דברי צבי רג

א"כ עשה התקיעה אחרונה בקשר"ק לשם מצוה קשר"ק לא יוכל להעלות אותה תקיעה לשם תקיעה שלפני קש"ק כיון שצריך תקיעה זו עכ"פ משום ספק לפשוטה אחרונה של שר"ק אבל הכא בהפסיק שפסול תקיעה ראשונה ותרועה לגמרי אע"ג שהוא בטעותו תקע תקיעה אחרונה לשם תקיעה אחרונה מפני שסבר שתקיעה ראשונה ותרועה כשרים יוכל להעלות תקיעה אחרונה זו במקום תקיעה הראשונה כי מה שחישב הוא התקיעה זו לשם אחרונה היה בטעות ולא דמי לקשר"ק וקש"ק ששניהם מחמת ספק

תקצא מג"א אע"פ כו' לפי פירש"י ותוס' כו'. צ"ע בר"ה דף ל"ד ע"ב מפרש תוס' בד"ה כך שרש"י סובר שאינו מוציא רק בשלא כוון לבו לבהכ"נ ולא שמעו תפלה וצריך לומר שתוס' מפרש דמה שכתב רש"י בסוף הסוגיא משום דלא אניסי ויכולים להסדיר תפלתן ע"ש לכן לא פטר להם אם אינם באים לבהכ"נ אבל בבאים לבהכ"נ מוציא אפי' לבני העיר שהיו יכולים להסדיר תפלתן וכמו שפירשו הרי"ף והרא"ש וכן נראה שהוא דעת תוס' שם ועי' מ"ש בסי' קכ"ד להקשות בגמ' שם ועתה קשי' לי מאי מקשה ר"ג לדבריכם למה צבור מתפללין דילמא מש"ה מתפללין צבור שאין אדם יכול לשמוע מתחלה ועד סוף

שם ס"ק ה' ובתורתך וצ"ל ג"כ כו' אבל הרא"ש סוף ר"ה כתב בשם ר"ת דאם אמר ככתוב בתורתך כולל ג"כ נביאים וכתובים דכולהו איקרי תורה וכ"כ הטור ועי' בהרב"י בשם הר"ן

שם ס"ק ו' יצא כו' אבל אם התחיל כו'. משמע דאם התחיל פסוק א' צריך לומר י' פסוקים כמו שכתב בש"ע וצ"ע דכל הפוסקים פוסקים כר"י בן נורי בר"ה דף ל"ב ע"א דאם אמר שלש מכולן יצא וכן כתב הטור שאם התחיל פסוק אחד של תורה צריך לומר נמי של נביאים וכתובים ועי' בהרב"י דגם ר"י ב"נ מודה דלכתחילה צריך י' פסוקים ומדברי מג"א דאפי' בדיעבד צריך לומר כל י' פסוקים ועי' בר"ה שם ברש"י ד"ה לא יפחות משבע כו' הו"ל ריב"נ מוסיף ועי' במהרש"א שם ולפענ"ד מוכח מדברי ת"ק דאמר ואם אמר שבע מכולן יצא דע"כ שבע מכולן דהיינו מהתורה ומנביאים ומכתובים דאי ס"ד שבע מן התורה שבע מן הנביאים כו' הא אמר אין פוחתין מעשרה מלכיות כו' דהיינו עשרה מכולן דהא הגמ' לא מסתפק כלל בדברי ת"ק דמתניתין דקתני אין פוחתין מי' מלכיות דפשיטא דקאי אכולן ולא מסתפק הגמ' רק בדברי ר"י ב"נ א"כ פשיטא דהכא בברייתא דקאמר ת"ק שבע מכולן היינו מתורה נביאים כתובים דאלת"ה א"כ מאי אמר שבע דיצא הא שבע מכל אחד הו"ל כ"א א"כ הוי יותר מי' והאיך קתני יצא בדיעבד א"כ לריב"נ נמי שבע ושלש נמי מכולן מתורה נביאים כו'

