דברי צבי קפד

מלאכה ע"ש נראה לי כוונת רש"י דוודאי איירי שעשה מלאכה גמורה המותרת לעשות בחוה"מ וע"י שנוטל שכר הוי מלאכה אסורה כמ"ש הרא"ש בפ"ב דין ל"ד דאסור בשכר אפילו מלאכה המותרת במועד דכעובדא דחול דמי'

שם הרב"י כתב בשם נמוקי יוסף שכתב בשם הרמ"ה דהא דשרי למכתב בשכר כיון דאישתרי הלואה אישתרי נמי אגרא לצורך הסופר אבל מידי אחריני דאסור אע"ג דל"ל לסופר מה יאכל אסור ותמה הנמוקי יוסף דשכר פעולה סתמא שרינן ועוד דאמרי' גבי י"ד דלא שרי' אלא ג' אומניות כו' ומכל זה משמע היתר פעולה בכל מלאכות עכ"ל ועיינתי בנמוקי יוסף וראיתי שמביא ראי' מרש"י דף י"ג ע"א ד"ה משום צורך יו"ט וה"ה אם אין לו מה יאכל דאין צורך יו"ט גדול מזה ע"ש ולפענ"ד צ"ע למה צריך הנמוקי יוסף להביא ראי' דלא כהרמ"ה מרש"י הא שפיר מוכח מגמ' שם דבאין לו מה יאכל מותר כל המלאכות דהא פריך הגמ' ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי כל מלאכות נמי לישתרי ע"ש וע"כ מה דקאמר כל מלאכות היינו המלאכות האסורות במועד דהמלאכות המותרות במועד פשיטא דמותרין בארבעה עשר א"כ ש"מ דאין לו מה יאכל מותר אפי' במלאכות האסורות ודברי רש"י שם שכתב אם אין לו מה יאכל דאין צורך יו"ט גדול מזה עכ"ל אין מובן לי דהא משום צורך יו"ט קאי על ארבעה עשר ובחוה"מ משום טרחא א"כ היה לו לרש"י לומר דאין לו מה יאכל הוי פסידא ולהכי שרי כדאית' בגמ' במקום פסידא שרי

תקמג הרב"י כתב בסי' רמ"ד דהטור לא כתב בהלכות שבת דאסור לכנוס לבית שבנוי באיסור והכא בהל' חוה"מ כ' כן וילפי' שבת מק"ו מחוה"מ עי' במחה"ש ע"ש אבל תוס' במועד קטן דף י"ב ע"א ד"ה אמר שמואל כתבו להיפך דבשבת מקילין דלא חיישינן דאתי ליזלזל בי' ע"ש

שם מג"א ס"ק ד' שיעשנה פי' שיאמר לו כו'. עי' מחה"ש דילפי' הא ממ"ש סי' רמ"ח דמותר להפליג בספינה ופוסק עם הא"י לשבות וה"ה הכא עכ"פ לא עדיף מהתם לדבר מצוה דבעינן שיתנה עמו בהדיא עכ"ל ולפענ"ד דלפי מה שכתב הט"ז בסי' רמ"ח ס"ק א' דהא דאמרינן גבי עורות לעבדן וכן באיגרת דאין צריך לפסוק ובספינה צריך היינו טעמא שהישראל עצמו יושב בספינה ע"ש א"כ אין ראי' מסי' רמ"ח לדין דהכא דנוכל לומר דהכא אין צריך להתנות בפירוש והתם בספינה צריך להתנות משום דישראל יושב בספינה ובזה נראה לי לתרץ מה ששמעתי מקשים על הש"ך ביו"ד סס"י רס"ו שכתב על הרשב"ץ שאוסר למול הגר ביום ה' כדי שלא יבוא שלישי למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו השבת ומביא ראי' משבת דף י"ט אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת וכתב הש"ך דאין דבריו נראין דהא איתא בשבת שם דלדבר מצוה מותר ע"ש ושמעתי מקשים דהא גם לדבר מצוה צריך לפסוק עמו שישבות א"כ גבי מילה דלא שייך שיפסוק א"כ אסור גבי מילה אע"ג שהיא מצוה אבל לדברי הט"ז ניחא דהתם לא צריך שיפסוק רק כיון שישראל יושב בספינה אבל במקום אחר לא בעינן שיפסוק ולכך שרי גבי מילה

