דברי צבי קפז

שם ס"ק ה' לא כו' וזה לא שייך בחוה"מ דאין נוהג בו אבלות. קצת קשה דהא במ"ק דף ט"ו ע"א יליף הגמ' מיחזקאל מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דאבל אסור להניח תפילין והא יחזקאל לא נהג אבילות בעטיפת הראש ובנעילת הסנדל וכדומה כדאית' בגמ' שם רק בקצת דברים הי' נוהג אבילות ולא הי' נוהג דיני אבל אלא למשל כמ"ש תוס' שם ד"ה אסור כו' ואפ"ה הי' צריך רחמנא להתיר לו להניח תפילין ואע"ג שלא הי' לו יום מר כלל א"כ נוכל לומר דקובר מתו ברגל דעכ"פ נוהג אבילות בדברים שבצנעה א"כ נוהג מקצת אבילות דאסור להניח תפילין

שם ס"ק י"א ואצ"ל כו' עי' בגמ'. כוונתו דבמ"ק דף י"ט ע"ב מחולקים אבא שאול וחכמים דאבא שאול סבר דאפי' חל ז' בערב הרגל הרגל מבטל ל' ופסקי' כוותי' וחכמים סוברים דדוקא ח' בערב הרגל מבטל ל' א"כ כששלמו ח' קודם הרגל כ"ע מודים והרב"י כתב על הטור שכתב אם חל יום ז' ערב הרגל וכן נמי אם חל יום ח' בשבת ערב הרגל מותר לספר וכתב הרב"י לשון רבינו אינו מכוון שלא היה לו לכתוב וכן דמשמע דטפי רבותא בח' שחל בשבת ערב הרגל מבז' שחל בשבת ערב הרגל ואין הדבר כן שהרי בח' מודים חכמים ובז' הם חולקים וכך היה לו לכתוב ואצ"ל שאם חל ח' בשבת ערב הרגל ע"ש ולכן כתב בש"ע ואצ"ל הנה מ"ש בז' שחל בשבת ערב הרגל יש טעות סופר דהא בז' שחל בשבת ערב הרגל אסור לספר בע"ש כדאי' בסעיף ח' ובגמ' דף י"ז ע"ב לכ"ע ולפענ"ד דלהכי נקט הטור וכן ולא נקט ואצ"ל משום דהוי רבותא בח' שחל בשבת ערב הרגל דס"ד דבז' בערב הרגל כיון דפסקינן כאבא שאול דיום ז' עולה לכאן ולכאן א"כ שפיר דרגל מבטל ל' אבל בח' בשבת ערב הרגל דבע"ש עדיין לא נתבטל השלשים אפילו לאבא שאול ולא נתבטל הלמ"ד עד שבת שהוא ערב הרגל א"כ ס"ד דאסור לספר בע"ש ועי' ביו"ד סי' שצ"ט סעי' ג' בש"ע כתב נמי וכן

שם סעיף ח' אם כו' סמוך לערב כו'. ביו"ד בסי' שצ"ט סעיף ג' ובש"ך שם ס"ק י' דאפי' חל יום ח' או ט' בערב הרגל שצריך להמתין מלספר ולרחוץ עד סמוך ללילה והרב"י כתבו כאן בשם הג"א

שם סעיף י"ג קשי' לי למה כתבו הפוסקים הטעם בעצרת מפני שיש לו תשלומין כל ז' דהא בש"ע ור"ה ויו"כ דלא שייך תשלומין אפ"ה חשובים כז' והטעם כמ"ש תוספות במ"ק דף כ"ד בד"ה דר"א ע"ש וצ"ע בגמ' שם דקאמר שמע ר' אמי ואיקפד אמר אטו דידי' היא דר"א א"ר אושעיא ע"ש הא מדר"א א"ר אושעי' לא שמעי' אלא דעצרת יש לו תשלומין א"כ יכול לומר דבזה"ז עצרת כשבת כמו שסובר ר"א במתני': הלכות תשעה באב תקמט מג"א ס"ק ב' אין. מיהו בירושלמי כו'. צ"ע דהתוס' בר"ה דף י"ח ע"ב בד"ה זה תשעה בתמוז שהירושלמי חולק על גמ' שלנו א"כ אין הלכה כירושלמי שאמר שראשון היה בי"ז

