבסי' ג' ס"ק י"א כתב מג"א דהא דשיניו נושרות אין הדבר בטבע אלא שעושין בו כישוף שהשיניו נושרות כמו שפי' מחה"ש שם ובחשש כשפים אין מקנחין בצרור כמו שכתב מג"א ס"ק ד' ולהכי שפיר צריך לומר מפני שהם חדים ולהכי מקנח בצרור ובהגהות אשרי בשבת דף פ"ב כתב על הרא"ש וז"ל אע"ג שהן לחין ואין האור שולטת בהם שהעשבים חותכים את הבשר עכ"ל ולכאורה דבריו צ"ע דבגמ' וכן בהרא"ש איתא בלחים מותר וברמב"ם בפ' כ"ו מהלכות שבת הלכה ה' כתב וז"ל הי' לפניו צרור ועשבים אם הי' עשבים רכים מקנח בהן ואם לאו מקנח בצרור עכ"ל ומדנקט רכים משמע שיש עשבים קשים אע"ג שהן לחין מחתכין הבשר א"כ הג"א נמי מיירי בעשבים קשים שחותכים אע"ג שהן לחין והא דנקט בש"ע בעשבים יבשים מפני שהם חדים ת"ל דהוי דבר שהאור שולט בו כמו שמקשה המג"א צריך לומר כמו שכתב המג"א בסי' ג' ס"ק י"א דהאידנא שבה"כ אין בשדה לא חיישינן שיבא הדבר למכשפים ולכן כתב בש"ע שאע"ג שאין חשש כשפים אסור מפני שהם חדים כמו שאסור לקנח בחרס שאינו חלק כמו דאי' בשבת שם וכן כתב המג"א בסי' ג' ס"ק ט' ע"ש

שם סעיף ה' הי' כו' אבל ביבשים כו'. צ"ע דרש"י בשבת שם בד"ה אינו מקנח בעשבים שלחים מחתכין ע"ש

שיג מג"א ס"ק א' פקק כו' בתשו' מהרי"ל כו'. המח"ש מביא תשו' מהרי"ל שמביא ראי' ממגילה דף כ"ו ע"ב דאמר רבא דלו תיבותא כו' ש"מ שאין הכהנים יכולים לכוף לקרוביהם להוציא המת ע"ש וצע"ק דאפשר דלאו ראי' משם דרבא דאמר דלו תיבותא כדי שלא להצריך להוציא את המת וכשאמר רבא לא אפשר היינו שצריך להוציא המת כדי שיכנסו הכהנים

שם למנוע הטומאה שרי כו'. וצ"ע בסי' שט"ו סעי' א' דאסור לעשות מחיצה כדי לשמש ע"ש דקרי מחיצה המתרת א"כ קשה קושי' המג"א האיך יוכל לעמוד הסוגי'