דברי צבי ז

שם ס"ק י"ג ויזכור כו' ודלא כאותם שתוחבין כו' ולכאורה נר' לפענ"ד דבטלית גדול מצוה לתחוב הציצית התחתונים בכנפות דבסי' כ"א סעי' ד' יזהר שלא יגרר ציציותיו והמעיין שם בהרב"י יראה דאסר לגרור כ"ז שלבש דלא כמג"א שם בס"ק ג' בתירוץ האחרון שאסר רק בשעת לבישה וכן כתב הגאב"ד דליסא בסידור סתם שאסר לגרור הציצית ע"ש ואם לא יתחוב הציצית בכנפות יגררו ע"ג קרקע אבל מדברי הרב"י וד"מ הובא במג"א בסי' י' ס"ק י"ג דלהכי לא חייבה התורה המלבושים שלנו משום דהיו נפסקים בכל עת ע"ש משמע דאסר לתחוב גם הציצית תחתונים בכנפות ואפשר כיון דבשעת ברכה צריכין להיות מגולה כדי הלוך ד"א חוששין שיפסקו ודוחק מיהו נראה דלמ"ש מג"א דאם הם תחובים אין מקיים וראיתם אותו ולקמן בסי' כ"ד סעי' ה' שמסתכל בשתי ציצית שלפניו א"כ מקיים וראיתם בב' ציצית שלפניו א"כ יכול לתחוב ב' ציצית שלמטה בטלית גדול שלא יגררו בארץ

שם ס"ק ט"ז אם כו' גבי ב' זוגות תפילין ולפענ"ד אין ראי' מתפילין דגבי ב' זוגות תפילין רש"י ושל ר"ת בסי' ל"ד דחד זוג כשר ואידך כרצועות בעלמא א"כ כשבירך דעתו לברך על זוג הכשר ולכן אינו מברך על זוג השני אבל כשבירך על טלית וכשפשט אותו כבר נגמר מצוה זו וכשלובש טלית אחר מברך על מצות לבישה זו

שם ס"ק כ' נפלה ובזה כ"ע מודים כו' ולפענ"ד אפשר דלדעת השל"ה הובא במג"א סי' כ"ה ס"ק כ"א דלא נהגו לברך כשנשמטו ופי' המח"ש שם דאמרי' מסתמא אלו ידע שנשמטו הי' דעתו להחזירן ע"ש אם כן ה"נ בטלית שייך האי טעמא וה"נ אין צריך לברך בנפלה אח"כ מצאתי בספר הגהות רע"א שכתב נמי שלא לברך כשנשמט בשעת תפלה ע"ש

שם ט"ז ס"ק ט' ימשמש כו' ונר' דא"צ כו' וכ"כ הר"ן לענין טבילה וכתב בספר הגהות רע"א לא דמו כלל דהתם בטבילה א"א להיות עובר לעשייתן אבל הכא יכול לפשוט הבגד ולברך וללבוש שנית עכ"ל ולא הבינותי דאם פשט א"כ אזיל מצוה ראשונה והי' לבישה ראשונה בלא ברכה דמה שבירך על לבישה שני' לא קאי על לבישה ראשונה כלל

ט. מג"א ס"ק ד' ממינו כו' ול"ד לטרף זה בזה וכתב מחה"ש כשכבר נעשה מהן חוטין לא בטלין וכן כתב בס"ק א' כמו דפסקי' ביו"ד בסי' רצ"ט ולפענ"ד דלא דמי להתם דגבי כלאים כתב הש"ך שם בס"ק א' דהיתר בהיתר ועכשיו נעשה כחתיכה אחת של איסור לא בטיל אבל הכא דצמר חייב מן התורה ושאר מינים פטורין מן התורה נוכל לומר דבטיל מיעוט אצל הרוב

שם יטול חוטין של צמר ולא של משי וכן גורס מק"ח אבל מחה"ש גורס יטול חוטין של משי כו' ע"ש לחוש לדעת מהר"מ שאינו פוטר בשאר מינים רק צמר ופשתים יחדו ולא הבינותי דבש"ע בסעי' ב' וכן רוב הפוסקים לא חששו לדעת מהר"מ וכן כתב המג"א בס"ק ג' שנהגו לעשות צמר למשי ע"ש

