דברי צבי קצד

לשאינן מתענין ולכן אומר הש"ץ בצבור המתענים עננו

תקסז הרב"י כתב בשם הריב"ש דלהכי רק ביוה"כ ובט"ב אסור לטעום ובשאר תענית מותר משום דעשה שאר תענית כתענית יחיד כיון דברצו מתענין אוקמינהו ע"ש וצ"ע דהא הטור כתב נמי דרק ביו"כ ובט"ב אסור ובסי' תק"נ כתב הטור דהאידנא יש בעונותינו שמד ואין שלום והכל חייבים להתענות בשאר תעניתים כדאיתא בר"ה דף י"ח ע"ב

שם מג"א ס"ק א' יכול כו' מקרי טעימה ולא אכילה כו' וצ"ע דבשבועות דף כ"ב ע"ב כתבו תוס' בד"ה תא כו' וי"ל שמא בלשונם היו קרו לאכילה טעימה ע"ש אלמא אע"ג דבלשונם היו קורים לאכילה טעימה אפ"ה קאמר רבא דבשלא אטעום בכל שהוא א"כ מוכח דאטעום נמי מקרי אכילה ואטעום כולל כל אכילות אפי' פחות מכזית והאומר לא אוכל היינו כזית

שם ס"ק ח' ומותר כו' לפמ"ש רמ"א כו'. צע"ק דה אפילו נמי אמרי' כש"ע בסעיף א' נמי קשי' דהא גם לש"ע עכ"פ בט"ב נמי אסור והכא כתב רמ"א רק דביו"כ אסור וכן קשה נמי בהרב"י שכתב דכיון דהנאה לא קיבל יכול לכוס עצי קנמון ואפילו אם ביו"כ אסור שאני התם דהוי דאורייתא ע"ש דקשה דהא הרב"י כתב שם דטעימה אסור גם בט"ב א"כ ה"ה עצי קנמון אסור בט"ב אע"ג דלאו דאורייתא

תקסח מג"א ס"ק ב' כזית כו' שיעורו מלא לוגמיו כו' צ"ע בזה דבסי' ר"י סעיף ב' מסתפק בברכה אחרונה של יין אם מברכין על כזית ברכה אחרונה או שצריך לשתות רביעית להתחייב בברכה אחרונה וכתב הרב"י שם שתוס' בסוכה דף כ"ו ע"ב מסתפקים בזה דשמא כיון דדרש ר' מאיר ושבעת זו שתי' בעי כביצה דהוי שביעה ע"ש א"כ נוכל לומר דדוקא לענין ברכה אחרונה גלי רחמנא דצריך בשתיה כדי שביעה אבל הכא בתענית נוכל לומר דלכ"ע די בשתי' בכזית כמו באכילה שאיבד תעניתו באכילת כזית

שם ס"ק ד' ויש כו' וצוה מהרי"ל כו'. ואפשר דמהרי"ל לא החמיר כ"כ רק בי' בטבת דהרב"י בסי' תק"נ כתב בשם הרד"א שי' בטבת משונה משאר תענית שאם הי' חל בשבת לא היו יכולין לדחותו ע"ש וכן ראיתי בספר יערות דבש בדרוש ט' טבת שיו"ד בטבת קשה לישראל מאד יותר מחורבן הבית כי ט"ב אין דוחה שבת ואלו הי' י' בטבת בשבת הי' דוחה שבת כמו יו"כ ע"ש

שם ס"ק ח' אפילו כו' פי' דמיוחדים כו'. נראה דהוי קשי' למג"א מאי אפי' דהא אדרבה בה"ב חמור יותר מי' ימי תשובה כדאיתא בסי' תצ"ב דהוי כמו תענית צבור ותענית י' ימי תשובה אינו כמו תענית צבור כמ"ש מג"א בסי' תקפ"א ס"ק י' ולכן כתב מג"א שמיוחדים אלו דוקא

שם ס"ק י' כי כו' וכ"מ סי' תקע"ב כו'. פי' מחה"ש שכתב שם דאם גזרו תענית צבור מתענין בר"ח אע"ג דבר"ח הוי סעודת מצוה ע"ש וצ"ע דמג"א כתב שם בס"ק ד' דהאידנא צבור דינם כיחיד ע"ש

שם כנ"ל לדעת התוס' כו'. וצ"ע דהא תוס' שם כתבו שני טעמים על סעודת מילה משום צערא לינוקא ומשום שזמנה קבוע א"כ א"א דבפדיון הבן דזמנו קבוע נמי מותר צריך לומר דמשום חד טעמא נמי מותר דהא בפדיון הבן ליכא צערא לינוקא וכיון דמתירין משום חד טעמא לכן מותר נמי במילה שלא בזמנו דהא עכ"פ יש חד טעם להיתר דיש צערא לינוקא אבל בפדיון הבן שלא בזמנו דליכא שום טעם להיתר אסור כן נראה לפענ"ד כונת תוס'

שם מיהו הבעלי ברית מותרים כו'. וצ"ע דבעירובין דף מ"א ע"א דר"א בן צדוק התענה ולא השלים בט"ב שנדחה אע"ג שיו"ט שלו הוא אפ"ה התענה קצת מהיום כדי להצטער עם הצבור כדאית' בתענית דף י"ב ע"א וכן איתא בסי' תקנ"ט סעיף ט' שבעלי ברית מתענים עד מנחה

שם ס"ק י"ג יכול כו' חייב לקנות בית כו'. וצ"ע דהרא"ש בפ"ק דתענית דין ט"ז כתב גבי לוה תעניתו וראיתי רבותי שהיו מזקיקין להתיר נדר תעניתו ויראה כיון דצריך לפרוע לא נתבטל הנדר אלא מאומד הדעת אמרי' שהי' בדעתו להתענות יום אחר ולא לקבוע יום זה לחובה ע"ש א"כ כי היכי דאמרי' התם דאם ימות קודם שבא לידו לקנות בית ההגון לו דאינו עובר על נדרו אע"ג שהיה יכול לקנות בית שאינו הגון לו כי נדרו לא הי' רק על בית ההגון לו א"כ ה"נ הכא הי' דעתו להתענות יום ההגון לו וכ"ז שלא היה יום ההגון לו לא עבר על נדרו

שם דלא משכחת בע"א כו'. צ"ע דהא הר"ן כתב שם דהוי מצי לאוקמי' באומר קודם שיעברו שתי שנים ובכה"ג הו"ל בבל תאחר דקרבנות דלא עבר עד ג' רגלים כו' נקט הא לאשמעינן דבכה"ג קם לי' בבל תאחר לאלתר ע"ש א"כ אדרבה משמע דדוקא בדאמר לא אפטור אז חיישינן שמא ימות כמו באומר הרי גיטך שעה אחת קודם למיתתי אבל בענין אחר לא חיישי' שמא ימות ולכן באומר קודם שיעברו שתי שנים אין עובר בבל תאחר עד ג' רגלים ועי' שם בפי' הרא"ש שאפי' באם לא אפטור נמי אין עובר עד ג' רגלים ולפענ"ד צ"ע אמאי אמרי' בלא אפטור או אם יאמר בקודם שיעברו ב' שנים דאין עובר בבל תאחר עד ג' רגלים הא אמרי' בר"ה דף ו' ע"א שבצדקה מחייב לאלתר דהא קיימא עניים א"כ ה"נ יכול לקבל נזירות מיד

שם ס"ק כ"ב עולין כו' א"כ ה"נ הל"ל הריני בתענית ל' יום כו' וצ"ע דהא אם נדר רק ל' יום והי' מתענה י' ימי תשובה מכח מנהגו היה מותר לאכול בסעודת מצוה ולכן קיבל בנדר מ' יום שאסור בי' ימי התשובה בסעודת מצוה כמ"ש רמ"א סעיף ב' ובמג"א ס"ק י"א ע"ש ובעיקר הדין בש"ע סעיף י"א כתב הרב"י בשם מהרי"ק ויליף לה מדתנן