דברי צבי רמ

אחר נטילה משום דלא גמרה מצותו עד אחר ניענוע ולבסוף מסקים תוס' דמשנטל כבר עבר עיקר מצוה ע"ש

שם ס"ק י"ט בשעה כו' וכ"מ בתוס' וברא"ש כו' הרא"ש פרק לולב הגזול דין כ"ו כתב בשם ראבי' דעיקר הנענוע בשעת הברכה וניענוע בהודו ובאנא הוא נענוע בעלמא ואפי' מי שנוטל שלא בשעת ההלל מדכתב הרא"ש שם מדאמר בדף מ"ב קטן היודע לנענע אע"פ שאינו יודע לקרות את ההלל ע"ש

שם ס"ק כ"ה ואם כו' משום דחדא מצוה היא. פי' מחה"ש וה"ל כמו שבירך המוציא ורשאי להשיח בתוך הסעודה ע"ש וצ"ע דהא שם כבר התחיל לאכול אבל הכא כל זמן דלא נטל כל ארבעה מינים הו"ל כאלו לא התחיל במצוה כלל משום דמעכבין זא"ז דכמו דאמרי' דכל כמה דלא נטל כל ארבעה מינים הוי הברכה עובר לעשייתן כדאית' בסעי' ה' ובוודאי הברכה עובר לעשייתן צריך לברך קודם שהתחיל במצוה א"כ מוכח דכ"ז שלא נטל כל ד' מינים הו"ל כאלו לא התחיל במצוה א"כ הוי הכא כמו שסח בין ברכה לתחלת המצוה אע"ג דתקיעות נמי מעכבין זו את זו כדאית' בסי' תקצ"ג סעי' ב' אפ"ה אמרינן שאם סח בין התקיעות שאין צריך לחזור ולברך בע"כ צריך לחלק דשם כיון דא"א לתקוע כל תשע תקיעות בבת אחת ולכן אמרי' דבהתחיל לתקוע הוי כמתחיל במצוה אבל בלולב שיכול ליטול כל הד' מינים בפעם אחת ואף אם נטלן זה אחר זה לא הוי מתחיל במצוה עד שנוטל כולם

שם ט"ז ס"ק ז' שאין כו' מדברי הר"ן כו' דהוי כטבילה ותפילין כו'. צ"ע דהרב"י כתב בשם הר"ן דאנן לית לן קרא לפסול חציצה בלולב רק בטבילה ותפילין ובלולב פוסל רק משום לקיחה תמה ע"ש א"כ שפיר יכולין לומר דאם אין כל היד מכוסה הוי לקיחה תמה

תרנב בסוכה דף ל"ח ע"א בתוס' ד"ה מאי קושי' כו' תימה והרי קידוש דאוריית' ואפ"ה אר"י בריש ערבי פסחים דאין מפסיקין ופסקינן התם הלכה כר' יוסי כו' ולא הבנתי דהא שם בע"פ דף ק' ע"א כתבו תוס' בד"ה אין מפסיקין בהתחיל בהיתר איירי דבהתחיל באיסור מודה ר' יוסי דמפסיק ע"ש א"כ הכא דקתני במתניתין מי שבא בדרך ולא הי' בידו לולב ליטול כו' משמע דכבר בא זמן לולב רק שלא הי' לו לולב בדרך א"כ התחיל לאכול באיסור ובזה מודה ר"י דמפסיקין

שם מנ"א ס"ק א' יטלנו כו' בשם הר"ן כו'. ואפשר דאין ראי' מהר"ן דהר"ן שם מיירי בביה"ש של ש"ע דשמא לילה הוא ואסור לטלטל הלולב ביו"ט כמ"ש רמ"א בסי' תרנ"ח סעי' א' וכמ"ש תוס' דף מ"ז ע"א ד"ה מיתב

