דברי צבי ל

קלה. קשיא לי דתוס' ברכות דף י"ג כ' דקריאת התורה אין מן התורה אלא מדרבנן וכ"כ תוס' מגילה דף י"ז ע"ב וכן כתב מג"א בסי' תרפ"ה בשם תוס' שאנץ ע"ש ובמגילה דף ל"ב איתא וידבר משה את מועדי ד' מצותן שיהו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו משמע דקריאת פרשת שבת וי"ט הוי דאורייתא וכן יראה מדברי הרי"ף והר"ן סוף פרק בני העיר ובפרק הקורא את המגילה דכתב הרי"ף וידבר משה כו' מצותן שקורין כל אחד ואחד בזמנו ירושלמי משה תקן לישראל שקורין בשבת וביו"ט כו' שנאמר וידבר משה כו' וכתב הר"ן דקרא יתירא קא דריש דכתיב לעיל כולה מועדות ולהכי דרש לי' ומה שאית' ב"ק דף פ"ב שהנביאים תקנו היינו בשבת במנחה אבל בשחרית דרשי' מקרא דמשה תיקן ע"ש וכיון דדרשי' מקרא משמע דהוי דאורייתא וצ"ע

קלו מג"א מצוה כו' ועסי' קנ"ג כו'. המח"ש כתב בשם הט"ז שמי שיש לו זכות מהקהל לבנות בהכ"נ א"י למכור זכותו וכתב הט"ז אבל אם קנה מהקהל יכול למכור ע"ש ומשמע ממחה"ש שה"ה הכא לענין לקרות בתורה נמי אם קנה מהקהל יכול למכור דלהכי מביא מחה"ש דברי ט"ז הכא דלילף מיני' ולפענ"ד לכאורה לא משמע כן בגיטין דף נ"ט ע"ב דהא כהן יש לו זכות מדאורייתא לקרות ראשון ואפ"ה מפני דרכי שלום אין רשאי ליתן זכותו לאחר כמו דאי' בגמ' שם ע"ש והנה יש להסתפק דהא דאין כהן רשאי לחלק כבוד לאחר כתב רש"י שם דלא ליתי שארא לאנצויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא ע"ש והנה שם דף ס' אמרי' אחריהן מי קוראין ופי' רש"י כלומר תיקנו שום סדר לישראל משום דרכי שלום ומסיק בגמ' דקורין ת"ח הממונים כו' וצריך לומר דאם קוראין לאלו לא אתי שאר לאנצויי' ולומר שהם יקראו א"כ יכול הכהן ליתן רשות לאלו ת"ח שיקראו ראשון דכנגד אלו ת"ח לא אתי שאר העם לאנצויי'

קלז. מג"א ס"ק ו' ושנים כו' בפ' פרה כו' ולפענ"ד לא קשי' מפ' פרה דשם כתב המג"א בס"ק י"א דחוזר ומברך מפני שלא אמר רק רמז בעלמא אבל הכא שקראו עכ"פ כל הקרבן מוסף של יום אחד יוכל להיות שאינו חוזר ומברך על וביום השלישי שקורא משום ספק

שם והנה בתוס' מגילה כו'. לפענ"ד אין ראי' כ"כ דשם שלא קרא בחובת היום אע"ג שקרא כל הענין חוזר ומברך על חובת היום כי האחרון לא בירך על חובת היום והוי כמאן דליתא וזה שקרא בחובת היום צריך לברך כתקנת חכמים אבל הכא שכבר בירך על חובת היום וקרא ביום השני נוכל לומר ששוב לא יברך על קריאת ביום השלישי

שם דכל יו"ט ב' כו'. קשי' לי בשבת דף כ"ג מתרץ הגמ' לאביי דלהכי מברכין איו"ט ב' דלא לזלזולי בי' וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' חנוכה דעל הספק אין מברכין ועל יו"ט ב' מברכין דלא לזלזולי בי' ואף שהראב"ד שם סובר דמברכין על הספק כתב הלח"מ שם דדוקא אם המצוה דאורייתא וחכמים תקנו מספק אבל במצוה שהוא מדרבנן גם הראב"ד סובר דאין מברכין על הספק א"כ הכא דכל הקריאה דרבנן א"כ לד"ה אין מברכין על הספק וביו"ד סי' כ"ח סעיף ג' פסק בש"ע דאין מברכין אפי' על ספק תורה

