דברי צבי רנד

להוציא חד דרבנן, כמ"ש המג"א בס"ק ד' ומטעם זה גם בחנוכה אין האשה יכולה להדליק בעד כל בני הבית

שם ס"ק ז' שאינה כו' דס"ל כמ"ד כו'. המחה"ש פי' דס"ל דנשים אינן מחויבות כ"כ כמו אנשים וקשיא לי מ"ש גבי נר חנוכה דפסקי' סי' תרע"ה סעיף ג' אשה מדלקת ופי' מג"א בעד כל בני הבית ע"ש ומ"ש במגילה שאינה מחויבת כמו אנשים כמו שמקשה מג"א בס"ק ה' וכאן לא שייך תירוצו דהא רמ"א כתב שאינה חייבת וכמ"ש מחה"ש וצ"ע

תרצ מג"א ס"ק א' בין כו' דהברכה תהיה בעמידה מדברי מחה"ש בסי' ח' ס"ק ב' משמע קצת דהברכה אינה צריכה בעמידה רק בברכת המצות שעשיית המצות הוא בעמידה אבל מדברי מג"א שם משמע דאין לחלק דאל"כ לא מקשי מחלה דהא הפרשת חלה אין צריך להיות בעמידה ועי' מה שכתבתי שם

שם ס"ק ה' אפי' כו' דהרשב"א הוכיח כו'. הרב"י כתב דרשב"א הוכיח דר' חלבו מיירי בדיעבד מדפריך בדף ח"י ע"ב על דתנן היה כותבה מדר' חלבו ע"ש ולפענ"ד אפשר להוכיח מדר' חלבו גופא בדף י"ט ע"א דאמר ר' חלבו הלכה כדברי האומר כולה ואפילו למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה ולכאורה פשיטא דאפי' למ"ד מאיש יהודי ולמ"ד מאחר הדברים ולמ"ד מבלילה ההוא דלכתחילה צריך לקרות כולה וכן דייק הלשון במתניתין מהיכן קורא ויוצא בה י"ח משמע בדיעבד פליגי אבל לכתחילה כ"ע סברי דצריך לקרות כולה ולפ"ז צריך ע"כ לומר מה דאמר ר' חלבו דצריך שתהא כתובה כולה אפי' למ"ד מאיש יהודי היינו אפי' בדיעבד פסול עד שתהא כתובה כולה דהא לכתחלה צריך לקרות נמי כולה ומ"ש מחה"ש דאין כוונת המקשן מהכרח הברייתא דא"כ הו"ל להביא הברייתא ולפענ"ד דמברייתא לא יכול להקשות דנוכל לומר דלהכי פוסל בברייתא אין רשומן ניכר דהוי קורא על פה וכן משמע בגמ' שם השמיט סופר וקרא הקורא כמתורגמן דהינו ע"פ יצא ופריך הגמ' מברייתא היו בה אותיות מטושטשות דפסול ומשני הא בכולה הא במקצת דמשמע דברייתא פוסל בקורא כולה ע"פ והא דמכשיר הברייתא בקורא מקצת היינו ע"פ ולהכי על הא דקאמר דכתב פסוקא וקרי לה לא היה יכול להקשות מהברייתא דהיו בה אותיות מטושטשות דהתם פסול משום דקורא ע"פ אבל בכתב פסוקא כו' דאינו קורא ע"פ נוכל לומר דכשר ולהכי מקשה מר' חלבו דאמר אפי' למ"ד מאיש יהודי צריך שתהא כתובה כולה דמשמע אפי' מה שלא קרא צריך שתהיה כתובה

שם ס"ק ו' לא כו' משמע כו' ומתשו' הרשב"א שכתב הרב"י לא משמע כן שכתב שכל מי שתופס מגילה פסולה ולקרות עם הש"ץ גרע מב' שקראו מפני שנותן דעתו בקריאתו באותה מגילה ע"ש משמע דהוא עצמו נמי אין שומע מש"ץ כשהוא קורא

