דברי צבי מה

דף ל"ח ע"ב מר"י דאכל זית מליח על שלקות המבושלין א"כ מה שכתב של"ה דעל כרוב כבוש בפה"א אע"ג דאין שורה בחומץ פי' מג"א דהוי כבוש כמבושל מפני שהוא מליח אחר שכתבתי זאת ראיתי בשל"ה דף צ"ד ע"ב וז"ל ואותן לפתות וכן עשב לבן שהוא כבוש במי מלח בלא חומץ וחרדל שקורין בל"א קומפו"ש מברך בפה"א בין חי בין מבושל עכ"ל

שם ס"ק ו' על כו' ואח"כ על המים כו'. המח"ש גורס אח"כ על הלביבות ע"ש אבל המקו"ח גורס כאשר הוא לפנינו יברך על הלביבות תחלה כו' ע"ש ונר' לי שטעמו כדאית' בסי' רי"א דברכת במ"מ קודם לברכת שהכל

רו הרב"י כתב בשם הרמב"ם דפסק דבירך על פירות האילן לא יצא אבל בכ"מ בפ"ח מהל' ברכות הלכה י' כתב דעיקר הנוסחא ברמב"ם הוא בירך על פירות האילן בפה"א אצא רק שקשה דכיון דבברכות דף מ' ע"א אמרי' מאן תנא דמתניתין דיצא ר' יהודא דסבר נקצץ האילן מביא וקור וכיון דהרמב"ם בפ"ד מהל' בכורים פסק כת"ק דמביא ואינו קורא א"כ צריך לפסוק דבירך על פירות האילן בפה"א דלא ולא ותירץ הכ"מ דאיכא מ"ד בירושלמי דמתניתין דברכות שם דיצא דברי הכל ע"ש אבל לא ביאר הכ"מ הטעם שיכול המתניתין להיות גם אליבא דת"ק ולפענ"ד אפשר לומר דתוס' בברכות שם ד"ה יבש כתבו יש מפרשים לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראוי' לפירות עכ"ל משמע דגם לת"ק אמרי' דעיקר אילן ארעא רק שנראה כקובל להכי סבר ת"ק דמביא ואינו קורא א"כ שפיר כתב הירושלמי דמתניתי דבירך על פירות האילן בפה"א נצא אתי' לדברי הכל

שם מג"א ס"ק א' בירך נ"ל כו'. כ' המח"ש דא"ר ואה"ע חולקי' על מג"א והביאו ראי' מסי' ר"ב סעיף ב' מתוך שאין יודעים שיעור פול הלבן יברך בפה"א ולדברי מג"א הי' יכול לברך בפה"ע דיצא אפי' לא גמר פירא ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דהתם שאנחנו מסופקים אם גדול כבר כפול הלבן או לא אזלי' בתר חזקה כי כשהי' קטן מאד שבוודאי לא הגיע לפול הלבן הי' ברכתו בפה"א ולכן אין יוצא מחזקתו לברך בפה"ע עד שנדע בבירור שהגיע לפול הלבן והיינו עד שהי' גדול ביותר ומה שכתב הטור שם הטעם שיצא בפה"א על פרי העץ הוא ג"כ סניף אבל עיקר מטעם חזקה

שם ס"ק ד' יותר כו' דשתיקה לא חשוב הפסקה כו' מדברי הרב"י נמי נראה כדעת אבודרהם שכתב על שכתב הטור שלא יפסוק מדאמרי' ברכות דף מ' ע"א טול בריך לא הוי הפסק משמע ששאר דברים הוי הפסק עכ"ל משמע דוקא כשדיבר אבל שתיקה לא הוי הפסק כי שתיקה לא מוכח מגמ' שם דהוי הפסק ואפשר דאם שהה בשתיקה כדי הלוך כ"ב אמה דאיתא בסי' קס"ו דהוי הפסק בין נטילה להמוציא מכ"ש דהוי הפסק בין ברכה לאכילה ועי' מג"א סי' קס"ז ס"ק י"ב