קלח. מג"א ס"ק א' לא כו' וא"כ ה"ה אם טעה כו'. בספר הגהות רע"א כתב שאינו מוכרח דהיכא דיש חשש לנכנסים שיסברו שקראו לראשון ב"פ י"ל דאפי' דיעבד חיישי' עכ"ל ונר' לי ראי' לזה ממגילה דף כ"ב ע"א פרשה של ששה פסוקים דאיירי בטעה וקאמרי יש אומרים שלשה ואמרי' שם דהלכה כיש אומרים אלמא אפי' בטעה חיישי' לנכנסים

שם ס"ק ב' לא כו' מסיימים באזניהם. דהכל יודעים כו' וצע"ק לדברי הר"ן הובא במג"א ס"ק א' הובא במחה"ש שחושש אפי' להני העומדים בבהכ"נ שיתבטלו תקנת חכמים כי כשאינן רואין שינוי לא ישאלו ויסברו שמותר להתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ע"ש א"כ ה"נ יסברו שמותר לפסוק ב' פסוקים סמוך לפרשה כיון שאין רואין שינוי ויתבטל תקנת חכמים

קלט. מג"א ס"ק ג' ואסופי כו' קודם שנאסף כו'. בא"ע שם מבואר דבשני רעבון נאמן אפי' לאחר שנאסף שמפני הרעב השליכו

שם סעיף ו' הרמ"א כתב כדי שישמעו ויענו ברוך ד' המבורך משמע שרק ברכו צריך לומר בקול רם וכן הטור כתב רק על ברכו וכן יראה מדברי מג"א ס"ק י' אבל בש"ע שכתב ברכו והברכות בקול רם משמע שגם ברכת התורה צריך בקול רם ואפשר דמשום דברכות התורה נתקנו מפני כבוד צבור כדאי' בסעיף ח' ולכן צריך בקול רם כדי שישמעו הצבור

קמ. מג"א ס"ק ב' שהתחיל כו' נתכוונו לצאת כו'. קשה קצת במגילה דף כ"א ע"ב והאידנא דכולהו מברכין גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין ופי' רש"י שהנכנס אחר שבירך ראשון ולא ישמע אחרים מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפני' ומשום היוצאין ולא שמעו החותם מברך לאחרי' יאמרו אין ברכה בתורה לאחרי' ע"ש ולפ"ז נוכל נמי לפרש דכיון דלהכי לא הי' מברך בזמן התלמוד אלא הראשון והאחרון מפני שאחרים נתכוונו לצאת בברכת הראשון והאחרון א"כ נוכל לפרש משום הנכנסין באמצע הקריאה ויקרא אותו לעלות לתורה והוא לא שמע הברכה שבירך הראשון ויקרא בלא ברכה לפני' וכן היוצאים באמצע הקריאה מן הקורים בתורה ולא ישמע הברכה שלאחרי' מן האחרון

קמא. מג"א ס"ק א' מעומד כו' ויש לחלק. המח"ש פי' דמלך לא מצי מחיל על כבודו ולהכי אע"ג דאחרי' לא יצאו אפי' דיעבד מותר למלך לכתחילה משא"כ בת"ח שיכול למחול כו' ומקשה מתוס' שבועות דף ל' ע"ב לחד תירוץ דכבוד חכם חמיר וכו' עכ"ד ודבריו צ"ע דבסוטה דף מ"א ע"א במתניתין אגריפס המלך קרא עומד ושבחוהו חכמים ופריך הגמ' הא מלך אין יכול למחול על כבודו ומשני מצוה שאני ע"כ אלמא בקריאת התורה דהוא מצוה יכול המלך למחול