דברי צבי כט

עבד שרבו מברכו והוא מאזין ולפ"ז מותר לומר רבון אפי' כשקורין התיבה

קכט מג"א ס"ק א' ותפלת כו' אבל כו'. פי' המח"ש דכמו דבמנחה יו"כ אומרי' אלהינו משום דאם עלה לא ירד א"כ האי טעמא שייך נמי במתענים עד חצות ע"כ ולפענ"ד לא דמי דהרמב"ם כתב דלכך במנחה ביו"כ אם עלה לא ירד שהדבר ידוע שאין שם שכרות דיו"כ הכל מתענים ע"ש וזה לא שייך בשאר תענית מכ"ש התענית שמתענים רק עד חצות והטור כתב בשם בה"ג דתפלת מנחה ביו"כ כתפלת מנחה של שאר תענית שהיא סמוכה לשקיעת החמה ה"נ כיון דנפישי רחמי הוי סמוכה לשקיעת החמה עכ"ל א"כ בתענית שמתענים עד חצות נוכל לומר לדברי הכל שאין אומרים אלקינו

קל. מג"א ס"ק ג' ואי לא כו' דלא כהאנשים כו'. פי' מחה"ש דצריך לומר כשהכהנים מאריכים ע"ש וצ"ע דהרי"ף והרא"ש בברכות פרק הרואה כ' דהרבון ניסק בהדי כהנא ויאמרן כ"ע אמן וכי מהדרי כהני אפיהו יאמר השוכן בגבורה שלום שים עלינו שלום עכ"ל ומשמע דהרי"ף והרא"ש לא גרסי בגמ' ואי לא וצ"ע שהטור והרב"י לא הביאו דברי רי"ף ורא"ש עכ"פ מוכח מדברי רי"ף ורא"ש שיאמר אדיר לאחר שסיימו הכהנים וצ"ע

קלא ט"ז ס"ק ה' שיש כו' נימא התם כו' ולפענ"ד אפשר דלא דמי' דהכא כתיב לפני ארון ד' ובארון ד' הי' ספר תורה אע"ג שבעו"ה אין לנו ארון קודש כמו שהי' להם מ"מ יש לנו ספר תורה מונח בארון אבל התם כתיב לפני ד' ומלא כל הארץ כבודו

שם ס"ק י"ג כשמתפלל כו' וכגון שאין הקהל כו'. וצ"ע דבמגילה דף כ"ב ע"ב רב אקלע לבבל לנפל כולי עלמא אאנפיהו ורב לא נפיל וקאמר בגמ' כדר"א דאמר אין אדם חשוב רשאי לפול על אפי' כו' והתם נפלו הקהל ואפ"ה לא נפל רב ע"ש וקשי' לי על תוס' שם ד"ה איבעית אימא כו' וי"ל דמעיקרא אסר מדרבנן בלא פישוט ובסוף קאמר ואיבעית אימא אין אסור מדרבנן ורב פישוט כו' דאסר מן התורה עכ"ד וק"ל למאי מייתי הגמ' באיבעית אימא כדעולא דלא אסרה אלא פישוט דבתירוץ הראשון נמי ידע דלא אסרה תורה אלא בפישוט רק שסובר בלא פישוט אסור מדרבנן

שם מג"א ס"ק י"ב במנחה כו' אצל התינוק והחתן כו'. ולפע"נ נר' הא דלא נקט הגמ' חדא בבא ביום הנשואין וביום המילה אצל התינוק והחתן משום דבמילה אין נופלין בשחרית אפי' אין מתפללין אצל התינוק רק שמתפלל שם בעל ברית כמ"ש מג"א ס"ק י"א אבל בחתן נופלין בשחרית אם אין החתן שם ולפ"ז נוכל לומר שאין נופלין במנחה כשמתפללין אצל התינוק