שם ס"ק י"ז הכל כו' אפי' בין פסוק לפסוק כו'. מדברי הרב"י משמע שרק בין פסוק לפסוק לא יפסיק רק כדי נשימה אבל בתוך הפסוק רשאי להפסיק טפי ע"ש מ"ש בשם שבולי הלקט

שם ס"ק כ' ומברך ואם רצה כו'. בהגהות מנהגים ס"ק נ"ו לא משמע כן וזה לשונו ופעם אחד התחיל החזן הברכה קודם שגללו וגער בו מהרי"ל עד אשר כרכה כולה ואז הוזקק לחזור ולברך

שם סעיף י"ג הרב"י כתב שהטור סתם דבריו כיון דמצות צריכות כוונה ע"ש וכן פסק הרשב"א שכוון לבו לצאת ידי חובתו והיינו למ"ד דמצות צריכות כוונה בסי' ס' סעיף ד' וצ"ע דהמג"א שם ס"ק ג' כתב דבמצוה דרבנן לכ"ע אן צריך כוונה וצריך לומר כמ"ש תר"י ספ"ק דברכות דמצוה דהוא רק באמירה לכ"ע צריך כוונה ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' ס'

שם סעיף י"ח מגילה כו' ואם קראו בצבור יכול לקרות אפי' לכתחילה ביחיד. קשיא לי שתוס' ורא"ש מגילה דף ה' ע"א מביאים ראיה דהלכה כרב דקורין ביחיד מר"י דף י"ט דמסיק הא ביחיד אלמא שקורין ביחיד ע"ש וקשה דילמא מיירי ר"י ביחיד שקורא בעיר שכבר קראו בצבור ובזה אפי' רב אסי מודה דקורא ביחיד דהא אנן מחמירין כרב אסי ואפ"ה כתב רמ"א דבמקום שקורין בצבור יחיד קורא לכתחילה ביחיד ש"מ דבכה"ג אפי' רב אסי מודה

תרצא נראה לפענ"ד לפרש מה שכתב רש"י מגילה דף ח"י ע"ב בד"ה מיגרס גרי' שגורות בפי הכל עכ"ל דלהכי כתב רש"י שגורות בפי הכל משום דקשיא בגמ' שם דאמרינן שם אע"ג דדברי תורה היו מישן אצל ר' מאיר ואצל רב חננאל אפ"ה אסור להם לכתוב שלא מן הכתב אם לא בשעת הדחק ואמאי שרי לסופרים לכתוב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב משום דמגרס גריסין ולכן פי' רש"י דתפילין ומזוזות שאני ששגורין בפי הכל אבל דברי תורה שהיה רק מיושרין אצל ר"מ ור' חננאל ולא בפי הכל אסור אפי' לר"מ ור"ח לכתוב שלא מן הכתב ועי' במג"א בסי' מ"ט ס"ק א' שאע"ג שאין פרשת תפילין שגור רק לסופרים אפ"ה הוי כשגור בפי הכל ועי' מה שכתבתי בסי' קמ"ד

שם מג"א ס"ק י' בחומש כו' אבל בחומש שלנו כו'. ואפשר דלמ"ש מג"א בסי' קמ"ג ס"ק ב' דאם אין ס"ת שקורין בחומש שלנו הש"ץ בקול רם ע"ש א"כ ה"נ הכא יקרא המגילה הש"ץ מתוך החומש והנה הרב"י כתב דלהפוסקים דסוברים דמברהים על לולב יבש ה"ה דמברכים בקורא מתוך החומש והרב"י דפסק בסי' תרמ"ט סעיף ו' דאין מברכין על לולב יבש לכן פסק כאן דאין מברך בקורא מתוך החומש אבל צ"ע על רמ"א דכתב שם דנוהגין לברך על לולב יבש א"כ היה לו לרמ"א נמי לכתוב הכא שיברך כשקורא מתוך החומש: