דברי צבי רב

וכתב הרב"י שגם הרמב"ם סובר כן וגם הרי"ף וכמה גדולים ופסק הרב"י כן וע"ש במג"א ובר"ה דף כ"ח ע"א כתבו תוס' דאין מכוין לשיר בתוקע למצוה ע"ש

תקפט סעיף ב' חרש אפי' מדבר ואינו שומע כו' הרב"י כתב כן בשם הרשב"ץ דבשמיעה תליא מילתא דמברכין על השמיעה ע"ש וצ"ע דבס' תקפ"ה כתב המג"א בס"ק ב' דאם בירך לתקוע יצא פי' מחה"ש דסמכינן על ר"ת דתקיעה הוי המצוה א"כ קשה דהכא נמי נימא דבדיעבד השומע מחרש המדבר ואינו שומע דיצא כיון דעיקר הוא התקיעה א"כ חרש זה חייב בשופר כמו שחייב בכל המצות עוד צ"ע דבתוס' מגילה דף י"ט ע"ב ד"ה חוץ מחרש סתם חרש אינו שומע ואינו מדבר אבל חרש במגילה מיירי במדבר ובמסכת תרומות פרק א' משנה ב' חרש שדברו בו חכמים בכ"מ לא שומע ולא מדבר וכתב הרע"ב לאו כללא הוא דבריש חגיגה וביבמות תני חרש ומדבר ואינו שומע בכלל וע"ש בתוי"ט משמע דבשאר מקומות הוי חרש דוקא לא שומע ולא מדבר וא"א דחרש המדבר אינו שומע אין יכול להוציא בשופר א"כ צ"ל נמי במתניתין ר"ה דף כ"ט ע"א חרש כו' אין יוצאין דהוי נמי מדבר ואינו שומע בכלל עוד צ"ע דביו"ד סי' רס"ד סעיף א' פסקינן דאשה כשרה למול כמ"ד בע"ז דף ס"ז ע"א דאשה כמאן דמיהלי דמי ואפי' לי"א שם דאשה לא תמול כתב הרב"י שם דאסור רק לכתחילה ע"ש וצריך לומר דדוקא המצוה השייך באדם והוא פטור ממנו או שחייב ואינו רוצה לקיימו אין יכול להיות שליח להוציא אבל בדבר שאינו שייך בו יכול להיות שליח א"כ ה"נ החרש שמדבר ואינו שומע שחייב בכל המצות רק מצות שמיעת קול שופר לא שייך בו א"כ אמאי לא תהוי שליח להוציא אחרים

שם סעיף ח' צ"ע ברש"י ר"ה דף כ"ח ע"ב ד"ה קמ"ל דאע"ג דמתעסק הוא יצא כו' דקשה הא משנה מפורשת היא לקמן דף ל"ב ע"ב דהמתעסק לא יצא ובגמ' שם דף ל"ג ע"ב והמתעסק לא יצא לימא מסייע' לרבא דהא מדנקט מתעסק משמע דתוקע לשיר יצא ודחי הגמ' דילמה תוקע לשיר נמי מתעסק קרי להו ע"ש א"כ לרבא צריך ע"כ לומר דתוקע לשיר לא מקרי מתעסק א"כ קשה על רש"י דמפרש הכא דרבא סבר דתוקע לשיר הוי מתעסק ויוצא והו"ל לרש"י לפרש קמ"ל דתוקע לשיר לא הוי מתעסק כדאיתא בגמ' לקמן רבא וכן צריך לפרש לתוס' ד"ה אבל הכא דס"ד דתוקע לשיר הוי מתעסק דלא יצא קמ"ל דלא הוי מתעסק ויצא

תקצב קשיא לי בר"ה דף כ"ט ע"ב א"ר לוי שבתון זכרון תרועה היינו ביו"ט שחל בשבת שיש רק זכרון תרועה ולא תרועה ממש דקשה האיך ס"ד לומר כן הא בדף ל"ג ע"ב איתא במתניתין סדר תקיעות שלש של שלש שלש ויליף בגמ' שם מדכתיבי שלשה פסוקים והעברת שיפר שבתון זכרון תרועה יום תרועה א"כ ש"מ דזכרון תרועה הוי תרועה ממש ולא זכרון פסוקים לבד וכיון דתני במתניתין שלש של שלש שלש וליכא פסוקים אחרים רק הני שלשה פסוקים ליליף מיניה שצריך להיות שלש א"כ ש"מ ממתניתין דשבתון זכרון תרועה הוי תרועה ממש

שם מג"א ס"ק ב' יותר כו' שהאריך, קצת בשברים כו' משמע מדברי מג"א שרמ"א קאי על תשר"ת שיוכל להאריך קצת בשברים וכן פי' מחה"ש דהא בתשר"ת שיעור תקיעה ח"י כחות לאפוקי דעת תוס' ורא"ש שהובא בהרב"י דאפי' בתשר"ת אין להאריך בשבר יותר משיעור תקיעה דתר"ת ודעת רמ"א הוא דעת הג"א עכ"ל מחה"ש ולפענ"ד המעיין בהג"א בר"ה פרק ד' ברא"ש דין י' כתב הג"א ול"נ שאין צריך ליזהר שלא יאריך שברים כשיעור ג' קולות כ"ש דהא עבדינן שברים גנוחי גנח א"כ תקיעה לא הוי אלא כשיעור ג' גניחות שהם גדולות יותר עכ"ל וכן כתב הרב"י בשם המרדכי שא"צ ליזהר בשברים שלא יאריך בשברים שיעור ג' כחות כ"ש כו' תקיעה לא הוי רק ג' גניחות והם גדולים יותר עכ"ל וזה נמי כוונת רמ"א דבש"ת יוכל להאריך קצת בשברים יותר מג' כחות כ"ש דבש"ת הוי שיעור תקיעה כשיעור ג' גניחות שהם גדולות מג' כחות כ"ש וכן מסומן ברמ"א מרדכי והג"א

שם צ"ע בתה"ד הובא בהרב"י דלדעת האומרים בנשימה אחת מ"מ צריך להפסיק ביניהם מעט דבסוף פ"ק דחולין דקאמר רב אשי תוקע ומריע בנשימה אחת ופירש"י מ"מ מפסיק הוא בינתיים עכ"ל וצ"ע דתוס' בסוכה דף נ"ד ע"א בד"ה מהו דתימא כתבו דבין תקיעה לתרועה צריך הפסק כדאיתא בר"ה דף ל"ד ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה ע"ש א"כ מה שרש"י פי' בחולין שם דצריך להפסיק היינו בין תקיעה לתרועה דילפי' מקרא דצריך להפסיק אבל מנ"ל לתה"ד דצריך להפסיק בין שברים לתרועה דשניהם הוי משום תרועה א'

שם צ"ע בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"ב סד"ה שיעור כו' ושמא כיון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר התרועה כו' ומיהו אשכחן ומשך בשניה כשתים כו' ולא הבינותי דשאני התם דעשה כשיעור שתי תקיעות כמו שפי' רש"י שם במתני' שמשך בשניה תקיעה של אחר התרועה משך כשנים לצאת בה ידי שתיהם א"כ עשה ב' תקיעות תקיעה לאחר התרועה ותקיעה לפני תרועה ולכן כן צריך לומר דלהכי לא עלה משום פסוקי תקיעה לא מפסקינן אבל הכא שעשה רק שיעור תקיעה אחד שיהא עולה לתקיעה שאחר התרועה אין עולה אותה תקיעה עצמה לתקיעה שלפני התרועה

שם מג"א ס"ק י"ב תקיעה כו' במקום תקיעה ראשונה כו'. לפענ"ד צריך לחלק דאע"ג שתוס' ורא"ש בדף ל"ג ע"ב כתבו דלהכי תקיעה אחרונה של קשר"ק אינ' עולה למנין קש"ק דכיון שעשו לשם תקיעה שלאחר התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפני' ע"ש אע"ג דשם אחד מן הסדרים אינו אמת מ"מ כיון דעבדינן מחמת ספק כל הסדרים