דברי צבי מז

הצנון דאם כוונת ר"י רק להקדים הו"ל לפרש כיון דת"ק סבר שפוטר א"כ לא דמי לא"ז דלא"ז אם הטפל חביב מברך על שניהם כמו שכתב רמ"א ולר"י הזית פוטר את הצנון

שם ברמ"א אם אוכל הטפל תחלה כו'. התוי"ט בפרק ו' בברכות מ"ז כתב הדין זה בשם תה"ד ותמה אמאי לא הביא התה"ד ראי' ממתניתין דתני מליח בתחלה עיי"ש ולפענ"ד דלהכי לא הביא תה"ד ראי' ממתניתין משום דממתניתין לא מוכח איזה ברכה יברך כשאוכל הטפל תחלה אם יברך הברכה הראוי' לו או יברך שהכל ועי' בהרב"י

ריג מג"א ס"ק א' אפי' כו' שישבו יחד בקביעות כו' לפענ"ד לא משמע כן מדברי הרב"י שכתב דאע"ג דשאר דברים לא בעו קביעות מיהא צריך הוכחה שהאחרים מכוונים לצאת בברכ' זה והוכחה זו ע"י שיושבים יחד עכ"ל משמע דלא בעו ישיבה רק שאם לא ישבו אלא הולכים אין מוכח שמאזין לברכת המברך אבל לא שצריכים לישב בשביל קביעות אדעת' דאכילה וא"כ בסי' רצ"ח אע"ג דעוסקים בלמוד מ"מ כיון שיושבים מסתמא מאזין לברכה או י"ל דהתם יודעים מתחילה כשיושבין שיביאו להם אור א"כ יושבים נמי אדעת' לברך על הנר

שם סעיף ג' אין יוצא כו' ונתכוין לצאת כו'. ומקשה בספר הגהות רע"א דמצות דרבנן אין צריך כונה והברכות הם דרבנן ולפענ"ד נר' דניחא למה שכתבו תר"י בסוף פ"ק דברכות דאפי' מי שסובר דמצות אין צריכות כונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה אבל במצות שתלוי' באמירה ודאי צריך כונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוין באמירה לא עשה כלום ע"ש ומכ"ש הכא שלא אמר כלל רק שומע הברכה דצריך לכוין

ריד ט"ז שם כו' בשם הרא"ש כו'. ורש"י בברכות דף כ"א ע"א בד"ה שאני תפלה כו' אין מלך העולם בברכות של י"ח משמע דלא סבר כרא"ש דהאל הגדול הוי כמו מלכות ע"ש

רטו קצת קשה להפוסקים שאין עונין אמן אחר ברכותיו רק אחר בונה ירושלים וכדעת רמ"א בברכות דף מ"ה ע"ב העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ומדנקט ברכותיו משמע אחר ברכות הרבה מדלא נקט אחר ברכתו ש"מ שיש ברכות חוץ מבונה ירושלים שעונה אמן אחר ברכת עצמו

שם לא אוכל להבין בדברי הרב"י שתמה על הרמב"ם שכתב אין עונין אמן אחר הא"י הפך ממה שאמרו בירושלמי ע"ש דקודם לזה כתב הרב"י דדעת הירושלמי שעונין אמן אחר הא"י אע"פ שלא שמע כל הברכה א"כ הי' יכול הרב"י להקשות על תר"י שהביא הרב"י שסוברים שאחר הא"י אין עונין אמן כלל וקשה על תר"י כמו שקשה על הרמב"ם וגם על הר"י שמביא הרב"י שעונין אמן אחר הא"י אם שמע כל הברכה והוא כנגד הירושלמי שסובר אפי' לא שמע כל הברכה

