דברי צבי קפג

א"כ צ"ע על מג"א דכתב דהוי כעושה מלאכה בשבת דהא בשבת אסור רק לבני ביתו אבל לומר דמלאכת שבת אסור גם לבנו הגדול שאינו מבני ביתו לא מצינו דאסרו חכמים

תקלט צ"ע ברא"ש במועד קטן פרק א' דין כ"ד שכתב וקצת נ"ל להביא ראי' דהלואה שרי' במועד מדתנן בפ' בתרא דף י"ח ע"ב אין כותבין שטרי חוב במועד ומדלא אסור אלא כתיבת השטר מכלל דהלואה שרי' ואין לומר דמיירי בהלואה לצורך המועד דהא קתני סיפא ואם אין לו מה יאכל מותר עכ"ל ואיני מבין דבריו דהא הרא"ש שם מיירי להלות לנכרים בריבית דהוי כעין פרקמטי' אבל המתניתין מיירי שמלוה לישראל ובוודאי בלא ריבית בזה וודאי מותר וכן נראה מהרב"י דעיקר האיסור בהלואה מה שמרויח בריבית וכן מה שכתב הרא"ש והא קתני סיפא ואם אין לו מה יאכל מותר צ"ע דהא ההיא אין לו מה יאכל קאי אסופר כמו שפי' רש"י שם וכן איתא בגמ' דף י"ג ע"א דההיא אין לו מה יאכל לאתויי שכר פעולה שאין לסופר לאכול ע"ש

שם מג"א ס"ק ט' מציאה כו' דביטול דידי' כו'. הרא"ש ספ"ק דמועד קטן כתב שני תרוצים דל"ד לשיירא דבמקח וממכר ביטול דידי' פסידא ועוד תירץ דמקח וממכר לא מקרי מלאכה אבל מליחת דגים מקרי' מלאכה ע"ש ומדנקט בש"ע כדי לכבשם משמע שתופס תירוץ ב' של הרא"ש דאסור משום דהוי מלאכה ובסי' תקל"ג כתב מג"א בס"ק ו' נמי בשם הר"ן כתירוץ ב' של הרא"ש משום דהוי מלאכה ע"ש א"כ צ"ע דמג"א נקט הכא תירוץ א' של הרא"ש דביטול דידיה פסידא הוא

שם ס"ק י"ד ומותר כו' ומכין מחוה"מ לחול כו'. כן איתא בטור שיש אוסרים להכין ליו"ט שני ע"ש אבל מה שכתב רמ"א ומותר לקנות צ"ע דהא לקנות בוודאי מותר דהא אפי' לקנות לצורך חול מותר אם לא ימצא כמו שמוצא עתה א"כ הכא דלא יוכל לקנות ביו"ט שני פשיטא דמותר לקנות בחוה"מ

שם המחה"ש בסוף הסי' כתב על שנוהגין עתה קלות בענין מו"מ בחוה"מ כי בפרקמטיא יש צדדי קולות הרבה אבל כתב שלא מצאנו תקנה בחתיכת פשתן ובגד בחנות אף שבדבר תלוש אין איסור חתיכה כמ"ש מג"א בסי' שי"ד ס"ק י"ד מ"מ במקום דהוי מתקן אסור עכ"ל ולפענ"ד נראה דמותר דהא במועד קטן במתניתין דף י"א ע"ב ודף י"ב ע"א סובר ר"י זולף וגומר וגף כדרכו וכן פסקי' בסעי' ט' א"כ ראינו כיון דמותר לקנות ותחלת מלאכה מותר לגמור הכל אע"ג דהוי מלאכה א"כ ה"נ כיון דמותר למכור הסחורה מותר לגמור ולחתוך כי בלי החתיכה א"א למכור

