דברי צבי מו

שם ס"ק כ"ד שברכת כו' כ"ש כשאמר הב לן ונבריך כו' וצ"ע דבסי' קע"ט סעי' א' בהב ונבריך אין צריך ברכה אחרונה ומג"א וט"ז שם פסקו דאפי' בנטל ידיו אין צריך ברכה אחרונה וע"ש

שם ס"ק כ"ה על כו' משא"כ בדייסא כו'. בחיי אדם כלל נ' סי' י"א פוסק דבהמ"ז פוטר דייסא כשיטת הר"ן דלא כש"ע ע"ש וקשה דתר"י כתבו בשם רבני צרפת דאין בהמ"ז פוטר דייסא הובא בהרב"י א"כ למה פסק דלא כש"ע וצע"ק שתר"י מחולקים עם הר"ן מהיפך להיפך שתר"י סוברים דבהמ"ז פוטר יין ולא דייסא והר"ן סובר שבהמ"ז פוטר דייסא ולא יין ותימה על הבאר הגולה שכתב שתר"י כתבו שבהמ"ז פוטר יין וה"ה דייסא ובפרק כיצד מברכין כתבו תר"י דבהמ"ז אין פוטר דייסא וכמדומה שהרב באר הגולה לא ראה רק מה שכתב תר"י בפרק ראשון דברכות דבהמ"ז פוטר יין ולא ראה מה שכתבו תר"י בפ' כיצד מברכין דאין פוטר דייסא

רט מג"א ס"ק ג' לקח כו' שידע שהוא מים כו'. קשי' לי דא"א דיש חילוק בין ידע בין לא ידע דבברכות דף י"ב אמרי' פשיטא היכא דנקט חמרא וקסבר שכרא ופתח אדעת דשכרא וסיים בדחמרא יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל יצא ע"ש וא"א דבדלא ידע מה שבידו גרע אמאי אמר גמ' פשיטא הא צריך לאשמעינן דאע"ג דלא ידע שיש בידו יין וקסבר דשכרא הוא אפ"ה יצא כיון שמתכוין לברכת שהכל שיוצא על היין ועוד קשה מאי מייתי הגמ' ראי' ממתניתין דעל כולם אם אמר שהכל יצא דילמא מיירי מתניתין דידע מה שבידו רק שטעה בדבורו

שם סעיף ב' לקח כו' בפ"ה שנ"ב כו'. בטור כתב גם או שאמר על המים בפה"ג שהנ"ב יצא וכן אם טעה ואמר על היין שהנ"ב בפה"ג יצא והרב"י כתב שהרא"ש מפרש כן הגמ' בברכות שם ע"ש ולכאורה קשה מאי אתא הטור לאשמעינן שאם אמר על היין שהנ"ב בפה"ג דיצא דפשיטא דהא כבר יצא כשאמר שהנ"ב ומאי גרע כשאמר אח"כ בפה"ג ואפשר דצריך הטור לאשמעי' דלא תימא כיון דכבר יצא כשאמר שהכל א"כ כשאמר אח"כ בפה"ג הוי הפסק בין ברכה לשתי' כמו בסי' קס"ז סעי' ו' שאם הפסיק שצריך לחזור ולברך קמ"ל הטור דלא הוי הפסק דבפה"ג שייך להיין אף על גב דאמר שהכל

רי מג"א סק"א האוכל כו' אכילה ושתי' אין מצטרפין וק"ל הא בשבועות דף כ"ב ע"ב איתא דשתי' בכלל אכילה וכמו דאי' ביו"ד סי' רל"ח סעי' ב' והא דאמרי' גבי יו"כ דאכילה ושתי' אין מצטרפין היינו משום דלא מיתבי דעתי' בהכי כמו דאיתא ביומא דף פ"א ע"א דאע"ג דגבי טומאה אכילה ושתי' מצטרפין אבל ביו"כ אין מצטרפין דלא מיתבי דעתי' ע"ש אבל ברכה אחרונה אם דחייב על כזית דנקרא אכילה א"כ שתי' בכלל אכילה ואפשר דלהפוסקים דברכה אחרונה דוקא ברביעית או כביצה ניחא דלא מצטרף לאכילה בברכה אחרונה אבל להפוסקים שגם בשתי' שיעור בכזית קשה אמאי אין מצטרף שתי' לאכילה