שם מנ"א ס"ק ד' כל כו' וכמ"ש סי' קנ"ו. וצ"ע דהתם מותר לקבל מהם שבועה דבני נח אין מוזהרים על השתוף וליכא לפני עור אבל לענות אמן דאמרי' בשבועות דף ל"ו ע"א דאמן בו האמנת דברים בו קבלת דברים א"כ חלילה לענות אמן אחר ברכת א"י אפי' כונתו על השתוף דאמן הוי כאלו ח"ו ישראל מקבלו ועי' בתוס' סנהדרין דף ס"ג ע"ב ד"ה אסור

רטז מג"א ס"ק ג' המוס"ק כו' צ"ע דאמרי' בבכורות כו'. והח"י בסי' תס"ז ס"ק ט"ו תירץ דבחלב הוי ס"ד דלא תהי' לשום חלב היתר כיון דכל חלב נתהווה מאיסור דם אף שנשתנה במראה לא נשתנה לדבר היתר אבל בדבש שהדבש עצמו הוא היתר א"כ האיסור שנהפך לדבש נמי מותר והמקו"ח שם מתרץ בענין אחר ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' תס"ז לתרץ קושי' מג"א ע"ש

שם ס"ק כב שלא כו' ואם כו' דאיתא במדרש כו'. צ"ע די"א בש"ע שאינו מברך היינו בשעת נטילתו לשם מצוה אבל קודם לכן ואחר כך מברך כמו שכתב מג"א בס"ק כ"א וכן כתב המג"א בסי' תרנ"ב א"כ מאי ראי' ממדרש דמברך עליו בשעה שנוטל למצוה אע"ג שמדרש אומר שיש לו ריח היינו שעביד לריח ויברך עליו שלא בשעת מצוה

ריז צ"ע בברכות דף נ"ג ע"א דאמר ר"ה בשמים של בה"כ ושמן להעביר הזוהמא אין מברכים ופריך הגמ' דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין מיתיבי הנכנס לחנותו של בשם כו' וקשי' לי דליפרוך אמתניתין דקתני דאין מברכין על בשמים של מתים ומפרש בגמ' שם דלעבורי ריחא הוא דעבידי א"כ ש"מ דבשמים דלא נעשה לריחא אין מברכין כי מ"ש בשמים של בה"כ או של מתים ועל קושי' הגמ' שמקשה מחנותו של בשם נמי יש לתמוה כי בחנותו של בשם אפי' דלס"ד דלא עבידא לריחא אבל עכ"פ אין נעשים לדבר אחר אבל בשמים של בה"כ לא נעשים להריח וגם נעשים להעביר הזוהמא

שם מנ"א ס"ק ו' שמא כו' של ערוה כו' תמה על הרמב"ם כו'. ולפענ"ד צ"ע דהא ברמב"ם בפ"ט מהל' ברכות הלכה ח' כתב ערוה מן העריות ע"ש א"כ משמע ערוה ממש ולא של פנוי'

שם סעיף ז' הי' כו' אם רוב כו' צ"ע דבסי' רצ"ח לענין לברך על האור במ"ש פסק שם בסעי' ז' במחצה על מחצה מברכין ע"ש וכאן לא ביאר בש"ע האיך דין במחצה על מחצה לענין בשמים וזה קשה נמי על הגמ' ברכות דף נ"ג ע"ב דעל הברייתא וראה אור אם רוב כותיים כו' אם רוב ישראל מקשה הגמ' ממחצה על מחצה ומסיק הגמ' דגם על מחצה מברך ועל הברייתא לענין בשמים דאי' נמי אם רוב כותי' כו' לא מדייק הגמ' ואפשר דסמך הגמ' על מה דמסיק בנר דמברך

ריח מג"א ס"ק ו' יוצאי כו' וכמ"ש כו'. וצ"ע דהרב"י כתב דיוצאי יריכו מברכים שהם שותפים בנס משמע דאם נולדו קודם הנס דאין מברכין וגם הראיי' מסעי' ו' ופי' מחה"ש דכמו על נס רבו מברך משום כבוד וה"ה לבנו ובן