דברי צבי לא

ולקרוא מעומד ולפענ"ד נר' לפרש מ"ש המג"א ויש לחלק דשם בשבועות איתא דת"ח מעיד מיושב משום דעדות מעומד הוי עשה וכבוד התורה עשה ועשה דכבוד התורה עדיף ע"ש ודייקו הפוסקים דאפי' באינו ת"ח נמי כשר העדות בדיעבד מיושב דא"א שפסול א"כ צריך לומר דבהעיד מיושב הוי פסול בגוף העדות א"כ אמאי כשר בת"ח א"ו שעדות כשר רק שעובר על עשה ועמדו שני האנשים ובת"ח כבוד התורה עדיף אבל בקריאת התורה דנתקנה מעומד מפני כבוד הצבור נוכל לומר דאפי' בדיעבד לא יצא מיושב ומה שהמלך קורא אפי' לכתחילה מיושב משום דכבודו עדיף מכבוד הצבור ודיליף במגילה דף כ"א מעומד מקרא הוא אסמכתא

קמב. לא אוכל להבין מה שכתב הרב"י וז"ל כתב הכל בו קרא וטעה מחזירין אותו וה"מ הקורא שבירך אבל על החזן אין לחוש אם לא קרא בדקדוק וכתב הרב"י ואין טעם בדבריו דקריאה בצבור לא תלי' בברכה שהרי בימי התלמוד שהי' הראשון מברך ברכה ראשונה ואחרון ברכה אחרונה היעלה על הדעת שלא היו מקפידים בקריאת האמצעיים עכ"ל וצ"ע דאע"ג דבזמן התלמוד לא היו מברכין האמצעיים הוי כאלו מברכין מפני שהיו מכוונים לצאת בברכת הראשון והאחרון כמו שכתב מג"א בסי' ק"מ ס"ק ב' ועי' סי' תקפ"ה ובמג"א שם ס"ק ז'

קמג. בספר שאגת ארי' סי' ל"ו כתב וז"ל ויכולה לפטור ממצות כתיבת ס"ת בזה"ז משום דאפי' בימי האמוראים לא היו בקיאים בחסרות ויתירות כדאמרי' בקדושין דף ל' והרי ס"ת שחסר או יתיר אפי' אות א' פסולה א"כ אין בידינו לקיים מצוה זו עכ"ל והבאר היטב בסי' קנ"ג ס"ק י"ט כתב בשם תשו' גינת ורדים דבזה"ז כל ספרים בחזקת שיש בהם פיסול ע"ש ולפ"ז קשה אמאי מוציאין ס"ת אחר בנמצא טעות בס"ת הא גם הספר תורה אחרת היא בחזקת פסול ובד"מ ביו"ד סי' רע"ט אות ג' כתב וז"ל ובאגור כתב כשנמצא טעות בס"ת אין להביא אחרת דאין לנו ספר כשר שלא נמצא בה חסר ויתיר וכ"כ ר"ו וכ"כ מהרא"י ול"נ אם נמצא טעות מעט בחסירות ויתירות וכדומה יש לנהוג כדברי האגור דבעוונות לא נמצא ס"ת בזה"ז שאין בה טעות הזה אבל בנמצא טעות גדול שאין שכיח בשאר ספרים יש לנהוג כדברי ב"י עכ"ל וצ"ע דהא בחסר ויתר נמי פסול

קמד. מג"א ס"ק ב' שלא כו' והא דכ"ג קורא כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבסי' מ"ט איתא דברים שבכתב אסור לאומרם על פה אא"כ דבר ששגור בפי הכל וכתב המג"א בס"ק א' אע"ג דתפילין נכתבין בע"פ משום דמגרס גריסין נמי ה"פ שכל הסופרים רגילים בהם עכ"ל אלמא כיון דהפרשיות של תפילין שייך להסופרים סגי במה שהסופרים רגילים אע"פ שאין כ"ע רגילים ה"נ דפרשה של ובעשור לחודש שייך לכ"ג סגי אם כ"ג רגיל בה

שם ס"ק ו' אין כו' בעוד שקורין בראשונה כו'. ובד"מ אות א' כתוב דגוללין בשעה שאומרים פסוקי דזמרה

