דברי צבי רמא

יום ב' שהוא יום א' של ר"ה ודומה לזה כתב מג"א בסי' רס"ז ס"ק ב' שהולך בשבת ולא בא לשם עד יום ב' ע"ש וכן צריך ע"כ לומר הכא במה שכתב מג"א משמע דלצורך יו"ט א' מותר לומר לא"י להביא בשבת ע"כ מיירי שחל ר"ה וסכות ביום ב' דהא ר"ה וסכות א"א לחול ביום א' וע"כ מיירי שא"י מביא לולב בשבת לצורך יום ב' שהוא יום א' של סכות א"כ ה"נ בסי' ש"ז גבי שופר מיירי נמי שחל ר"ה ביום ב' וא"י מביא שופר בשבת לצורך יום ב' שהוא יום א' של ר"ה

תרנו מנ"א מ"ק א' אם כו' כשאינו סבר לייקר האחרים. פי' מחה"ש דמיירי בענין שאין לחוש שע"י ההוספה משום הידור מייקר הא"י אתרוגים אחרים כו' ודוגמ' לזה מצינו ספ"ק דכריתות שאמר ר"ג המעון הזה עכ"ל ול"נ פירוש פשוט שהמוכר אתרוגים מוכר שאין הדורים בזול וההדורים ביוקר וזה שכתב שאינו סבר לייקר האחרים רק שמייקר האתרוג שיש בו הדור מצוה אבל אם הא"י מייקר האתרוגים מעצמו בלי טעם אין לוקח ממנו ולפ"ז שפיר דומי' לההיא דכריתות שהיו מייקרים מעצמם בלי טעם אבל לפירוש מחה"ש אין דומה לשם דהכא ע"י הישראל שנותן יותר בשביל ההידור מייקרו

שם ס"ק ב' אתרוג כו' אבל שופר כו'. לכאורה יש לחלק דדוקא באתרוג וציצית וכדומה שהם גוף המצוה צריך להדר אחר ההדור אבל בשופר שאינו גוף המצוה רק הקול שופר הוא המצוה א"כ צריך להדר לתקוע בקול נאה אבל בשבת דף קל"ג ע"ב אית' התנאה לפניו במצות סוכה נאה שופר נאה ע"ש ובסי' תקפ"ו סעי' ו' אית' הי' קולו עב כו' שכל הקולות כשרים בשופר וכן אית' בר"ה דף כ"ז ע"ב ע"ש משמע דלכתחילה כשר ולא צריך להדר לעשות בקול נאה וצ"ע

שם ס"ק ה' יקח כו' כשהוא הדור שליש יותר מחבירו כו' כעין זה כתבו תוס' בב"ק דף ט' ע"ב בד"ה עד כו' פי' שאם מצא אתרוג באגוז ואחד גדול ממנו שליש יקנהו עכ"ל וצ"ע דשם אר"ה במצוה עד שליש ופריך הגמ' מאי שליש אילימא שליש ביתו כו' אלא אמר ר"ז בהדור מצוה עד שליש במצוה ולפי פירוש תוס' הוי הפירוש מה דאמר ר"ה במצוה עד שליש היינו דאם המצוה גדול ממנו שליש יקנהו ולפ"ז לא נתפרש בגמ' כמה ממון הוא מחויב ליתן דהא עד שליש לא קאי על הממון רק על גדול המצוה

שם ס"ק ז' מצוה כו' זולת נ"ח כו'. בסי' רמ"ב אית' דגם לכבוד שבת צריך לדחוק ולכבד השבת ע"ש

