דברי צבי רמד

דאין אדם יוצא בערבה שבלולב דהא צריך לאשמעי' אפי' לא אגיד הלולב דהא אנן פסקי' בסי' תרנ"א סעיף י"ב כת"ק דר"י סוכה דף י"א ע"ב דלולב אין צריך אגד והאגוד רק לנוי ואינו מעכב וכ"כ הט"ז בס"ק ד' ובהושענא רבה צריך לכתחלה להתיר אגודו של לולב כדאיתא סוף סעיף א' א"כ צריך לאשמעינן אע"ג דלא אגד הערבה של לולב בלולב אפ"ה אין יוצא בו וזה לא אשמעי' מאינה ניטלת אלא בפ"ע דזה מיירי שלא יאגוד עמו דבר כמ"ש רש"י ותוס' אבל לאחוז הערבה ודבר אחר בידו מותר ובערבה שבלולב אינו יוצא אפי' בלא נאגד בלולב

שם ט"ז ס"ק ב' ונוטלין כו' כיון שבמקדש כו'. והרב"י כתב הטעם שקבעו יום ז' מפני שאותו היום מיוחד במקדש שאם חל יום ז' בשבת היה ערבה דוחה שבת משא"כ בשאר הימים

שם מג"א ס"ק ד' ונוטלין כו' ול"נ דכל לנאותו כו'. וכתב מחה"ש היינו לסברתייהו אבל בלא"ה כתב מג"א בס"ק ז' דלא חיישי' לחציצה ע"ש ולא הבינותי דהא בטור ובהרב"י איתא בשם הרא"ש שלא יאגדנו דבר אחר עמו משום חציצה אבל ביש לו בידו ד"א אין לחוש ע"ש ולפ"ז מה שכתב מג"א בס"ק ז' דלא חיישי' לחציצה קאי על מה שכתב שם בש"ע אפי' יש לו בידו ד"א אבל בנאגד עמה יש בו משום חציצה ושפיר הוצרך מג"א לכתוב פה דמותר לאגדו בלולב

שם סעיף ד' במנהגים כתב שיקח שבעה בדים ע"ש

שם ושיעור ארכה כו'. זה מדברי הר"ן הובא בהרב"י דכתב מסתמא דשיעור ארכה כשיעור אורך ערבה בלולב שלא מצינו שהקילו בזה עכ"ל וצ"ע שהרב"י השמיט דברי רש"י סוכה דף מ"ד ע"ב ד"ה עלה כו' וכי אמרי' ג' טפחים לגבי לולב אמרי' שתהא ערבה ארוכה ג' אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני עצמו כל דהו סגי והשתא נהגו להביא מורביות ענפים ארוכים ויפים כו' ע"ש

שם סעיף ט' ברמ"א ונהגו להצניע כו'. ובהגהות אשרי בפרק לולב וערבה בדין ב' כתב וריב"ק היה נוהג בערבה וכן בערבה שבלולב לתקן מן העצים קולמסים ולבער בהן חמץ בפסח כדאמרי' גבי עירוב הואיל איתעבד בה חדא מצוה עכ"ל ובסי' תמ"ה כתב עטרת זקנים לשרוף החמץ בהושענות ויש זורקין בתנור בעת אפיית מצות ואלו ואלו דברי אלקים חיים עכ"ל ובח"י שם ס"ק ג' כתב שיש לשרוף בהושענא וכה"ג כתב מהרי"ל דיש להסיק התנור בלולב ומהר"י היה רגיל לעשות ממנו היסק בפי התנור בשעת אפיית המצות עכ"ל וצ"ע ששאר פוסקים לא כתבו כלום מערבה שבלולב רק ריב"ק לבד ומהרי"ל לבד כתב מלולב

תרסה צ"ע ברא"ש בפרק לולב וערבה דין ה' שכתב וא"ת הא דאמרי' בשמעתין גבי אתרוג לדידן דאית לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסור ואמאי אסור דהא לא נטלינן ליה וי"ל דאם יבא אליהו ויאמר דעברוהו לאלול הוי שמיני שביעי עכ"ל ולא הבינותי דהא בסוכה דף מ"ו ע"ב אמרי' הפריש שבעה אתרוגים לז' ימים רב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר א"כ מוכח דאתרוג לא אתקצאי רק ליומא שהפריש ומותר בימים אחרים של סוכות אע"ג שעדיין יש מצות אתרוג א"כ ה"נ גבי המפריש אתרוג, לז' ימים ויודע שבשמיני לא יטול אתרוג א"כ אף אם יבוא אליהו ויאמר על שמיני שהוא שבעה מ"מ האתרוג מותר כיון שלא הופרש על יום זה דשמיני אף אם יבוא אליהו ויאמר שהיום ז' ומחויב באתרוג מ"מ מותר האתרוג דהא לא הופרש על יום זה ואפשר אף אם יבוא אליהו ויאמר על ח' שהוא ז' פטור נמי מליטול לולב דהא הנטילה בכל הימים הוא רק מדרבנן חוץ מיום ראשון דהוא דאורייתא כדאיתא בסוכה דף מ"ד ע"א ובשמיני ספק שביעי לא תיקנו רבנן ליטול לולב כמ"ש תוס' דף מ"ז ע"א ד"ה מיתב א"כ אף אם יבוא אליהו ויאמר על ח' שהוא ז' מ"מ פטור מלולב דהא תקנת רבנן לא היה על יום זה וגם חששה רחוקה שעברוה לאלול כדאיתא בר"ה דף י"ט ע"ב מימות עזרא לא היה אלול מעובר ועי' ביצה דף ל' ע"ב בתוס' ד"ה עד כו' שכתבו נמי לאסור האתרוג בש"ת משום אם יבוא אליהו

שם ט"ז ס"ק א' שהרי כו' ולא אגדי' למיפק ביה כו' דברי ט"ז אינם מובנים לי דמשמע מדבריו להג"א בעושה האגודה הוי מעשה ולא הזמנה וזה אינו דהא העושה סוכה הוי רק הזמנה אע"ג שעושה מעשה וכן האורג בגד למת אמרי' בסנהדרין דף מ"ז ע"ב דהוי רק הזמנה אע"ג דעביד מעשה ולפי גירסת הט"ז בגמ' עבדי להושענא ולא אגדי אין לו הבנה מאי עבדי כיון דלא אגדה א"כ מאי עבד ונראה לפענ"ד שיש ט"ס בהרב"י כשהעתיק דברי הג"א וזה לשון הג"א בביצה פרק המביא בדין ג' והיכא דעביד סוכה ולא יתיב בה א"נ עבדי להושענא ולא אגבה למיפק בה שריין בהנאה דהזמנה לאו מילתא היא עכ"ל א"כ ש"מ דלולב וסוכה שוין דלא נאסרו אא"כ עשה המעשה לצאת בו ידי מצוה גם מה שכתב הט"ז וכן ל"ד למ"ש רמ"א בסי' תרל"ח כו' גילה דעתו שאין רוצה בה באותה שעה ב"ה ממילא לא איתקצאי לכל אותו יום ע"ש משמע מדבריו דסוכה לא אתקצאי רק אם דעתו לישב בה ביה"ש ולפענ"ד נראה ודאי דאע"ג שאין דעתו לישב בה ביה"ש רק בלילה ממש או ביום בודאי איתקצאי כי כשישב בה בלילה או ביום נאסר למפרע בביה"ש ואיתקצאי לכל היום דהא אתרוג שהפריש למצוה ונוטל ביום איתקצאי לכל שבעה ובהפריש ז' אתרוגים לז' ימים הוקצה עכ"פ לכל אותו יום ומחה"ש בס"ק א' כתב על הט"ז על מה שכתב שאפי' ביום א' קודם שנטלו יש בו איסור מוקצה כתב מחה"ש מאי דפשיטא ליה נראה דעת הרב"י להיפך ניהו דבהג"א כתב הלשון כמו שהעתיק הט"ז אבל הרב"י ע"כ ס"ל דמ"ש כ"ז שלא עביד האגודה לאו דוקא דהא בסי' תרנ"ג סעיף ב' כ' עביד להושענא ולא אגבהה למיפק בה