דברי צבי ו

מודים הכל שהי' ביעתותא אבל שאר אב"ע דגמ' סברי דלא מהני ביעתותא ולכן צריכים לתרץ שהי' נשוי או מסייע בביצים או מעטרה ולמטה ובכללי הש"ס אית' בשם מגדל עוז פ"ד דחובל ומזיק דאיבעית אימא הוי כאיכא דאמרי שהוא עיקר וכן מביא שם בשם הרא"ש דכל איכא דאמרי שבגמ' כך הלכה ע"ש: הלכות נטילת ידים

ד. מג"א ס"ק א' ויברך כו' ומשמע בכתבים כו' די"א דמברך א"י כו' והמק"ח גורס דאינו מברך לפענ"ד צ"ע דא"כ מאי מקשה מג"א על הכתבים דכיון די"א דמברך א"י בלא עשיית צרכיו א"כ שפיר כתבו הכתבים דיברך א"י אחר עשיית צרכיו אבל אי גרסי' די"א דמברך א"י מקשה המג"א על הכתבים דטוב לברך גם נט"י אחר עשיית צרכיו דאי מברך נט"י קודם א"כ לי"א דמברך א"י קודם עשיית צרכיו חל עליו לברך גם א"י תיכף אחר ברכת נט"י ולכן מוטב להמתין גם בברכת נט"י עד אחר עשיית צרכיו ויברך ענט"י וגם א"י ומדוייק מלת תיכף בדברי מג"א

שם ס"ק ב' ואפי' כו' ועכשיו מותר ליגע כו' וכתב בספר הגהות רע"א לפ"ז אם אין לו מים לערות כ"א פעם אחת מברך ענט"י כיון דמתירו לתפלה מ"מ אינו מברך א"י דהא אסור ליגע בנקבים כ"ז שלא עירה ג' פעמים וכן כשמשכים קודם אור היום נוטל ידיו ואסור ליגע בנקבים מספק דר"ר שורה עד אור היום אינו מברך א"י עד שיאיר היום ויטול שנית ולהמג"א מברך ולפ"ז נר' לקיים דברי הכתבים בס"ק א' שיערה פעם א' על ידיו ויברך ענ"י דהא מהני לתפלה וחיוב א"י לא חלה עליו לדעת ד"מ ויעשה צרכיו ויערה עוד ב' פעמים ויברך א"י עכ"ל ולא הבינותי דלענין מה יערה פעם אחת הא אין רוצה להתפלל עתה ולילך ד"א או ליגע בנקבים לא יועיל פעם אחת א"כ שפיר צריך לערות מיד ג' פעמים שיעביר ר"ר שיוכל לילך ד' אמות ויוכל ליגע בנקבים וגם צ"ע מה שכתב כשמשכים קודם אור היום שאסור ליגע בנקביו אע"פ שנטל ג' פעמים א"כ המשכימים לסליחות אסורים לילך ד' אמות וליגע בנקבים א"ו אם נטל בעת שחייב ליטול אין חושש לר"ר וצ"ע

שם ס"ק כ"ה על כו' וצ"ע דבס"ס קנ"ט כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ דשם שפיר מברך על המטביל ידיו ענט"י כמו שכתב הט"ז שם בס"ק כ"א דהמטביל עדיף מנוטל ויש בכלל ר' ק' אבל הכא דרחיצה עדיף מנקיון דהא אפי' לתפלת מנחה עדיף נטילה מנקיון כמו דאי' בסי' רל"ג ובסי' צ"ב ומכ"ש בשחרית דעיקר מצוה ליטול כמו שכתב המג"א ס"ק א' א"כ איך מברך על הנקיון דגרע מנטילה ברכת ענט"י הברכה השייך לנוטל ולכאורה צ"ע כיון דאפי' עשה צרכיו ועומד להתפלל אין מברך ענט"י רק בבקר שמקדש ידיו ככהן כמו שכתב מג"א בס"ק א' א"כ במנקה בלא מים למה יברך: ו. מג"א ס"ק א' חלולים כו' דבחלל לא שייך כו' והד"מ מתרץ משום דלשון חללים הוא ג"כ לשון הריגה ולכן אומרים חלולים שהוא לשון חלל ממש עכ"ל ובזה מתורץ קושי' הט"ז בס"ק א' דמקשה דאמאי לא אמרי נקובים דמשום דנקבים אין לו פי' אחר אומרי' נקבים עוד נר' דלהכי אומרים נקבים כדי לכלול בו השבח כמו שכתב בש"ע על ומפליא לעשות שאדם מלא נקבים ורוח משתמרת אבל נקובים קאי על האיברים ולא ניכר השבח הזה