תקמ צ"ע בגמ' במועד קטן דף ו' ע"א דפריך הגמרא על רב חסדא התם נמי לסתור ולא ליבני דקשה דאע"ג דאסור לסתור ולבנות אפי' בחשש גנבי כמ"ש מג"א בס"ק ג' היינו אם עשה תרתי הסתירה והבנין משום גנבי אסור אבל בכותל הגוהה לרשות הרבים דעשה הסתירה בשביל הסכנה ובהיתר גמור אמאי לא רשאי לעשות הבנין בשביל גנבי ולדברי הנ"י בשם הראב"ד ורבינו ירוחם דלא גרסי' גוהה לרה"ר דאפי' לחצר דליכא חשש גנבי מותר לסתור ולבנות פריך הגמ' שפיר אבל להמרדכי הובא בהרב"י ולשאר פוסקים דגרסי גוהה לרה"ר קשה מה שכתבתי וצ"ע במחה"ש בס"ק ד' שכתב דלהמחבר דמיירי שנוטה לרה"ר בלאו טעמא דמימנע ולא סתיר מותר לבנותו משום חשש גנבי ולפמ"ש מוכח דאע"ג דסתר מפני הסכנה אסור לבנות מפני חשש גנבי

שם סעיף א' וכן אם עשה מעקה לגג כו'. והוא משנה במועד קטן דף י"א ע"א וצ"ע מ"ש מכותל הגוהה לרה"ר בדף ז' ע"א דמותר לסתרו ולבנות כדרכו מפני הסכנה ובמעקה הוא מצות עשה מן התורה מפני הסכנה פן יפול הנופל כו' ואמאי אמרי' דאין רשאי לעשות המעקה מעשה אומן

שם סעיף ג' צ"ע במועד קטן דף י"א ע"א שפי' רש"י במתניתין ד"ה במחלציים עץ כעין רגל כו' ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה ובגמ' אמרי' ומעגילין אותן כעין מעגילה ופי' רש"י ולא מעגילה ממש כו' וכיון דאפי' במעגילה אסור אמאי נקט ולא במחלציים שיש בו מעשה אומן יותר ממעגילה והו"ל למתני רבותא יותר דאפילו במעגילה עצמו אסור ולא שרי אלא ביד כעין מעגילה

תקמא הרב"י כתב בשם רבינו ירוחם דמותר לסרוג בלא שינוי דהוי דבר האבד והרב"י כתב דמעשה הדיוט הוא ע"ש ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' במועד קטן דף י' ע"א ד"ה במסרגין תימה האיך מותר לעשות מלאכה כי האי בלא שינוי ולפ"ז ניחא דדבר האבד או מעשה הדיוט מותר בלא שינוי כדאיתא בסי' תקל"ח סעיף א' דדבר האבד מותר בלא שינוי ומעשה הדיוט במג"א ס"ק ז' בסימן זה דמותר בלא שינוי ע"ש ומה שכתבו תוס' שם בד"ה ממתוחי כו' דמצי לאקשויי' היכי קאמר ר' יוסי אבל לא מסרגין הא אפי' שתי בלא ערב אסור ע"כ אפשר לתרץ קצת דכיון דבממתחין שהיו החבלים תלוין למטה שאינן מתוחין ממתחן א"כ הוא ממתח השתי וגם הערב דומיא דמסרגין לכך שייך לומר דממתחין אע"ג שעושה שתי וערב אבל לא מסרגין שתי וערב

שם מג"א ס"ק ט' אומן כו' או שיודע כו'. צ"ע דמג"א כתב זאת על הש"ע ובש"ע כתב לשון הרמב"ם בפ"ז מהל' יו"ט וכתב הרב"י שמשמע מלשון הרמב"ם שסובר בין שאינו יכול להוציא מלא מחט בין שאינו יכול לכוין אימרא אע"ג שיודע לעשות אחד מהן מקרי הדיוט וכן דעת הרי"ף ע"ש

תקמב במועד קטן דף י"ב ע"א פי' רש"י בד"ה שרשויי כו' ולא קחשיב מלאכה וכן פי' רש"י במתניתין דף י"ח ע"ב ד"ה לעצמו דדרך שכירות הוי חשיב