קלב מג"א ס"ק ב' כורעים. ב' או ג' שהפילו גורל כו' כמ"ש בח"מ כו'. ופי' מחה"ש ביום שיש ג' קדישים ערבית שחרית ומנחה והפילו ב' ונפל על ראובן ערבית ועל שמעון שחרית ובשחרית קודם שאמר שמעון בא לוי אין שמעון יכול לומר ללוי אני אומר שחרית ואתה תאמר במנחה כמ"ש בח"מ ב' אחים ירשו ג' שדות והטילו גורל וחלקו לכל אחד א' וחצי ואח"כ בא אח ג' בטלה החלוקה כו' ולפענ"ד לא דמי כ"כ דהתם כיון שבשעת חלוקה הי' עוד אח בעולם הוי החלוקה בטעות אבל הכא כיון שלא בא לוי בערבית לא זכה לוי בקדיש ערבית ונתקיים הגורל שראובן אמר בערבית וכיון שנתקיים הגורל במקצת וגם לא הי' הגורל בטעות נוכל לומר ששמעון יחזיק בגורל ויאמר שחרית אע"ג שבא לוי

שם ואם הי' בעיר כו' שיהי' אחרון כמ"ש בח"מ כו'. וצ"ע דשם בחו"מ אית' אם יצא השותף חייב אם לא הי' שותפו בעיר יכול לתובעו פעם אחרת הי' בעיר אין יכול לתובעו וכתב רמ"א ודוקא כשהן התובעין אבל כשהן נתבעין וא' טען אין מזיק לחבירו כלל וכתב הסמ"ע כשהן התובעין מסתמא ניחא לי' בתביעת שותפו להוציא ממונו ע"ש א"כ הכא בקדיש מסתמא לא ניחא ללוי שיהי' אחרון וקשה על המג"א שמדמה קדיש לתובעין כי יותר דמי לנתבעין

שם ס"ק ד' השיר כו' כמ"ש תוס' סוף ר"ה כו'. וקשי' לי דא"כ למה אמרי' שיר בשחרית דבתמורה דף י"ד ובמנחות דף ס"ו ע"ב שמביאים הנסכים לאחר הקרבת הקרבן אפי' עד י' ימים בין יחיד בין צבור וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשה קרבנות הל' י"ב א"כ גם בשל שחר כשר בלילה או ליום אחר רק שאסור לכתחילה ואין הפרש בין תמיד השחר לבין הערבים

קלג. בספר חיי אדם כלל ל' סעיף ג' כתב ובערבית אין נוהגין לפרוס על שמע ויש נוהגין גם בערבית לפרוס לבד בערבית בשבת ויו"ט אין פורסין דמסתמא הכל באים קודם ברכו גם בשבת ויו"ט בשחרית ובב' וה' בשחרית אין לפרוס שישמעו מן העולים בתורה עכ"ל ודבריו צ"ע דהרב"י כתב בשם הריב"ש שביום השבת שמאחרים לצאת וכבר התפללו כולם אין פורסים אבל בארגו"ן ובארץ הזאת אמרי' לעולם בין בערבית בין בשחרית בין בחול בין בשבת ומסיק הרב"י שבחול ובלילי שבת פורסים שלעולם יש קצת שלא שמעהו אבל ביום שבת ויו"ט שכבר התפללו כולם כשיוצאים מבהכ"נ אין פורסים ע"ש והוא להיפך מדברי חיי אדם שכתב בערבית שבת הכל באים והרב"י כתב שאין באים הכל ובשבת בשחרית כתב טעמא דנפשי' משום שקורין בתורה והריב"ש הרב"י לא כתבו טעם זה רק מפני שהכל באים ומאחרין לצאת ועי' בעטרת זקנים ועי' בסי' ס"ט

קלד. במנהגים סעי' ח"י כתב ג' זקנים תקנו והוא רחום כל א"ו חלק ובכל חלק ח"י אזכרות כנגד ח"י ברכות ע"כ אומרים אותו בעמידה בלחש עכ"ל והרב"י כתב בשם הכל בו דעל ידי מעשה נס גדול נתקן: