דברי צבי רד

ולשופרות א"כ די בכל אחד לתקוע פעם אחת

שם מג"א ס"ק א' צע"ק בר"ה בתוס' שם דכתבו דקיי"ל כרב עינא ורב עינא הכי קאמר זה היום תחלת מעשיך תחלת מעשה דין שהעולם נידון ומיהו לאידך לישנא קשיא הוי ליה לשנויי דזה היום כו' לאו אבריאת עולם עכ"ל ולא הבנתי דהא לאידך לישנא דאמר רשב"י הא דתנן שוה היובל כו' דלא כר"א דאי ר"א הא איכא זה היום כו' דפשיטא דכר' יהושע דאמר בניסן נברא בודאי לא אתיא א"ו דרשב"י סובר דלר"י לא אמרי' כלל זה היום אפי' בר"ה ולכן שוה ר"ה ליובל אבל לר"א אמרי' זה היום בר"ה ולכן לא מתרץ הגמ' כרב עינא דזה היום קאי שהעולם נידון א"כ לר' יהושע נמי אמרי' זה היום והשתא ללשון זה תופס הגמ' בפשיטות דלר' יהושע לא אמרי' זה היום ורשב"י לא אמר כלל לר' יהושע דאין אומרים זה היום דזה תפס בפשיטות רק שאמר דמתניתין שוה היובל כו' לא קאי כר"א משני הגמ' דקאי כר"א וכי קתני אשארא אבל ללישנא קמא דקאמר רשב"י כר"א ולא כר"י דקאמר רב עינא דגם לר"י אמרי' זה היום וקאי על שהעולם נדון

שם ס"ק ה' צ"ע אם שח בין תשר"ת לתש"ת או לתר"ת דמיושב אם צריך לחזור ולברך דכיון דעושים מספיקא ואם תש"ת נכון לא יצא בתשר"ת כמ"ש המג"א בסי' תק"צ א"כ הוי כשח בין ברכה לתחלת התקיעה ואפשר כיון דספק הוא שכבר יצא בג' תשר"ת הוי ספק ברכה להקל או אפשר דבכה"ג סמכי' על דעת ר"ת בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"ב דיוצאים בתשר"ת ולא אמרי' דשברים או תרועה הוי הפסק ועל דעת הפוסקים שכתבו הר"ן והרא"ש בפ"ד דר"ה דין י' דיוצאין בין בתשר"ת בין בתש"ת בין בתר"ת כמ"ש ג"כ הרב"י בסי' תק"צ ע"ש

תקצג נסתפקתי אם אינו יכול לעשות רק פעם אחת תשר"ת כגון שהוא חלש א"נ שלוקחים השופר ממנו כמ"ש מג"א ס"ק ג' אם נאמר דכיון דאין יכול לתקוע ג' פעמים למלכיות לזכרונות ולשופרות רק פעם אחת למלכיות לבד לא יתקע כלל כמו הברכות של מלכיות ושל זכרונות ושופרות דמעכבין זו את זו ולפ"ז נוכל לומר דמאי דאמרינן ר"ה דף ל"ד ע"ב דתקיעות מעכבין היינו שלא יוכל לתקוע למלכיות לזכרונות ולשופרות רק לאחד או לשתים והוי דומי' דמה דאיתא בגמ' שם דברכות מעכבין ומדלא פירש הרא"ש והפוסקים כן רק תקיעות מעכבין שאין בקי בתקיעה ותרועה רק באחד ש"מ דסבירא להו דבכה"ג יוצא בתוקע במלכיות לבד וצ"ע

תקצד לפענ"ד יש קצת ראי' כדעת הש"ע שאין יכול להוציא אפילו לאינו בקי רק ש"ץ דבר"ה דף ל"ד ע"ב אמר להם ר"ג לדבריכם למה ש"ץ יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי ע"ש משמע דוקא ש"ץ יכול להוציא שאינו בקי וצ"ע אמאי נקט בש"ע הדין הזה דוקא הכא הא לדעת הרי"ץ גיאות שכתב הטור בכל תפלות השנה אין יכול להוציא אלא ש"ץ וכמ"ש הט"ז ואפשר דנקט הכא לרבותא דהא פסקי' דבכל השנה אין הש"ץ יכול להוציא הבקי כדאיתא בר"ה דף ל"ה ובסי' קכ"ד ובמוסף של ר"ה מוציא הש"ץ אפילו לבקי כדאיתא בר"ה שם ובסי' תקצ"א בטור א"כ ס"ד דבהא נמי עדיף מוסף ר"ה דיאמר דאפילו מי שאינו ש"ץ והוא בקי יכול להוציא את שאינו בקי

תקצה בר"ה דף ל"ד ע"ב אמרי' בב' עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין פשיטא הא דאורייתא הא דרבנן ל"צ דאע"ג דהא וודאי והא ספק ע"ש משמע לכאורה דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא ולהכי הולך למקום שתוקעין אע"ג שהוא ספק מ"מ מחויב מדאורייתא לחוש לחומרא ועדיף ממקום שמברכין דברכות הוי רק דרבנן אבל א"א דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא רק מדרבנן לחומרא א"כ הוי הברכות כמו התקיעות דשניהם דרבנן ואמאי ילך דוקא לתוקעין ובשבת דף כ"ג ע"א אמר אביי וודאי דבריהם בעי ברכה דהיינו נר חנוכה ספק דבריהם דהיינו דמאי לא בעי ברכה ע"ש משמע דאע"ג דגבי דמאי תקנו חכמים משום חשש דאורייתא אפ"ה קיל מודאי דרבנן ואביי לא סבר רוב ע"ה מעשרין אפ"ה דמאי קיל מחנוכה א"כ ה"ה הכא א"א ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא רק מדרבנן לחומרא קיל מברכות ר"ה דוודאי דרבנן א"כ צריך לילך למקום שמברכין

שם יש להסתפק בר"ה שחל בשבת וביום א' ויש ב' עיירות באחת בקיאין בתפלה ובאחת בתקיעות ואם ילך בער"ה למקום שמתפללים לא יוכל לילך ביום א' למקום שתוקעין והנה התקיעה ביום ב' נמי הוי רק דרבנן אי אמרי' דילך למקום שתוקעין דכל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון או אמרי' דילך למקום שמברכין דמקיים הדרבנן בשני ימים שיאמר הברכות ואם ילך למקום שתוקעין יקיים הדרבנן רק ביום ב' ולא ביום ראשון ומכ"ש לפמ"ש בספר יום תרועה בר"ה דף כ"ט ע"ב דבשבת דליכא תקיעה הוי זכרון פסוקים דאורייתא ע"ש א"כ צריך בוודאי לילך למקום שמברכין

תקצו ט"ז ס"ק ב' אין כו' דמה איסור יש כו'. הנה בתוס' ר"ה דף כ"ט ע"ב ד"ה רדיית כו' ובחולין דף פ"ד ע"ב ד"ה תקיעת כתבו דיש איסור דרבנן בתקיעה ביו"ט ובר"ה דף ל' ע"א בתוס' ד"ה וביבנה כתבו דאין לתקוע בחנם בשבת ע"ש משמע דביו"ט אין איסור וצ"ע מאי איסור יש בשבת לתקוע היכא דכבר יצא יותר מביו"ט הא טעמא דשמא יעבירנו בשבת לא שייך אלא היכא דרוצה לצאת חובתו בהמצוה כמו שכתב הרע"ב בר"ה פרק ד' משנה ח' דמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת אבל היכא דכבר יצא לא גזרינן שמא יעבירנו ע"ש ומשום שמא יתקן כלי שיר שייך ביו"ט כמו בשבת כמ"ש מג"א סי' תקפ"ח ס"ק ד':