דברי צבי קפו

מותר לארס שמא יקדמנו אחר הא נישואין בלא סעודה לא הוי שמחה רק מדרבנן ואירוסין בלא סעודה אית' ביבמות דף מ"ג ע"ב דליכא שמחה כלל א"כ אפי' מדרבנן מותר ושמואל דאיירי נמי באירוסין בלא סעודה א"כ מותר לגמרי ולא צריך לטעם שמא יקדמנו אחר

שם אבל אנן קיי"ל כשמואל דס"ל הטעם דאין מערבין שמחה כו'. משמע מדברי מג"א דאי הי' הגמ' בכתובות שם הולך אליבא דשמואל הי' קשה קושי' תוס' שם דאין נושאין בחוה"מ ולפענ"ד אפשר דלשמואל דס"ל הטעם דאין מערבין לא קשה קושי' תוס' בכתובות שם דבמ"ק דף ח' ע"ב כתבו תוס' הטעם דאין מערבין שמחה לפי שאין עושין מצות חבילות ובסוטה דף ח' ע"א כתבו תוס' ד"ה והא אין עושין כו' דאין עושין מצות חבילות ליכא אלא איסור דרבנן ע"ש וכיון דגמ' בכתובות שם יליף שמעשה הבת לאב מדאוריית' מדזכי למימסרה לחופה פריך הגמ' שפיר ודילמא דמסר ביו"ט ולא קשה קושי' תוס' דאין נושאין משום מערבין שמחה דזה אינו אלא דרבנן

שם ס"ק ד' ולעשות כו' דרשה גמורה דאורייתא וגם בכתובות כו'. אבל תוס' במ"ק דף י"ד ע"ב בד"ה עשה כתבו מיהו נראה לי דשמחת הרגל הוי דרבנן ע"ש

שם דלילה ראשונה אסור כו'. ולפענ"ד מוכח ממ"ק דף ט' ע"א דמתרץ הגמ' דלהכי מותר בערב הרגל דלמ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא כו' למ"ד משום ביטול פרי' ורבי' לחד יומא לא משהי אינש כו' ע"ש והנה בדף ח' ע"ב פי' רש"י למ"ד משום פרי' ורבי' דאי שרי נישואין ביו"ט ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין ע"כ וא"א בעושה בערב הרגל עושה הסעודה ביום מאי צריך הגמ' לומר משום דלחד יומא לא משהי אינש ת"ל כיון דעיקר סעודה אינו אלא חד יומא ומאי ירויח שיעשה סעודה בערב הרגל הא בערב הרגל אין עושה סעודת יו"ט והלא סעודת יו"ט הוא בלילה והו"ל לגמ' לתרץ דלמ"ד משום פרי' ורבי' לא ימתין עד ערב הרגל כי לא ירויח כלום כשעושה סעודה ביום א"ו מוכח שעושה הסעודת נשואין בלילה א"כ ס"ד דימתין עד ערב הרגל כדי שיעשה סעודה אחת בלילה למועד ולנשואין והטעם נר' שמותר לעשות הסעודה בלילה דאית' בסוכה דף מ"ח ע"א ובפסחים דף ע"א ע"א דליל יו"ט הראשון אין מחויב בשמחה ועי' ברמב"ם בפ"ב מהל' חגיגה הל' י"ג שכתב הכ"מ ולח"מ בפשיטות שלילה הראשון אינו מחויב בשמחה ע"ש

תקמז סעיף ג' צ"ע אמאי השמיט בש"ע דעת תוס' במ"ק דף ח' ע"ב בד"ה דקא עביד דאפי' לשמואל לא אסור אלא ע"י ספדינא אבל הוא עצמו שרי הובא בהרב"י בלי חולק

