דברי צבי רנה

תרצב הרב"י כתב טעם לרמב"ם שסובר שאין מברך ביום שהחיינו כמו בסוכה שאינו צריך לברך ביום וצ"ע במה שמדמה מגילה לסוכה דמגילה עיקר מצותה ביום כמג שהוכיחו תוס' במגילה דף ד' ע"א ד"ה חייב כו' בראיות ברורות ובסוכה הוי איפכא דבלילה יותר חיוב מביום כדאיתא בסי' תרל"ט סעיף ג' ובסעיף ה' ועי' בחיי אדם כלל קנ"ה סעיף כ"ד מ"ש בשם הגר"א דאע"ג דעיקר מצותו ביום מ"מ כיון שבירך בלילה יצא דלא גרע מבירף אסוכה ולולב בשעת עשי' והחיי אדם כתב דלמאי שכתב הרא"ש בשם הר"ש מאייברא דדוקא בשעת עשי' ולא אחר עשי' והרא"ש כתב דמ"מ כשבירך בשעת מצותו כגון בלולב ביום ראשון יצא ע"ש ולפענ"ד לא דמי מגילה לסוכה דגבי סוכה עיקר ברכת שהחיינו בשעת עשי' כדאיתא בסוכה דף מ"ו ע"א ובסי' תרנ"א ותוס' והרא"ש כתבו שם דאם בירך בשעת עשי' אע"ג שהוא בחול פוטר אפי' שהחיינו שצריך לברך משום יו"ט ע"ש וכיון דמוטל עליו לברך שהחיינו בשעת עשי' כל אימת דמברך שהחיינו לאחר עשי' יצא אבל בשאר מצות דאין מברכין שהחיינו כמ"ש תוס' בסוכה שם ד"ה העושה דאין מברכין שהחיינו בעשיית ציצית ותפילין ומג"א כתב בסי' תרמ"א דאין מברכין שהחיינו על עשיית שופר ומגילה א"כ אין חיוב שהחיינו של מגילה עד שקרא וכיון דעיקר קריאה ביום מברך נמי שהחיינו ביום

שם מג"א ס"ק ב' וי"א כו' להתחיל בראש כו' צ"ע דבסי' ק"מ סעיף א' פסקי' דשני יתחיל ממקום שהתחיל ראשון וכתב המג"א שם הטעם משום הבר קורא בתורה לא בירך בשביל כל הקהל רק להוציא את עצמו כמו שפי' מחה"ש שם לכן פסקי' בסי' תקפ"ה גבי שופר דשני יתחיל ממקום שפסק הראשון דברכת שופר עשה בשביל כל הקהל א"כ צ"ע במגילה דבירך נמי בשביל כל הקהל לימא נמי דיתחיל ממקום שפסק ראשון כמו גבי שופר וצ"ע במג"א שכתב בסי' תקפ"ה דבתורה צריך להתחיל בראש משום תורת ה' תמימה

שם ס"ק ז' מפלג כו' כל המצות נדחים מפניה כו' צע"ק דלענין דחיית המצות מפני מגילה היינו דוקא לענין קדימה אבל לענין לדחות אדרבה כל המצות עדיפי ממגילה כדאיתא בסי' תרפ"ז סעיף ב' ברמ"א והכא בחשש שמא תחטפנו שינה ויבטל לגמרי ואז בודאי צריך לחוש יותר במצות דאורייתא כגון ק"ש וכדומה ממה שיש לחוש שתבטל המגילה

תרצג בספר לשון חכמים מסופק כיון דאמרי' במגילה דף י"ד ע"א דאין אומרים הלל בפורים ואמר ר"נ דקריאתה זו הליל' ורבא משני דאכתי עבדי אחשורוש אנן ועוד תי' אחר בגמ' שם אם אדם הוא במקום שאין שם מגילה אם צריך לקרות את ההלל כדי לצאת דברי ר"נ דלר"נ משמע שאם אין קורא המגילה צריך לקרות את הלל ע"ש הנה המג"א בס"ק ב' כתב הטעם משום דאכתי עבדי אחשורוש א"כ פשיטא דאין לקרות הלל במקום שאין מגילה אבל הרמב"ם בפ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' ו' כתב ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה הוא ההלל ע"ש א"כ יש להסתפק בקריאת ההלל במקום שאין מגילה

תרצד ברמ"א ומאחר ששלשה פעמים כתיב בפרשה תרומה יש ליתן שלשה וצ"ע דהא אפי' בזמן המקדש לא היה מצוה רק ליתן מחצית שקל אחד בכל שנה לקנות בהן קרבנות צבור כדאיתא במשנה ד' פ"ק דשקלים וברמב"ם בפ"א ובפ"ד מהל' שקלים ומה שכתוב בפרשה ג' תרומות פי' רש"י בחומש בסדר כי תשא פרשה ל' פסוק ט"ז שג' תרומות אחת תרומת אדנים שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל והשנית מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הן באין והשלישית היא תרומת המשכן ולא היתה יד כולם שוה אלא איש מה שנדבו לבו עכ"ל א"כ נמי מוכח דלא היו נותנים לצורך קרבנות רק מחצית שקל אחד ואפי' אז בזמן בנין המשכן לא היו נותנים ג' מחצית השקל רק שתים לצורך האדנים ולצורך קרבנות צבור כי תרומת המשכן לא היו נותנים מחצית השקל כלל רק כפי נדבת לבו ולא היה צריך ליתן מחצית דוקא

שם מג"א ס"ק ג' מבן כו' במקום דנהיגי כו'. המ"ב שם כתב דלהכי רשאי ליתן לחזן דהוי לספק צרכי חזן ע"ש וכ"כ מג"א בסי' ש"ו ס"ק ט"ו דאפי' אם החזן עשיר מותר לנדור בשבת עבור החזן דהוי צורך מצוה כיון שנותנים לו כדי שיתפלל ע"ש אבל צע"ק דהא בס"ק א' כתב מג"א דלא יתן ממעות מעשר משום דהוי פורע חובו ממעות. מעשר כמ"ש מחה"ש א"כ ה"נ פורע חובו להספיק שכירות החזן ממעות מחצית השקל ואולי יש לחלק ולומר דמעות. מחצית השקל אין מצוה כ"כ כמו מתנות לאביונים אבל צ"ע דהמג"א כתב דלא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים א"כ הוי פורע חובו דמתנות לאביונים ממעות מחה"ש ונתינת מחה"ש בודאי הוי עכ"פ חיוב כמו מעות מעשר

תרצה בספר הגהות רע"א כתב בשם טורי אבן באבני שוהם שמסתפק אם שלח ב' מנות לאיש עני אם יוכל לחשבם לתרתי שלוח מנות דגם העני בכלל איש לרעהו ולקיום מתנות לאביונים ואם נותן עוד מתנה לעני א' יצא עכ"ל ולפענ"ד נפשט הספק ממגילה דף ז' ע"א ר"י נשיאה שדר ליה לר' אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח לי' קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ע"ש א"כ ש"מ, בהדיא דיוצא בזה שלוח מנות ומתנות לאביונים אם נותן עוד לעני אחד

שם מג"א ס"ק א' ובסעודה כו' אפי' כשחל במ"ש כו' וצ"ע מאי אפי' דהא בכל מוצאי שבת של כל השנה מצוה לאכול כדאיתא בסי' ש' ע"ש: