דברי צבי רמג

להנותן וצ"ע על הטור והש"ע שכתבו שלא כדעת התוס' והרא"ש ואני מסופק אם אחד נותן אתרוג לחבירו במתנה ע"מ להחזיר והחזיר לו אתרוג אחר ששוה כמו האתרוג זה אם נאמר דהוי חזרה או דילמא צריך להחזיר לו דוקא האתרוג שנתן לו והנה מדברי הרא"ש שם בשם העיטור הובא בהרב"י שכתב אע"ג דחזרת דמים הוי חזרה אבל אתרוג כי אמר החזירו לי דוקא אתרוג קאמר לצאת בו י"ח עכ"ל א"כ אם החזיר לו אתרוג אחר שיוכל לצאת בו הוי חזרה ועי' מה שכתבתי לעיל על דברי מל"מ שמסופק במי שגנב אתרוג והחזיר לו אתרוג שאינו שוה ע"ש משמע מדבריו שאם השיב לו אתרוג אחר ששוה כמו הראשון שגנב הוי השבה גמורה ולפ"ז משכחת במתנה ע"מ להחזיר שיוכל להקדישו שיחזיר דבר אחר ששוה כמו המתנה שקיבל ובדבר אחר חוץ מאתרוג יוכל להחזיר אפי' דמים כמו שמשמע בדברי הרא"ש ומג"א ס"ק ה' כתב דבמתנה ע"מ להחזיר אינו יכול להקדישו וצ"ע

תרנט קשי' לי בסוכה דף נ"ה ע"א בתוס' ד"ה אתקין כו' ועוד דבחנוכה כו' אלמ' חשוב ראשון עיקר ובחג איפכא דאדרבה האחרון נחשב עיקר כו' ע"ש וצ"ע דהא רש"י נתן טעם דלכך הרביעי עיקר שהוא מוסף בחוה"מ יותר משאר ימים וניכר שהוא בא לכבוד היום משא"כ בחנוכה שקורין שלשה כמו בשאר ימי החול א"כ אין חשיבות בין ראשון לשלישי ועוד דהא רבא אמר שם שביעי ידחה וביום הראשון דחוה"מ אומר וביום השני ובב' דחוה"מ וביום השלישי וכן בכולם רק אמימר אתקין דמדלגי דלוגי ונמצאו כולם עומדין כמו שפי' רש"י שם והלכה כרבא לגבי אביי ועוד דתני' כותי' דרבא א"כ ראשון שקורא וביום השני הוא עיקר הקריאה וכן בכל יום דחוה"מ קורא הראשון העיקר הקריאה לדעת רש"י אח"כ ראיתי במהרש"א שכתב שאין קושי' תוס' מבוררת דהאחרון שהוא הד' במוסף לכבוד היום ע"ש

תרס הטור מביא המשנה סוכה דף מ"ה ע"א ואומרים אנא ה' כו' רי"א אני והו כו' ומשמע מהטור הרב"י שגם אנחנו אומרי' אני והו כו' כדברי ר' יהודא ואומרים בהקפתנו זכר למקדש שהיו אומרים כן בהקפת המזבח ע"ש וצ"ע דהרי"ף והרא"ש השמיטו ולא כתבו המשנה כלל גם הרב"י לא כתב בש"ע לאומרו והרמב"ם בפ"ז מהל' לולב הלכה כ"ג כתב בכל יום היו מקיפין את המזבח ואומרים אנא ד' הושיעה נא וכתב הה"מ דהרמב"ם פוסק כת"ק שם ולא כר"י א"כ צ"ע על הטור והרב"י שכתבו שיאמר אני והו כו' וגם מנהגינו לומר אני והו והוא דלא כהלכתא וצ"ע