תקנ מג"א ס"ק ג' מותרים ברחיצה לפי שאין רוב הצבור כו'. עי' בהרב"י ובמחה"ש דעיקר טעם הר"ן כיון דעכשיו ליכא גזרה ורק מפני שרצו להתענות ולא הנהיגו בחומרות הללו ע"ש וצ"ע דהא הטור כתב שבעונותינו יש עכשיו שמד וחובה להתענות ואפ"ה כתב הטור מותרים ברחיצה כו' וצריך לומר דהטור חולק על הר"ן וסובר כיון דאמרי' בפסחים דף נ"ד ע"ב אין תענית צבור אלא בט' באב בלבד ופי' רש"י לאסור במלאכה ושאר חומרות ולכן אפי' בשעת גזירה ח"ו אין מחויבים בשאר תעניתים ברחיצה כו' רק החיוב להתענות בלבד

שם ס"ק ו' קורין. והרב"י כתב דאין קורין במנחה וכ"ה במשנה פ"ד דתענית כו'. הנה הרב"י כתב בשם האגור דאין קורין וכתב הרב"י דאין נוהגין כן ולפענ"ד אפשר לחלק מההיא מתניתין דתענית דשם באנשי מעמד שלא היו מתענים בע"ש מפני כבוד השבת כדאיתא שם במשנה וכיון דכבוד שבת דוחה תעניתם ה"נ דוחה כבוד שבת הקריאה במנחה אבל בתעניתים הללו שתענית דוחה את כבוד השבת דהא אפי' להשלים צריך בע"ש כדאיתא בסי' רמ"ט סעיף ג' ולהכי קורין נמי במנחה ואין משגיחין על כבוד שבת ועוד דהתענית עשרה בטבת שיכול לחול בע"ש הוא תענית חמור כמ"ש הרב"י בשם אבודרהם שאם היה חל עשרה בטבת בשבת לא היו יכולין לדחותו ליום אחר ע"ש ועוד דשם דלא היו קורין במנחה בס"ת אפי' בשאר הימים רק בעל פה כדאי' במשנה ובגמ' שם לכן בקל דחינן הקריאה במנחה בע"ש אבל בתענית צבור קורין במנחה בס"ת לא דחינן הקריאה בע"ש

תקנא מג"א ס"ק א' ממעטין כו' כמ"ש התוס' כו'. צ"ע דהתוס' שם כתבו ממעטין רוצה לומר שלא יהו ששים כלל וחמירי מתשעה באב שמארסין בו אבל אין לפרש ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש השיעור ע"ש א"כ משמע דרק שם בעברו אלו ולא נענו אין ששים כלל דהא חמירי מט"ב דבט' באב מארסין לכן צריך לומר דכונת תוס' דהא ביבמות דף מ"ג אמרי' דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ואפ"ה אסור אירוסין בעברו אלו ולא נענו א"כ ש"מ דבדבר שיש רק שמחה מעט דומה לאירוסין דליכא שמחה רק מעט דאסור ואם נאמר דממעטין אבל ששים קצת והוא בוודאי רק מיעוט דמיעוט' יותר מועט מאירוסין א"כ הו"ל לפרש מה הוא המעט אבל גבי ת"ב דמארסין נוכל לומר דממעטין בשמחה ושמחה מועט כעין שמחה דאירוסין מותר דהא בתענית דף כ"ט ע"א אמרי' כשם כשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה וכיון דלא פירש מה שמרבין בשמחה צריך לומר שמרבין בשמחה יותר ממה שרגיל לשמוח ה"נ באב ממעטין בשמחה ממה שרגיל

שם ס"ק ד' הכתונת כו' מנהג שטות כו'. צ"ע דביו"ד