דברי צבי ה

דברי צבי

הלכות הנהגות אדם בבקר א. מג"א ס"ק י"א יר"מ כו' א"כ בחטאת הל"ל יה"ר כו' עי' בהרב ר"ע מברטנורא בנדרים פרק ב' משנה א' שכתב דאפשר שיביא חטאת ע"י נדר כגון שנדר בנזיר ומתחייב להביא חטאת

שם דחטאת נזיר אינה באה לכפרה כו' ולפענ"ד יש לכאורה להביא סתירה לזה ממתניתין מנחות פרק ט' משנה ו' כל הקרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן הבכור כו' והחטאת אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונה נסכים ופי' הר"ע מברטנורא לפי שאינם באים על חטא כשאר חטאות וחטאת נזיר אינה טעונה נסכים משום דנזיר חוטא כו' וכתב התוי"ט ומ"ש הר"ב לפי שאינן באין על החטא כלומר דקרבנותיו אינן באין על החטא כמו דנזיר דמאשר חטא על הנפש אקרבן קאי אבל ודאי דמצורע גופי' חוטא מיקרי ע"ש א"כ ש"מ דחטאת נזיר בא לכפרה על החטא אבל בערכין פרק ה' משנה ו' משמע דאינה בא לכפרה דאית' התם חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין ובגמ' דף כ"א אמר רב פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין בחטאת נזיר ופי' הר"ע מברטנורא דחייבי חטאות דלכפרה אתי לא משהי ואין ממשכנין וחטאת נזיר לא לכפרה אתי הילכך ממשכנין ע"ש א"כ מוכח דחטאת נזיר לאו לכפרה ובנזיר דף ג' ע"א אמרי' דאפי' לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא ה"מ נזיר טמא אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי בי' ובתוס' שם דף ב' ע"ב בד"ה ואמאי כתבו דטהור נמי קצת קרי חוטא ומ"מ המצוה רבה על העבירה כמו המתענה תענית חלום בשבת דיש לו מצוה וקצת עבירה עשה שהתענה בשבת ע"ש

שם והב"ח כתב כו' ואף דמשמע שם מדברי רש"י כו' ופי' מחה"ש מדהוצרך רש"י לומר דהתם ספיקו איל כו' ת"ל שחטאת בעי ידיעה בתחלה וא"א להתנות ע"ש ולפענ"ד דרש"י סובר נמי דחטאת בעי ידיעה להכי נקט רש"י דחטאת ספיקו איל כי היכי דניחא גם לר"ל שסובר בשבועות דף י"ט ע"ב דידיעת ספק מתחלקת לחטאת א"כ תקשה לר"ל האיך מפרש פלוגתא דר"ט ור"ע אמאי סבר ר"ט דבספק מעילות מביא איל ומתנה ובספק חטאת מביא אשם תלוי ולהכי פי' רש"י בחטאת ספיקו איל וודאי נקבה ודומה לזה כתב הש"ך ביו"ד סי' נ"ה ס"ק ב' שתו' בבכורות מפרשי' המשנה לר' מתנה אע"ג דלית הילכתא כוותי'

ב. מג"א ס"ק א' מיושב כו' והאידנא כו' וכתב מחה"ש דבמילי דצניעות ראוי להתנהג במדת ת"ח דבסעי' א' לא ילבש חלוקו התפאר ר"י א"ע ואפ"ה כתבו שיש לנהוג כך ובסעי' ג' ידקדק בחלוקו נאמר בש"ס על ת"ח ע"ש אבל הט"ז נראה שחולק על זה וע"ש מה שמחלק בין ת"ח לאיש אחר ולפענ"ד גם מסעי' א' אין ראי' דנוכל לומר דמה שהתפאר ר"י שייך נמי על כל אדם כי גם בדברים אחרים שמתפאר שקרא לאשתו ביתו ושלא נסתכל במילה שייך לכל אדם וכן במגילה דף כ"ח שהתפארו במדות טובות ראי' לכל אדם: הנהגת בית הכסא

ג. מג"א ס"ק י"א וכן נהגו כו' ול"נ דטעמ' כו' והאידנא לא חיישי' שיבא הדבר לידי המכשפים עי' במחה"ש וצ"ע בחולין דף ק"ה ע"ב ובשבת דף פ"א ע"ב במעשה דר"ח ורבה בר ר"ה דמטרוניתא אסרה לארבא בכישוף ואמרו אינהו מילתא ושריוה אמרה להן מאי איעבד לכו דלא מקנח לכו בחספא משמע דאם היו מקנחים בחספא הי' הכישוף שולט בהם אע"ג שלא בא החרס לידה דאל"כ הוי לה למימר דלא בא החרס לידה ועוד קשה דמשם משמע דשולט הכישוף אף שלא מקנח דהא הם לא היו מקנחים בחספא ואפ"ה שולט הכישוף ואסרתה הארבא עד שהם היו ג"כ צריכין לומר דבר לשריוה ומהרש"א בח"א בחולין שם כתב דלא הוי' ידעה דאמרו אינהו מילתא ותלתה הדבר משום דלא מקנחו ע"ש וצ"ע דהא מסתמא ר"ח ורבה בר ר"ה היו עושים כדין ולא היו מקנחים בחרס א"כ קשה היכי הי' שולט הכישוף שהי' צריכים לומר דבר לבטל הכישוף וצע"ק דבחולין שם פי' רש"י שאף הם היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם וא"ד ע"י שם ולא מוכחא מילתא עכ"ל ובשבת שם פי' רש"י דאמרו שם טהרה

שם ס"ק י"ד נשוי כו' אמרי' בגמ' כו' וצ"ע ביו"ד כו' ולפענ"ד דלפמ"ש הש"ך ביו"ד שם בס"ק כ"א דלא בריר לן דחרדה מסלקת דמים א"כ אי אמרי' דפחדא וביעתותא חד הוא שפיר השמיטוהו הפוסקים כיון דאסר לכתחילה וצ"ע על המג"א דנקט בפשיטות מגמ' דנדה שם דהיכא דבעית מיתר הא שם אי' כן רק לחד תירוצא דגמ' אבל אי' שם איבעית אימא נשוי הוה ואב"ע מסייע בביצים מלמטה ואב"ע מעטרה ולמטה ומשמע שם דלהני תירוצים בגמ' סברי דלא מהני ביעתותא כי בוודאי לא חלקו התירוצים במציאות אם הוי ביעתותא דלפי הנראה