י. מג"א פ"ק ו' ג' ציציות כו' אלא קשר א' בפסול כו' וכתוב בספר הגהות רע"א משמע דאף אם עשה שאר החוליות והקשרים אחר שפסקן לא מהני ולא ידעתי מנין זה דדילמא בכה"ג כשר דכל הקשר והחולי' ראשונה דהוי מן העשוי מ"מ לתכשרו בעשיית חולי' וקשר שלאח"כ שנעשו בהכשר עכ"ל ולפענ"ד דודאי פסול בכה"ג דכיון דמדאורייתא סגי' בחולי' וקשר אחד כמו דאי' בסי' י"א סעי' י"ג ובמג"א שם א"כ הוי בקשר אחד מן העשוי ונעשה בפסול ועוד נראה דלהכי פסל אם קשר עליון נעשה בפסול דתוס' במנחות דף ל"ט בד"ה קשר פי' שני בשם רש"י דקשר עליון דאורייתא היינו הקשר הסמוך לכנף אבל קשר שאחר הגדיל כיון שרחוק מן הטלית לא הוי כלאים ע"ש א"כ מה שצותה התורה לקשור הוא הקשר הסמוך לכנף ובשאר קשרים לא מיירי התורה כי התורה מיירי בקשר דיוכל להיות כלאים ואם הקשר ראשון פסול לא מהני שאר קשרים

יא. מג"א ס"ק ט' ביזוי מצוה כו' מין כנף כו' וצ"ע דבמנחות דף ל"ט ע"ב דרבא רמי כתיב כנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן ושאר מינים פוטרין כו' ע"ש א"כ דגבי צמר ופשתים לא בעי מין כנף וכיון דלא בעי מין כנף אפי' אין יכולין לעשות בגד מצמר דציצית כשר וצ"ל דבעל המאור סובר כדעת הפוסקים וכדעת הש"ע בסי' ט' סעי' א' דשאר מינים דרבנן כר"נ במנחות שם וסוברים דלר"נ קאי מין כנף אצמר ופשתים א"כ אפי' בציצית צמר בעי מין כנף ומג"א מקשה לש"ע לשטתי' דפוסק שם כר"נ אבל לרמ"א דפוסק שם כרבא דשאר מינים חייבים מדאורייתא לא בעי בצמר מין כנף ואפי' לא נוכל לעשות מהצמר של ציצית בגד אפ"ה כשר וצריך לומר שפיר הטעם דפסול משום ביזוי מצוה

שם ס"ק י"ג נקב כו' המח"ש גורס אבל בתוי"ט כו' וכתב שכאן הוא סס"ק וכתב להברטנורא ולתוי"ט לא מחייב בב' תפירות רק בב' קשרים א"כ העושין ב' נקבים וקושרים ב' קשרים סומכים על הר"ע מברטנורא ותוי"ט ע"ש אבל המק"ח גורס כאשר הוא לפנינו וכתב דגם לר"ע מברטנורא ולתוי"ט חייב בב' תכיפות בקשר אחד משום תופר אלמא דב' תכיפות הוי חבור בקשר אחד דהא חייב משום תופר עכ"ל ולפענ"ד א"א לומר דלר"ע מברטנורא ולתוי"ט חייב משום תופר בב' תכיפות בקשר אחד דא"כ אמאי כתב הר"ע מברטנורא בשבת פרק ז' משנה ב' והתופר דמחייב ב' משום קושר ומשום תופר דהא משכחת דחייב משום תופר ולא משום קושר בתופר ב' תכיפות בקשר אחד א"ו דסובר דאינו חייב בתופר רק בב' קשרים וחייב ב' משום קושר ומשום תופר וכן מוכח בהדי' מדברי תוי"ט שם בד"ה אבות שכתב וז"ל שעל התופר אינו חייב אא"כ שיקשור ג"כ א"כ העושה כל האבות מלאכות בהעלם אחת בהכרח הם ארבעים מאחר שהתפירה אינה מלאכה אלא כשיקשור ג"כ והקשירה כבר עשאה בפני עצמה עכ"ל אם כן מוכח