דברי צבי קפב

תקלו צ"ע בתוי"ט בפסחים פרק ד' משנה ז' בד"ה מחזירין כו' שכתב פירש הרב והוא שישבה הלכך אם מתה כו' הו"ל למימר אפי' אם מתה והרבותא דתרנגולת אחרת שלא ישבה על אלו הביצים מעולם איכא טרחא יתירא שאינה יושבת על ביצים שהוחמו מחברתה אלא בקושי ומה"ט סבירא להו להרמב"ם והטור דהך דמתה בי"ד ואע"ג דהשתא איכא נמי לאקשויי השתא אותובי שובכין לכתחלה שרי אם מתה מבעי' עכ"ל וצ"ע דכיון דאין תרנגולת אחרת יושבת על הביצים שהוחמו מאחרת אלא בקושי ובטורח גדול וזה יותר טרחא מדאתובי שובכין לכתחלה א"כ לא קשה השתא אותובי שובכין לכתחלה שרי מתה מיבעי' אדרבה מתה רבותא יותר דהוי טרחא יתירא אע"ג שאין הפסד מ"מ יש טרחא גדולה

שם מג"א ס"ק ג' בתוך כו' שמא לא יועיל כו'. ומקשה הגהות רע"א דאפי' בספק דבר האבד מותר כמ"ש מג"א רס"י תקל"ז ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דמחה"ש כתב שם בסי' תקל"ז דלהכי בספק מותר משום דמלאכת חוה"מ דרבנן ע"ש וכאן כתב מג"א לדעת רש"י דסובר מלאכת חוה"מ דאורייתא כמבואר בסי' תק"ל ע"ש בהרב"י וכ"כ הרב"י בסי' תקל"ט דהרשב"ם סובר דלא הוי דבר אבד אלא דבר שיאבד בוודאי וכל שאינו בוודאי אבד אסור ע"ש ואפשר דאפילו לדעת הרב"י שכתב מג"א בסי' תק"ל שסובר מלאכת חוה"מ דרבנן מ"מ כתב מג"א שסובר שעונשו גדול א"כ מחמרינן נמי בספק דבר האבוד וכן נראה שהרב"י מחמיר דהא הרא"ש בפ"ד דפסחים דין ט' כתב על הפלוגתא בגמרא בדף נ"ה בתוך שלשה למרדה ובתוך ג' ימים לישיבתה דא"א מלאכת חוה"מ דרבנן אזלינן לקולא הובא בטור ובהרב"י ע"ש ובש"ע לא כתב ההיתר מתוך ג' ימים לישיבתה אלא סתם הדבר א"ו דלא רצה להקל בפירוש

תקלז מג"א ס"ק ב' שלא כו' לא פלוג. וצ"ע דבמועד קטן דף ד' ע"א וקמיפלגי בדר' זירא ופי' רש"י ר' אלעי אמר ר"י דאמר גזרי' מי גשמים אפי' היכא דלא פסקי אטו מי קילון מדקאמר רב אשי מי גשמים לידי קילון אתי מכלל דר"י אסר אפילו דלא אתי לידי מי קילון ל"ל דרבי זירא ע"ש וכיון דנקט מג"א בס"ק א' מפני שסופן לדלות היינו כרב אשי מי גשמים אתי למי קילון משמע בלא פסקו מותר דלא גזרינן וכאן כתב מג"א אפילו אית בהו הרבה מים שלא יבוא לדלות גזרי' דלא פלוג

שם ס"ק ח' כדי כו' שאפשר שיאכל כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דהטור כתב ואם עושה כדי לצוד דגים מותר אע"ג שסוף סוף גם השדה שותה ע"ש ולהכי לא מקילינן הכא רק כשרוצה לאכלן דהא נעשה מלאכה שמשקה השדה אבל בסי' תקל"ג שלא נעשה מלאכה אחרת חוץ הצידה מותר ומקילין כשאפשר שיאכל מהן