שם ס"ק ד' לקח כו' ולהרא"ש. ותוס' כו'. בד"מ מסופק להר"י אם לא השליך הגרעין מזית אי הוי ברי' או נאמר דכיון דאין דרך לאכלו עם הגרעין בטל' דעתו עכ"ד ומהלשון תר"י הובא בהרב"י שכתב כגון זית שאין דרך לאכלו עם הגרעין נמצא שלעולם לא הוי ברי' עכ"ל ומדנקט לעולם משמע אפי' אם אכלו עם הגרעין וצע"ק על המג"א שכתב להרשב"א לעולם הוי ברי' מאי לעולם דהא לרא"ש אם הובא רק לפניו שלם סגי אפי' לא אכל הגרעין ולהרשב"א צריך לאכול עם הגרעין גם מה שכתב שתוס' סוברים כרא"ש צ"ע בתוס' ברכות דף ל"ט ע"א בד"ה בצר וז"ל דהכא מיירי שהוסרו הגרעינים כו' אבל אם אכלו שלם כו' עכ"ל ומדנקטו תוס' אם אכלו ש"מ דלא סבירא להו כהרא"ש דלהרא"ש סגי בהובא שלם לפניו אע"ג דלא אכל הגרעין וקצת נר' מדברי תוס' דלא סבירא להו נמי כרשב"א דמדשבקו תוס' זית ונקטו רמון ש"מ דסבירא להו דזית כיון דאין דרך לאכול הגרעין אע"ג שאכל הגרעין לא הוי ברי' דלא כרשב"א ותוס' סבור כר"י דדוקא בענבים ורמונים דדרך לאכול הגרעין הוי ברי'

ריא מג"א ס"ק ב' ואפי' כו' והנכון כו'. וצ"ע דהרא"ש כתב שם הלכך נר' דברי רבה כו' ואין להביא ראי' לדבריהם מהא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אלמא מברך על חטה ושעורה מקמי גפן דאיכא למימר שעשו פת ע"ש וא"א דאם אין ברכותיהן שוות לא אזלי' בתר מין ז' או חביב רק כשהם מין ז' אזלי' בתר המוקדם בפסוק מאי מקשה הרא"ש מדאמרי' כל המוקדם בפסוק דילמא התם בשביל שמוקדם בפסוק צריך להקדימו אפי' חטה לגפן אבל בעלמא נוכל לומר בפה"ע קודם לבפה"א וכן משמע מדברי רש"י דלא כמג"א דבדף מ"א ע"א בד"ה אמר ר"י ור"י אית לי' דר' יצחק הלכך כ"ש היכא דחד לאו מין ז' דמין ז' עדיף והכא מיירי בשאין ברכותיהן שוות וכן משמע מרש"י שם שכתב ורבנן ל"ל דר"י במקום חביב ואי כדברי מג"א מצי למימר רבנן אית לי' דר"י אפי' במקום חביב משום דאקדמי קרא וצ"ע

שם ס"ק ט' ברכת כו' בלחמניות כו'. וצ"ע דמצי למימר דאוכל פת מעט דאינו פוטר כמ"ש מג"א סי' קע"ז ס"ק א'

ריב מג"א סק"ב כגון כו' צ"ל דוקא בפת כו'. עי' מחה"ש דלענין זה מהני קבע לסעודה דאפי' אין דעתו על הטפלה ולפענ"ד אפשר לתרץ בזה קושי' תוס' ברכות דף מ"א ע"ב ד"ה הילכתא דמקשי' מאי קמ"ל ר"פ מתני' היא ולפ"ז ניחא דר"פ בא לאשמעינן דמהני קביעות סעודה לפטור הטפלה אע"ג שאין דעתו על הטפלה

שם ס"ק ג' הטפל. וע"ק דאמרי' דמ"א כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת דת"ק שם סובר דמברך על הצנון ופוטר את הזית א"כ ר"י שאמר מברך על הזית היינו שפוטר את