תרנז ט"ז חייב כו' רש"ל כתב כו' חייב בלולב כו'. תוס' בערכין דף ב' ע"ב ד"ה אביו כו' כתבו ג"כ כדברי רש"ל דלהכי לא נקט בלולב לוקח דיכול לצאת בלולבו ש אביו וכן משמע ברא"ש בסוכה פרק ג' דין כ"ו שכתב ובשעת ברכה לא מצינו שצריך לנענע אלא מדאמר בסוף הפרק קטן היודע לנענע חייב בלולב משמע שמנענע בתחילת הנטילה אע"פ שאינו יודע לקרות את ההלל עכ"ל דקשה מהיכי מדייק הרא"ש דמיירי בקטן שאינו יודע לקרות ההלל א"ו צ"ל שרא"ש מוכיח מדנקט חייב בלולב ולא נקט לוקח לו לולב משום דיוצא בלולב אביו ומדנקט הרא"ש בקטן שאינו יודע לקרות ההלל משמע כדברי הט"ז שאם הקטן יודע לקרות ההלל ויד אביו משגת צריך שיקנה לבנו לולב כדי שגם בנו יקרא ההלל בלולב והא דנקט במתניתין ובברייתא דף מ"ב ע"א קטן היודע לנענע חייב בלולב ולא נקט לוקח לו לולב דאשמעי' רבותא דאע"ג דקטן אינו יודע לקטות הלל אפ"ה מחויב עכ"פ לברך על הלולב

תרנח קשי' לי בסוכה דף מ"ג ע"א דמתרץ הגמ' ראשון הא תקינו לי' רבנן בביתו ופי' רש"י ומתוך שלא התרתם לו אלא בביתו זכור הוא ולא אתי לאפוקי עכ"ל וקשה דהא נמי קודם תקנה שיטול בביתו הי' מוליכין את לולביהן הר הבית מע"ש כדאיתא במתניתין א"כ יש נמי היכר שאסור להוציא בשבת וליכא למיחש לשמא יעבירנו ואדרבה כיון שיוליך כל אחד לולבו להר הבית מע"ש ואין לו לולב בביתו א"כ ליכא למיחש כלל לשמא יעבירנו ואפשר לומר דאה"נ דעל קודם תקנה הי' פשיטא לגמרא דליכא למיחש שמא יעבירנו כיון שיש היכר שצריך להוליך לולבו מע"ש להר הבית וגם אין לו לולב בביתו שיעבירנו אותו אבל לאחר תקנה שיש לו לולב בביתו נמי ליכא לחוש שיעבירנו דהא יש לו היכר שתקינו לו בביתו ולפ"ז צריך לפרש מאי דפריך הגמ' התינח אחר תקנה קודם תקנה מא"ל הכי פירושו דתוס' ד"ה הא תקינו מקשים וכי תימא א"כ לתקנו נמי כל ז' בביתו כשחל בשבת יודע הגמ' דמהני קצת הואיל וראשון דאורייתא עכ"ל ולפ"ז צ"ל דההיכר שנוטל בביתו אינו היכר גמור ולכן לא שרינן רק ביום ראשון ולא לכל ז' ולכן פריך הגמ' התינח אחר תקנה שאין היכר גמור ולכן לא התירו אלא בראשון ואסור בשאר יומי אבל קודם תקנה דיש היכר גמור וגם אין לו לולב בביתו אמאי לא שרי גם בשאר יומי שחלו בשבת ומשני דלא התירו כלל אפי' קודם תקנה רק בראשון דאית' מן התורה בגבולין אח"כ ראיתי בס' כפות תמרים שמקשה מאי פריך קודם תקנה מא"ל הלא קודם תקנה היו מוליכין לולביהם מע"ש להר הבית ושם היו נוטלים והו"ל כאלו תקנו שיטלו בביתם ותירץ דמה שהיו מוליכין לולביהן מע"ש להר הבית כיון דלא היו עושים כן מכח תקנה אכתי מי שלא הוליך הלולב מע"ש איכא למיחש שיעבירנו בשבת

שם המל"מ בפט"ז מהל' מעשה הקרבנות הל' ז' כתב וז"ל נסתפקתי במי שקנה אתרוג בדמים יקרים מפני חשיבתו ובא אחר וגנבו ממנו ופסלו אי מצי גנב פטר נפשי' בנתינת אתרוג אחר כשר שאיננו חשוב כמו האחר ונראה שיש להביא ראי' לדין זה מההיא דאמרי' פרק מרובה דף ע"ח בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי פטר נפשי' בכבש לרבנן מי אמרי' עולה קבל עילוי' או דילמא מצי אמר לי' אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד הדר פשט