שם ס"ק ז' לזרע כו' וי"ל מדקאמר רחמנא כו'. והתוי"ט בפ"ג בנדרים משנה י"א לי תב וז"ל ומסיים הרמב"ם בפ"ט מהל' נדרים והרי יצחק אמר ליעקב בראשית כ"ח ויתן לך את ברכת אברהם ע"כ והיה יכול להביא דברי השי"ת שאמר שם הארץ אשר אתה שוכב כו' ועוד א"ל שם ל"ה ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך עכ"ל

שם ט"ז ס"ק ד' עד כו' ודוקא מוסף כו'. משמע מדבריו שהחילוק בין שחרית למוסף שהשחרית מוכרח להתפלל אז ומוסף אין מוכרח להתפלל אז שיכול, לאחר אותו וצ"ע דבע"ז דף ד' ע"ב פריך הגמ' אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא ומשני כיון דאיכא ציבורא דקא מצלי לא קא מדחי ופי' רש"י צבורא מצלי שחרית בכל מקומות תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום כו' יש מאחרין ע"ש משמע בהדיא דטעם דשחרית דמותר בשביל שהצבור בקהלות ישראל מתפללים אז אבל מוסף אסור ביחיד כי שמא לא מתפללים הצבור בשום מקום בג' שעות ראשונות אבל אם יודע שהצבור במקומותם מתפללים מוסף בג' שעות ראשונות מותר נמי ליחיד להתפלל מוסף בעת ההיא

שם מה דכתב בש"ע סעיף ב' דבני ספרד אין מזכירין פסוקי קרבן מוסף והרמב"ם בסדר תפלה שלו של ספרד כתב לאחר הנוסח של ר"ה ויו"כ נהגו העם בכל תפלת המוספין כו' מזכיר קרבנות אותו היום

תקצב צ"ע בהרב"י שכתב בשם הכלבו דיחיד שאינו שומע על סדר הברכות טוב שישמע אותן לפני הברכות ומוכחי האי סברא מהא דאמרי' בירך ואח"כ נתמנה לו שופר משמע שאם נתמנה לו קודם שיברך שתוקע קודם שיברך עכ"ל וכן פסק רמ"א סעיף ב' וצ"ע דבר"ה דף ל"ד ע"ב אמרינן בגמרא על המתניתין מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר טעמא דלא הוי ליה שופר מעיקרא הא הוי ליה שופר כי שמע להו אסדר ברכות ומסיק בגמ' דדוקא, בצבור אבל ביחיד לא ע"ש וא"כ מיירי המתניתין מי שבירך כו' דדייק מיניה בדהוי ליה שופר ששומע על סדר ברכות דוקא בצבור א"כ מנ"ל לכלבו למידק ממתניתין דיחיד שומע לפני הברכות דהא מתניתין לא מיירי מיחיד והדיוק ממתניתין שתוקע על סדר ברכות זה לא שייך ביחיד

שם קצת קשה לשון הטור שכתב ואח"כ מחזיר הש"ץ התפלה כדי לתקוע כו' הא בכל השנה מחזיר הש"ץ התפלה כדאיתא בסי' קכ"ד ומכ"ש בר"ה שמוציא אפי' הבקי כמ"ש הטור בסי' תקצ"א

שם סעיף א' השל"ה דף רי"ד תמה על המנהג שכתב בש"ע כי בזה לא סרו כל הספיקות ע"ש נראה כוונתו כי אף שתוס' ורא"ש ור"ן מתרצים המנהג שתוקעים למלכיות תשר"ת ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת מ"מ קשה שכתב ש"ע שתוקעין ג' פעמים תשר"ת למלכיות כו' דצ"ע למה ג' פעמים דבשלמא בתקיעות מיושב תוקעין ג' פעמים תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות ולזכרונות ולשופרות אבל בתקיעות מעומד שתוקעין למלכיות בפני עצמו וכן לזכרונות