תקמד צע"ק במועד קטן דף ה' ע"א דקאמר בגמרא תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד כו' ואין חופרין כו' בשאין רבים צריכין ואצ"ל של יחיד דכי אין יחיד צריך אפילו חטיטה נמי אסור ע"כ דהי' לגמ' לומר בפשיטות דאין צריך לומר דאין חופרין בורות של יחיד כשאין צריך להם דהא אפילו ביחיד הצריך להם אסור לחפור

שם ט"ז ס"ק א' וה"ה כו' דהמקיים כלאים לוקה כו' וצ"ע במועד קטן דף ו' ע"א דאמרי' מ"ש בחוה"מ דנפקינן אר"י אר"י משום שכר פעולה דמוזלי גבן וכתבו תוס' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ניחא ולמ"ד אסור י"ל דהני דמצות התירו ע"ש דקשה ממ"נ אם היו יכולין לצאת על הכלאים קודם יו"ט האיך רשאין להמתין עד חוה"מ הא לדברי ט"ז הוי כמקיים כלאים דלוקה אלא ע"כ דלא היו יכולין לצאת קודם יו"ט א"כ מאי אמרינן שם דבשביל דיהבינן שכר מתרומת הלשכה להכי יוצאין בחוה"מ דמוזלי הא ע"כ צריכין לצאת דהא המקיים כלאים לוקה ועוד דלמ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי אז מותר אפי' במלאכה אסורה בחוה"מ כדאית' בסי' תקמ"ב סעי' ב' א"כ אפילו היה אסור לעקור כלאים בחול המועד מ"מ מותר מפני שאין לו מה יאכל אפי' אם היה הדיוט נותן לו שכרו ולא מתרומת הלשכה

שם מג"א ס"ק א' לגוף כו' יצטרך אחד כו'. משמע דבשביל אחד נמי מותר וכן כתב מחה"ש בפירוש אף שא"צ רק אחד וצ"ע דא"כ הוי כמו בשביל יחיד דאסור ולא דמי למ"ש מג"א בסי' תקמ"ה ס"ק י"ז כמ"ש מג"א שם כיון דמזדמן תדיר אע"ג שבכל פעם הוא לאיש מיוחד הוי צרכי רבים כיון דמזדמן הרבה יחידים אבל בשביל אחד פשיטא דהוי צרכי יחיד

שם ס"ק ב' בנין כו' דבר האבד כו'. צ"ע דהא צרכי רבים הצריכים עתה בוודאי מותר אפ"ה אסור בבהכ"נ דכיון דלא הוי צרכי הגוף כמ"ש הרב"י א"כ דילמא דבר האבד נמי אסור דלא הותר דבר האבד בחוה"מ רק נמי בצרכי הגוף

שם ס"ק ה' להמשיך כו' כ' הרב"י כל צורך מצוה כו' הרב"י למד כן מתוס' מועד קטן דף ו' ע"א ד"ה דמוזלי כו' דכתבו דאפי' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור דהני דמצות התירו ע"כ א"כ לדידן דקי"ל דשכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר נמי אמרי' דבדבר מצוה מותר אפילו יש לו מה יאכל עי' בהר"ם ובמחה"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דנוכל לומר דמה שמותר למ"ד באין לו מה יאכל אפילו לעשות מלאכות האסורות כדאיתא בסי' תקמ"ב סעי' ב' בזה חולק אידך מ"ד וסבר דכולי האי לא שרינן בשביל שאין לו מה יאכל לפועל שיעשה מלאכות האסורות ולהכי כתב