שם סעיף ז' קשי' לי בגמ' מ"ק דף כ"ה ע"א דפריך הגמ' ואי אדם כשר חיובי מחייבי למקרע מאי פריך דלהפוסקים דסברי דמתניתין איירי בחוה"מ דילמא אע"ג דחייב לקרוע על אדם כשר אבל בחוה"מ אסור ואינו מותר רק לקרובים דהא חזינן דקל הוא הקריעה על אדם כשר שאינו קורע אא"כ ידע בין מיתה לקבורה דילמא בהא נמי קיל שאין קורע בחוה"מ

שם סעיף י"ב בענין צדוק הדין כתב רמ"א ביו"ד סי' ת"א סעי' ו' דאין אומרים בע"ש אחר חצות ומ"ש הש"ך שם בס"ק ג' שבערב ר"ח ובערב חנוכה אומרים אפי' אחר חצות לא עדיפי מע"ש ע"ש אין מובן לי דכיון דבע"ש אין אומרים ובער"ח ובערב חנוכה אומרי' א"כ הם גרועים מע"ש והאיך כתב הש"ך דלא עדיפי ולעיל בסי' ת"כ סעי' ב' דכתב רמ"א שאין אומרי' בע"ש אחר חצות והנה שם דמיירי בהלכות ר"ח ורמ"א כתב בע"ש ושביק ער"ח משמע נמי דבער"ח אחר חצות אומרים וחק יעקב בסי' תכ"ט ס"ק ז' כתב דאחר מנחה גדולה אף בער"ח אין אומרים והמנהג בפראג שלא לומר אחר חצות בימים האלו רק בער"ח לפי שאומרי' ג"כ סליחות

תקמח צ"ע ברש"י במועד קטן דף י"ט ע"א במתניתין שכתב רש"י ואני אומר כי טעות סופר הוא דמה שנזכר שלשה ימים לאו דוקא ואפי' שעה אחת כו'. וצ"ע דהא בגמ' רבא אמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה וברש"י הגירסא שלפנינו תנא דידן היינו תנא דבריית' אבל הגאון ר' ישעיה פיק הגיה דמשנה והגהה בוודאי אמת דהא בבריית' איתא פלוגתא דר"א וב"ש סברי שלשה וחכמים וב"ה סברי אפי' יום אחד א"כ אם רצה לפסוק הלכה כברייתא הי' צריך לומר כחכמים או כב"ה ובכל מקום שאיתא בגמ' תנא דידן קאי על תנא דמתניתין וכן לעיל דף י"ז ע"ב נקיט תנא דידן על תנא דמתניתין ע"ש א"כ מוכח דמתניתין סובר דוקא שלשה דלא כרש"י

שם הרב"י כתב בשם הרמב"ם שסובר שהקובר את מתו ברגל אינו נוהג דברים שבצנעה ולפענ"ד אפשר להביא ראי' להרמב"ם ממ"ק דף י"ט ע"ב בעא אביי קברו ברגל עולה לו למנין ל' למנין שבעה לא מיבעי' דלא נהגא מצות שבעה ברגל וכו' דקשה דהא בשבת נמי לא נהוג מצות שבעה ואפ"ה תנן במתניתין דעולה למנין שבעה א"כ ה"נ נוכל לומר דיו"ט עולה אע"ג דלא נהוג מצות שבעה א"ו מוכח דשבת עולה דעכ"פ נהוג מצות שבעה בדברים שבצנעה וכפוסקים דגרסי בכתובות דף ד' ע"א דאמר ר' יוחנן אע"ג שאין אבילות בשבת דברים של צנעה נוהג עי' בהרב"י אבל ביו"ט אין נוהג אפי' דברים שבצנעה ולכך פשיטא לי' דרגל אין עולה לשבעה

שם מג"א ס"ק א' ומונה כו' דדמי לשגג כו'. וצ"ע דהא למהרש"ל דסובר דהקובר בתוך הרגל ש"ע עולה למנין ז' אע"ג שצריך לנהוג שבעה אחר הרגל אפ"ה למנין ל' עולה ש"ע לז' א"כ בשגג ולא נהג אבילות קודם הרגל נמי אמרי' לשיטת מהרש"ל דש"ע עולה למקום ז':