שם ס"ק ד' אסור כו' דר"ח טעימ' בעלמא כו'. לפענ"ד אפשר דאפי' אם נאמר דר"ח טעים אפ"ה קשי' דהא מסתמא הי' ר"ח מתפלל שחרית ובירך על האתרוג בשעת הלל וקודם תפלת שחרית אסור אפי' טעימ' כדאית' בסי' פ"ט רק מים מותר לטעום קודם תפלה שם סעי' ג' א"כ האיך אפשר שר"ח הי' אוכל מאתרוג ואח"כ נפיק בי' א"כ הי' אוכ קודם תפלת שחרית

תרנג הרב"י מביא פי' רש"י סוכה דף ל"ו דהדס של מצוה אסור להריח דגמרינן מסוכה דילפינן בפ"ק דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל ז' הואיל והוקצה למצוה וכתב בתשו' הרשב"א דתנאי מהני בהדס דמ"ש מאתרוג דאתמר הפריש ז' אתרוגים לז' ימים ולא דמי לעצי סוכה דהתם חג הסכות לה' כתיבא עכ"ל ולפענ"ד צ"ע דבפשיטות לא יוכל למילף הדס מעצי סוכה כדאית' בסוכה דף מ"ה ע"ב דסוכה דלא מפסקי לילות מימים כל ז' כחדא יומא אריכא לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באנפי נפשי' וכן אמרי' בביצה דף ל' ע"ב בהדי' דבלולב מהני תנאי דכל חד וחד יומא מצוה באפי נפשי' משא"כ בסוכה ע"ש ולכאורה קשי' לי דלפמ"ש מג"א בס"ק א' דלולב של אשתקד לא נאסר עד שיטול אותו כמו בסוכה של אשתקד בסי' תרל"ח סעי' א' משמע אפי' מייחד לולב לכמה שנים מ"מ כיון שעבר החג בטל מצותו כמ"ש מג"א בסי' תרל"ח ס"ק ב' לענין סוכה א"כ לימא נמי בלולב שלא תאסר לכל ז' אפי' בלא התנה כיון דכל יומא מצוה באפי נפשי' א"כ לימא כיון דעבר יומא בטלה קדושתי' ולא נאסר עד שיטול ביום ב'

תרנד בסוכה דף מ"ב ע"א איתא מתניתין מקבלת אשה כו' ופריך הגמ' פשיטא מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא אימא לא תקבל קמ"ל וכתב הגהת אשרי מכאן יש ללמוד דאסור לנשים לברך על כל מ"ע שהז"ג דאי יכולין לברך מאי אירי' דראוי לאנשים ת"ל דראוי לה לעצמה ליטול ולברך אבל ר"ת מתיר להם לברך ומפרש כאן בע"א עכ"ל ולפענ"ד נראה כונת ר"ת דנוכל לומר דאשה תוכל להתחייב עצמ' במ"ע שהז"ג ולברך אבל בשבת ביום א' של סכות שהי' נוטלין לולב אמרי' בדף מ"ג דלהכי נוטלין ולא גזרי' שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר לפי דאית' מן התורה בגבולין דשארי יומי דליתנהו מן התורה בגבולין אין נוטלין דגזרי' שמא יעבירנו ע"ש א"כ מכ"ש באשה דלגבי דידה ליתא מן התורה כלל דאסור ליטול בשבת אפי' ביום ראשון דגזרי' שמא יעבירנו ולכן במתניתין דהכא דתנן מקבלת אשה בשבת דאז אין יכולה אשה ליטול לולב וצריך לפרש הגמ' דשרי לטול כיון דראוי לנטילת איש

תרנה מג"א כתב כו' אסור לצורך יו"ט ב' כו'. כתב בספר הגהות רע"א ע"ל סי' ש"ז ס"ה אומר לא"י בשבת לעלות באילן להביא שופר הרי דמותר לצורך יו"ט ב' ועי' בס' מחה"ש שם עכ"ל כוונתו דמחה"ש כתב שם דמה שכתב בש"ע שם אומר לא"י להביא שופר בשבת דתקיעת שופר לא דחי שבת ע"כ דמיירי שחל ר"ה שבת ויום א' ומביאו לצורך יום א' שהוא יום ב' של ר"ה כו' עכ"ל ולפענ"ד אין זה מוכרח דנוכל לומר דמיירי שמביא שופר בשבת לצורך