שם ס"ק ז' וידחה כו' ה"נ יקרא ע"פ כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת דכ"ג שהוא לבדו קורא כל הפרשיות יכול לקרות ובעשור ע"פ כי אע"ג שבירך על קריאת התורה הי' קורא אחרי מות ואך בעשור בס"ת אבל לדידן שקורין איש אחר למפטיר ומברך על קריאת התורה א"כ צריך לקרות בתורה דוקא ולא בעל פה דהא המפטיר צריך לקרות בתורה כדאי' במגילה דף כ"ו ע"א דאמר עולא המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד תורה ואע"ג לפי דפסקינן דמפטיר עולה למנין שבעה הי' יכול העולה אחרון לקרות פרשה של המפטיר בע"פ ולהיות הוא מפטיר מ"מ אין משנין ממנהג דהא בשבת שאין מוציאין רק ס"ת אחד מפטיר אין ממנין הקרואים כמ"ש תוס' במגילה שם ד"ה חד כו' שאנו עושין מנהגינו לכ"ע בין למ"ד עולה בין מל"ד אין עולה ע"ש ובסי' רפ"ב סעי' ד' ולכן גם ביו"ט ושבת ר"ח קורין אחר למפטיר

שם ס"ק ט' ג' גברי כו' ומשמיענו מנין הקרואים כו' ופי' מחה"ש דביומא דף ע' דכ"ג קורא ובעשור ע"פ משום פגמו של ס"ת ופריך הגמ' והאר"י נפחא ר"ח טבת שחל בשבת מוציאין ג' תורות וקורין באחד מענינו של יום כו' ומשני ג' גברי בג' ס"ת ליכא פגמא ומזה הוכיח הב"ח דוקא ג' גברי וכתב המג"א דאין ראי' דר"י נפחא מנין הקרואים אתי לאשמעינן ע"ש וצ"ע דהא ר"י נפחא לא איירי ממנין הקרואים כלל רק אתי לאשמעי' דמוציאין ג' ס"ת ומה שקורין בהם רק הגמ' מתרץ ג' גברי בתלתא ספרי ליכא פגמ' וגמ' בוודאי לא אתי לאשמעי' כאן מנין הקרואים דהגמ' לא נחית רק לתרץ קושי' מדר"י נפחא א"ו שפשיטא שצריך להיות דוקא ג' קרואים לכן נקט הגמ' ג' גברי אבל ש בב' הוי פגמ' כדברי הב"ח

קמה צ"ע דהרב"י מביא הכלבו בשם הירושלמי דחזן עצמו לא יתרגם כשם שנתנה תורה ע"י סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה עכ"ל דקשה הא בלא זה אסור להחזן דהיינו קורא בתורה להיות מתרגם דהא אסור לקורא אפי' לסייע למתרגם כמו דאי' בטור ובש"ע וכ"ש להיות מתרגם עצמו דאסור ובסי' קמ"א סעי' ד' כתב הטור וש"ע שהש"ץ קורא יעמוד אחר אצלו ע"ש

קמו. ט"ז א"צ כו' בפ' שבועת העדות כו'. וצ"ע כי מה שמקשה ט"ז מבעלי דינים דהא הם א"א בשתיקה דהא צריכים לסדר טענותיהם וא"א בשתיקה וצ"ל דקושייתו ממה דאמרי' שם דבשעת גמר דין בעלי דינין בעמידה דזה למד הגמ' שם מקרא אחר מוישב משה כו' ויעמד העם ואפי' א"א כמו שסובר הט"ז שהגמ' יליף מעמדו שני האנשים בשעת גמר דין כמו דאי' בגמ' שם בלישנא אחרינא נמי לק"מ דהא שם נמי יליף מהאי קרא דעדים בעמידה וגבי עדים לא נוכל לומר שתיקה כי בעדים עיקר ההגדה ובשעת גמר הדין אין צריכים העדים להיות בב"ד א"כ כיון דקרא נמי מיירי מעדים א"כ ע"כ האי ועמדו לא איירי בשתיקה