דברי צבי רנו

שם ס"ק ט' אומר כו' דאטו מי עדיף מתפלה כו'. ולפענ"ד יש לומר דעדיף מתפלה דתפלה לא נתקן משום פורים דהא מתפלל תפלת חול ובכל יום נמי מתפלל אבל הסעודה נתקן משום פורים וכיון דהסעודה בא משום פורים צריך לחזור אם לא אמר על הנסים כמו דאיתא בסי' קפ"ח דבשביל דצריך לסעוד בשבת ויו"ט צריך לחזור ולברך בהמ"ז אם לא הזכיר רצה בשבת או יעלה ויבא ביו"ט ע"ש והרב"י כתב בסי' תרפ"ב דלהכי אם לא הזכיר על הנסים בחנוכה ופורים בתפלה דאין מחזירין משום דלאו דאורייתא נינהו ע"ש א"כ מהאי טעמא נמי אם לא אמר על הנסים בפורים בבהמ"ז דאין מחזירין משום דלאו דאורייתא היא ואפשר בבהמ"ז חמיר ומחזירין כדאיתא בסי' תרצ"ו סעיף ז' דלשמוח בפורים דברי קבלה שהם כדאורייתא

שם ס"ק י"ב ב' מנות כו' וכ"מ קצת ברש"י כו'. כוונתו ממגילה דף ז' ע"ב אביי בר אבין ורב חנני' בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' רש"י זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני' סועד חבירו עמו ותמה הרב"י על דברי רש"י דא"כ לא היו מקיימים משלוח מנות ולכן כתב מג"א דא"א דאם אוכל על שולחן חבירו פטור משלוח מנות א"כ לא היה זה שאוכל עם חבירו מחויב לשלוח מנות וחבירו היה מקיים משלוח מנות במה שהניח לזה לאכול עמו וצ"ל שהמג"א סבר כמ"ש ד"מ ס"ק ד' דלמשלוח לאו דוקא אלא ה"ה אם אוכל עם חבירו דמ"ש שאוכל עמו בביתו או ששלחה אליו ע"ש והל"מ בפ"ב מהל' מגילה מתרץ דברי רש"י וז"ל דהיו עושים כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו כשהיה נותן לו מאותה סעודה והיה טועם עמו נמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה

שם סעיף ב' חייב כו' לברוך מרדכי. הרב"י כתב בשם תוס' ארור המן כו' ארורה זרש ברוכה אסתר כו' בין ארור המן לברוך מרדכי בלבד אפי' שתי טובא לא טעי ע"ש עוד פי' אחר

שם ט"ז ס"ק ב' וי"א כו' דרבה שחטיה כו'. צ"ע דמשמע דט"ז מביא דברי הר"ן פי' לדברי רמ"א והרב"י כתב שהם דעות חלוקות דלהר"ן שנדחה מימרא דרבא אין צריך לשתות כלל ושאר פוסקים פסקו כרבא וסוברים שאין צריך להשתכר רק שישתה יותר מלמודו כדברי רמ"א

שם צ"ע דבספר הגהות רע"א כתב בשם תה"ד שמה שחוטפים הבחורים משום שמחת פורים אין בזה משום גזל ע"ש וצ"ע דהרב"י כתב נמי כן בשם תה"ד וכתב הרב"י דהיינו לדידהו שהיו נוהגים כן אבל אנו שאין נוהגין כן הוי גזל

תרצו מג"א ס"ק ג' סימן ברכה כו' אבל הרא"ם כתב כו'. לפענ"ד נראה דהרב"י לשיטתיה והרא"מ לשיטתי' דהמג"א כתב בס"ק ב' דבב"י משמע דדוקא במקום שנהגו שלא לעשות אין רואה סימן ברכה והרא"מ כתב דאפי' במקום שנהגו לעשות אין סימן ברכה והנה במגילה דף ה' ע"ב מוקי הגמ' דאיתא שם דרב חזיא לההוא גברא דהוי קא שדי כיתנא בפוריא ולטיי' ולא צמח כיתני' דמיירי במקום שנהגו שלא לעשות ע"ש ולכן להרב"י דסבר דהא דאמרי' אין רואה סימן ברכה רק במקום שנהגו שלא לעשות שפיר כתב דאם זרע לא מצמיח כמו דאיתא במגילה שם אבל הרא"מ שסבר דאפי' במקום שנהגו לעשות אין רואה סימן ברכה אין ראיה ממגילה שם דמפסיד דשאני התם דהוי במקום שנהגו שלא לעשות ובכה"ג מפסיד ג"כ א"כ נוכל לומר דבמקום שנוהגין שלא לעשות גם הרא"מ מודה דמפסיד ג"כ וקצת קשה דבגמ' שם משמע דבשביל קללת רב לא צמח כיתני' אבל בלא קללה היה מצמיח אף במקום שנהגו איסור כמ"ש מחה"ש בס"ק א' דהעושה בפורים אין משמתין אותו ע"ש אבל בהגהות מיימוני בהל' מגילה פ"ב כתב וז"ל בשאלתות כתב דמאן דעביד עבידתא באתרא דלא נהגו משמתין ליה מעובדא דרב דלטיי' עכ"ל

שם ס"ק ט' עולה כו' ואפי' מת בפורים וכמ"ש סי' תקמ"ח סעיף ב'. וכתב מחה"ש וז"ל לא ידעתי מאי אפי' וקצת איפכא מסתברא ואפשר נדפס בטעות וצריך לציין על מ"ש רמ"א וי"א שאין אבילות נוהג בפורים עז"ק אפי' מת בפורים דהוי לי"א דאורייתא עכ"ל ולפענ"ד צ"ע מ"ש דמג"א קאמר דאפי' מת בפורים דהוי יום ראשון דאינו נוהג אבילות הא זה מפורש ברמ"א דאפי' אבילות יום ראשון נדחה פני פורים ולא הוצרך מג"א להשמיענו ועוד דלפי' מחה"ש קשה מ"ש מג"א וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ב הא אין שייכות להתם דשם לא איירי מאבילות יום ראשון ולפענ"ד נראה כוונת מג"א דבסי' תקמ"ח סעיף ב' איתא דהקובר מתו ברגל אין הרגל עולה אבל יו"ט שני עולה למנין שבעה לפי שיו"ט שני הוא מדרבנן ה"נ במת בפורים אע"ג שלא התחיל אבלות עדיין דבפורים אין נוהג אבלות אפ"ה פורים עולה לו לפי שהוא דרבנן

שם ס"ק ח"י מותר כו' וכתב הלבוש כו' ולי נראה כו' ובד"מ ס"ק ד' מחלק נמי כה"ג וז"ל ואין להקשות מהא דאסור לעשות סעודת פורים בשבת דשאני התם דאין עשיית סעודה בשבת תלוי' בב"ד ולא מקיים מה שכתוב ימי משתה אבל בכה"ג שהכל בא ע"י שמחה שעושין מעצמן

שם שיעשה החופה ביום י"ג כו'. אבל בד"מ כתב דלמ"ד דאסור משום אין מערבין שמחה בשמחה אפי' ביום י"ג אסור דאז סעודת הנשואים בליל פורים והא דמותר לישא בערב הרגל היינו כשהסעודה מבעוד יום ע"ש

תרצז הרא"ש בפ"ק דמגילה דין ז' כתב לפרש הסוגיא דף ז' ע"ב במתניתין קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו' אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים דסיפא ארישא קאי היכא דקרא המגילה בי"ד ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות אבל כל שאר דברים