שם ס"ק ז' א"צ כו' מוכח מזה כו'. פי' מחה"ש דאל"כ מאי קשיא לי' מאמת המים ע"ש וצ"ע מאי צריך להוכחה דפשיטא דכיון שבירך הי' דעתו שיביאו לפניו דאל"כ בירך לבטלה ואין לומר דבא לאשמעי' אפי' אם יודע איזה פירות יביאו לפניו אפ"ה לא מהני א"כ אין ראי' מאמת המים דאינו יודע איזה מים יביא ומדמקיש לאמת המים צ"ל שאין יודע איזה פירות

רז קצת קשה על תוס' ברכות דף מ"ה ע"א ר"ט כו' שכתבו דלא מצינו לפרש דפליגי בלאחריו כו' דא"כ כי פריך לעיל מר' פפא ליקשי מר"ט וכ"כ רש"י עירובין דף י"ד ע"ב ע"ש וקשה דנוכל לומר דלא תקשי מר"ט דיוכל לתרץ דר"ט מיירי לפניו לכן פריך הגמ' לר"פ דאמר בפירוש דף מ"ד ע"ב דמברך לאחריו אפי' מיא וכיון דמתרץ הגמ' לר"פ דמתניתין כל שטעון ברכה לאחריו כו' ממעט מצות א"כ נוכל לומר דר"ט מיירי לאחריו ולא תקשי מאי ממעט דממעט מצות כמו דמשני לר"פ ולכאורה צריך לומר לר"פ דסבר דגם על מים מברך אחריו בורא נפשות סבר דת"ק ור"ט פליגי בלאחריו ור"פ פוסק כר"ט דמברך לאחריו בורא נפשות דא"א דת"ק ור"ט פליגי בלפניו א"כ לא אשכח תנא דסבר דמברך לאחריו ודוחק דר"פ אמר משמי' דנפשי' ואפשר לומר דת"ק ור"ט פליגי בלפניו ור"פ ושאר אמוראי סמכו על הברייתא שם דף ל"ז ע"א גבי פת אורז ודוחן דמברך לבסוף ומוקי הגמ' שם דהיינו בורא נפשות ופליגי אמוראי כאן דף מ"ד ע"ב דחד סבר דביעא ומיני קופרא נמי דומים לפת אורז ודוחן דמברך אחריו בורא נפשות וחד סבר אפי' ירקא ור"פ סבר אפי' מיא דומים לפת אורז ודוחן דמברך אחריו בורא נפשות

רח סעיף ז' קשה קצת לדעת הפוסקים דעל אורז מברכין במ"מ ולא על דוחן מברכות דף ש ע"א שפריך בגמ' על רב ושמואל שסוברים שאין מברכין במ"מ על אורז ודוחן מברייתא דקתני דאורז ודוחן מברכין תחלה וסוף כמעשה קדרה ומשני הגמ' דמברך תחלה שהכל כו' ומקשה הגמ' מבריית' דמברכין על אורז במ"מ ומסיק בתיובתא א"כ למאי דמסיק צריך לומר דמה דאמרי דמברכין על אורז תחלה היינו במ"מ וכיון דברייתא נקט נמי דוחן משמע שאורז ודוחן שוים

שם ט"ז ס"ק י"א על כו' וגרופי"ן מטטרק"ה מברך שהכל כו'. וצ"ע הא טאטערקע הוא פרי האדמה ולמה מברך שהכל ובחיי אדם כלל נ"א סעי' י' כתב גרופי"ן שעושין מטארטקע דק כקמח מברך שהכל משמע אם אינו דק בפה"א וצ"ע

שם מג"א ס"ק ט"ז בברכה כו' נוסח הברכה כו'. הטור כתב בשם בה"ג וז"ל וי"א ונאכל מפרי' ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פרי' וטובה אלא לקיים המצות התלויות בה ובה"ג ישנו וא"א הרא"ש ז"ל הי' אומרו וכתב הרב"י שטעם שאומרי' כי אין התכלית בשביל האכילה אלא ונברכך כו' ע"ש וצ"ע על הש"ע ואחרונים שלא הזכירו מזה כלום והמג"א לא כתב בנוסחה ונאכל מפרי' אבל בסדורים איתא ונאכל מפרי' כו'