שם ס"ק ח' ברכת כו' דהא בגמ' כו' ואח"כ ענט"י ולא הבינותי דבברכות דף ס' ע"ב אי' בהדי' דמברך ענ"י ואח"כ המעביר ובברכת המעביר יש בו תפלה וכיון דאנן אומרים כל ברכות השחר קודם המעביר כדלקמן סי' מ"ו ולכן אומרים כל הברכות וג"כ המעביר שיש בו תפלה מיד לאחר נט"י גם הראי' שכתב מג"א מדברי רב ברכות דף י"א אין ראי' כ"כ דהא רב אמר ג"כ ברכת התורה שיש בו תפלה והערב נא: הלכות ציצת

ה. מג"א ס"ק ב' מעומד פי' הברכה והעטיפה כו' לכאורה נר' דדוקא ברכות של מצות שהמצוה הוא בעמידה צריך הברכה נמי בעמידה וכן נראה מדברי מחה"ש שכתב הברכה דין המצוה יש לה אבל מדברי מג"א שמקשה מחלה משמע דאפי' ברכת המצות שאין המצוה בעמידה אפ"ה צריך לעמוד בברכה וצ"ע דבקידוש כתב רמ"א בסי' רע"א סעי' י' שיקדש בישיבה ובסי' רמ"ג סעי' ב' פסק רמ"א שמברכין לישב בסוכה בישיבה ומשמע שם אפי' בלילה ראשונה שהסוכה חובה ומה שכתב בעטרת זקנים לעמוד בברכת לישב בסוכה לכאורה תמוה דזה דוק' לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרא"ש מברך מיושב ואפי' להרמב"ם הטעם משום עובר לעשייתן ולא משום דהברכה צריך עמידה ע"ש ובתוס' ברכות דף נ"א ע"ב כתבו שהבמ"ז דאוריית' החמירו להיות יושב משמע דישיבה בברכה עדיף מעמידה ע"ש וצ"ע

שם ס"ק ה' ואח"כ כו' עי' במחה"ש דאחר הלבישה אינו אלא שיהוי מצוה ע"ש וצע"ק דבסעי' י' דלובש באין ידיו נקיות כשנוטל ידיו ימשמש בציצית ויברך וכתב הרב"י דהוי עובר לעשייתן דכל זמן שהציצית עליו מקיים המצוה ע"ש

שם ס"ק י"א יעיין כו' דרובא דתלי' במעשה כו קצת קשה דבבכורות דף כ' ע"א בתו' ד"ה רבינא כו' כתבו דתשמיש דאדם לא חשיב תלי' במעשה כמו תשמיש דבהמה ע"ש משמע דבמעשה האדם הוי רובא דתלי' במעשה רוב גמור ועל דברי מג"א שכתב דהוי ס"ס צ"ע דביבמות דף קי"ט גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדנה"י משמע דרוב נשי מתעברות ויולדות הוי רוב גמור ולדברי מג"א הוי ס"ס

שמא לא בא עלי' ואת"ל בא עלי' שמא לא נתעברה וצ"ל באדם ודאי בא עלי':