תרסא הרא"ש כתב דבליל ב' מברך זמן ואח"כ סוכה דהא מברך אתמול זמן על הסוכה ואפי' הוי אתמול חול מ"מ יצא בזמן דסוכה דלא גרע מבירך זמן בשעת עשיית הסוכה הובא במחה"ש ע"ש וקשי' לי דבסוכה דף מ"ו ע"א כתבו תוס' בד"ה נכנס ותימא דתיפוק לי' דמברך משום יו"ט ושמא כיון דסוכה מחמת חג קאתי סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פטור הוא אף בחג וכן כתב הרא"ש שם דכיון דסוכה מחמת חג עשה סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פטור זמן דחג ע"ש א"כ קשה כיון דלרא"ש הוי האי דבריך זמן בלילה הראשונה אסוכה כמו שאם בירך בשעת עשי' א"כ לימא דלא ליברך זמן כלל בליל ב' אפי' ארגל דזמן דלילה ראשונה שבירך על הסוכה אפי' הי' חול פוטר זמן דרגל בליל ב' כמו בבירך בשעת עשי' דמזה הטעם אין מברך זמן על הלולב ביום ב' כמ"ש הרא"ש שם ומג"א בסי' תרס"ב

תרסב המח"ש כתב בשם המנהגים דזמן ליל חג הסוכות דאורייתא לכן פוטר את הלולב אבל זמן ליל ר"ה דרבנן לכן אין פוטר את השופר וא"ת א"כ לא יברך זמן אלולב ביום א' וי"ל דליל א' צריך זמן משום סוכה לבר מיו"ט לכן אינו פוטר ופי' מחה"ש דאין ברכת זמן א' יפטור ג' דברים זמן דרגל ודסוכה ודלולב ע"ש ולפ"ז נר' לפענ"ד אין צריך לחלק משום דזה דאורייתא וזה דרבנן אלא משום דהמנהג להניח בליל ב' דר"ה פרי חדש על השולחן ואומר שהחיינו על היו"ט וגם על הפרי ולכן אין יכול הזמן דלילה לפטור הזמן דשופר דיום ב' דאין ברכת זמן א' יפטור ג' דברים היו"ט ופרי ושופר משא"כ בליל ב' דסכות דאין מניחין פרי על השולחן פוטר הזמן דלילה את הלולב והא דלא פוטר הזמן דליל א' דר"ה הזמן דשופר משום דא"א למיעבד הכי שיברך ביום ב' זמן אשופר וביום א' לא יברך ולטעם המנהגים מי שלא אכל בלילה הראשונה בסוכה שלא בירך זמן אסוכה רק ארגל א"צ לברך זמן על הלולב ביום א' וכשיאכל בליל ב' בסוכה שיברך זמן על הסוכה כמ"ש מג"א בסי' תרס"א וצריך לברך זמן ביום. ב' אלולב ועי' בהגהות מנהגים שכתב טעם כמ"ש מג"א וכ"כ הרא"ש פ"ד דסוכה דין ב'

תרסג עי' מה שכתבתי בסי' תרנ"ט הנה הסדר הקריאה שכתב המחבר הוא מה שכתב הטור והרי"ף והרא"ש סוף פ"ד דמגילה אבל תוס' בסוכה דף נ"ה ע"א ד"ה אתקין כו' כתבו שראשון קורא ביום השני ושני ביום השלישי ושלישי חוזר וקורא ביום השני ורביעי ביום השלישי ע"ש וקצת קשה בנוסח הקריאה של רי"ף ורא"ש וטור וש"ע שקורין ביום השלישי שלש פעמים ובסוכה שם אמר רבא דביום השני עיקר ואין אומר בראשון דחוה"מ וביום השלישי כלל וכן בשאר יומי אומר רק יום של אתמול ע"ש

תרסד קשי' לי בסוכה דף מ"ד ע"ב א"ר אמי ערבה אינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא בערבה שבלולב ופריך הגמ' כיון דאינה ניטלת אלא בפני עצמה פשיטא דאין יוצא בערבה שבלולב ורש"י פי' אלא בפני עצמה אין דבר אחר נאגד עמו וכ"כ תוס' לא שיאסור ליטול הערבה עם הלולב דלא מיירי אלא באגידי בהדי הדדי ע"ש וקשה מאי פריך הגמ' כיון דאינה ניטלת אלא בפ"ע פשיטא