שם ס"ק י"ד שלא כו' צ"ע דבסי' רנ"ב כו'. ולפענ"ד נראה לתרץ דהרב"י כתב בשם נמוקי יוסף דהא דמותר בחוה"מ ליתן שכר היינו אם הא"י בא מאליו לדייר אף כי דעתו ליטול שכר מותר להניחו וליתן לו אחר המועד שכר מיהו לומר לא"י עבוד ויהבנא לך שכר לאחר המועד אסור עכ"ל וזה כונת הש"ע ובלבד שלא ישכירנו ולפ"ז ע"כ צריך לומר דמה דאמרי' ביו"ט שלא יתן לו שכר דהיינו אם יודע שא"י יתבע שכר נמי אסור דאי בקצץ לו שכר אף בחוה"מ אסור א"כ בכה"ג כשדעתו ליתן לו שכר ולא פירש שיתן לו שכר גרע מעושה בחנם כמ"ש מג"א בסי' רמ"ז ס"ק ז' וס"ק ח' ע"ש במחה"ש בס"ק ח' שכתב בפירוש כן ע"ש

תקלח קשי' לי ברש"י מועד קטן דף י"ג ע"א בד"ה משום דאיסורא אבל האי דכוון מלאכה במועד דלא איסורא דאורייתא דהא בלא מתכוין מותר לגמרי עכ"ל וקשה דהא למ"ד מלאכת חוה"מ דאורייתא ובדבר האבד מותר צריך לומר כדאיתא בחגיגה דף י"ח ע"א דמסרן הכתוב לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה מלאכה אסורה ואיזה מותר ע"ש דכיון דלא התירו חכמים דבר שאינו אבד הוי דאורייתא א"כ ה"נ נימא בכוון מלאכתו במועד אף בדבר האבד דכיון דחכמים אסרוהו הוי איסור דאורייתא דהא אין מותר מדאורייתא רק מה שחכמים התירו וכיון דלא התירו חכמים בכוון מלאכתו במועד בדבר האבד א"כ אסור מדאורייתא

שם מג"א ס"ק א' בין כו' וצ"ע לחלק ביניהם. ולפענ"ד אפשר לחלק דשם בביצה דף י"ד ע"א דפליגי ר"ה ור"ח דחד אמר במה דידע בעי שינוי ובלא ידע אע"ג דלאו מפיג טעמא לא בעי שינוי וחד אמר דמה דלא מפיג טעמא בעי שינוי אבל במפיג טעמא אע"ג דידע לא בעי שינוי א"כ אי פסקי' כתרויי' לקולא צריך לומר בידע לא בעי שינוי ובלא מפיג טעמא לא בעי שינוי א"כ ה"ה בדבר דאית' תרווייהו דידע וגם לא מפיג טעמא נמי לא בעי שינוי דכיון דפסקי' כתרוייהו לקולא דידע לא גרם דבעי שינוי וגם דלא מפיג טעמא לא גרם דבעי שינוי א"כ לפ"ז קשי' מתניתי' שם אמאי מלח בעי שינוי וצריך לומר ע"כ דבמלח יש חד דגורם השינוי או משום דידע או משום דלא מפיג טעמא אבל במועד קטן דף י"ב ע"א דשמואל מתיר כוזתא מפני שיש מעט טרחא ורב דימי מתיר חביתא משום דאיכא הפסד יתירא פשיטא דיכולין לפסוק כשניהם לקולא דהא חד מ"ד יוכל ליסבר שניהם דכוזתא שרי שטרחא מועט וחביתא שרי ואם היו חולקים שמואל ורב דימי בשני מקומות בחד מקום בכוזתא ובחד מקום בחביתא בוודאי היינו יכולים לפסוק בשניהם לקולא ועל הפסק בשניהם לקולא אין קושי' לזה ממשנה או ברייתא

שם ס"ק ב' דבר כו' מלאכה בשבת כו'. צ"ע דהא דבמבשל בשבת בסי' שי"ח סעיף א' דאסור לו לעולם דה"ה לבני ביתו אסור וכן כתבו האחרונים ביו"ד סי' צ"ט ועי' במג"א בסי' תקט"ו ס"ק ז' אבל הכא דאמרי' דלבנו קנסו היינו אפי' בנו גדול שאינו מבני ביתו רק שראוי ליורשו