דברי צבי יז

שם ס"ק ט' שלא כו' דסוכה נ"ג ע"ב כו'. וצ"ע על תוס' ברכות דף ל"ד ע"א בד"ה אמר פסוקא ואותן בני אדם שאומרים ב' או ג' פעמים שמע ישראל ביו"כ משתקין אותו או שמא אין לחוש רק כשקורא ק"ש בעונתה ומקבל עליו עול מלכות שמים ע"כ א"כ קשה מאי פריך הגמ' בסוכה שם שהיו אומרי' אנו ליה וליה עינינו משמע שמע דהא בשמע נמי אין איסור רק בעונתה ומקבל עול מלכות

שם ט"ז ס"ק ה' בשכמל"ו כו' הא אמריה יעקב כו'. משמע שיעקב אמר בקול רם רק מפני שלא אמר משה התקינו שיאמר בחשאי וכן אי' בפסחים דף נ"ו ע"א אבל במדרש תנחומא פ' ויחי אית' שגם יעקב אמר בחשאי וז"ל כיון ששמע אומר בלחש בשכמל"ו

סב. צע"ק על הר"ע מברטנורא ברכות פרק ב' משנה ג' בד"ה ר' יוסי אומר יצא כו' וצריך להתיז זיי"ן של תזכרו שלא יהא נראה הכאומר תשכרו בשי"ן שתרבו שכר שאין ראוי לשמש הרב ע"מ לקבל פרס עכ"ל וקשה דאפי' אם הי' ראוי לשמש ע"מ לקבל פרס מ"מ אם משתמע תשכרו בשי"ן דמשמע שכר אומר שבוש דכתיב תזכרו בזיי"ן שיזכור המצות ומלשונו משמע תשכרו לשון שכר

שם סעיף ד' אם כו' או אונס כו' יצא ומדברי תר"י בברכות פרק הי' קורא על הגמ' דף ט"ו ע"א כתב שמי שמתחייב בברכה ואינו יכול לאומרה כו' כגון החולה כו' יש לו להרהר כו' ואע"פ שאינו יוצא ידי חובה אלא באמירה יש לו להרהר בלבו וה' יראה לבבו ויתן לו שכר המחשבה כדאיתא במדרש כו' ע"ש א"כ נראה שאין יוצא בהרהור ואם יכול לקרות אח"כ צריך לקרות וצ"ע

סג. ט"ז ס"ק ג' וחוזר כו' והא דפריך בגמ' ר"פ לאביי כו' ולא תירץ דה"ל להמתין כו'. וכן מקשה הט"ז בסי' ס"א ס"ק ג' למה כו' דהי' לחזור ולקרות בלחש ולפענ"ד אפשר לתרץ דהכי פירושו דגמ' שם דף ל"ג ע"ב דאמר ר' זירא האומר שמע שמע כאומר מודים מודים א"כ משתקין אותו ופריך ר"פ לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתי' א"כ אמאי משתקין אותו כלומר שמלמדין אותו שלא יאמר כלל פעם שנית הי' לו ללמד אותו דאם לא כוון דעתו שיאמר בפעם שני' בלחש או שימתין איזה זמן ואח"כ יקרא פעם שנית ומתרץ הגמ' חברותא כלפי שמי' כלומר שמלמדין אותו שיכוין כמו שפירש רש"י שם: שם מג"א ס"ק ח' מתנמנם כו' דמדאורייתא צריך לקרות פרשה ראשונה כו'. וקשיא לי דבברכות דף י"ג במתניתין למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כו' הו"ל לומר דלהכי קדמה שמע מפני שהוא דאורייתא והי' הוא רק דרבנן אח"כ ראיתי לתוספת חדשים ברכות פרק ב' משנה ב' שכתב מכאן ראי' להרמב"ם דכל ג' פרשיות דאורייתא דאי פרשה ראשונה דוקא א"כ מאי פריך למה קדמה עכ"ל ועתה נראה לי שהקושי' לק"מ ואין ראי' להרמב"ם דבראש השנה דף י"ב ע"א אמרי' תנא דרבנן ותנא דאורייתא ופריך הגמ' ולתני דאורייתא ברישא ומשני איידי דחביבא לי' אקדמה ע"כ ע"ש א"כ מוכח משם דתנא דרבנן קודם

סד. סעיף א' קראה כו' בד"א בסדר הפסוקים כו'. צע"ק על רש"י ברכות דף י"ג ע"א בד"ה מדברים כו' ולא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות ע"כ אמאי נקט רש"י כה"ג דאמר התיבות למפרע הא אפי' אם אמר פסוק שלם למפרע שהקדים פסוק שני לראשון נמי הוי למפרע דאם מהפך התיבות פשיטא דהוי רק כמלגלג

שם ט"ז ס"ק א' חוזר כו' דאינו חוזר ומתחיל שמע ישראל כו' לכאורה נראה דהט"ז מיירי דמסופק אם אמר שמע ישראל אפ"ה לא יחזור ויאמר שמע דאי מיירי דידע דאומר שמע פשיטא דלא יחזור ויאמר שמע דהא בדילג פסוק באמצע נמי חוזר רק לאותו הפסוק כמו דאי' בסעיף ב' א"ו דהט"ז מיירי דמסופק אם אמר שמע א"כ קשה דהרב"י כתב דוקא בברור לו אז אינו צריך להתחיל מתחלת שמע ע"ש ועי' במחה"ש

סה מג"א ס"ק א' אפי' כו' דאפי' שלא מחמת אונס כו' עי' מחה"ש ולכאורה נראה דלמה שכתב המג"א בס"ק ב' דאפי' אונס לסטים הוי אונס דחוזר לראש א"כ ה"נ מה שהצבור ממתינין עד שיגמור ש"ץ זולת וכיון שצריכין בע"כ להמתין כדי שיתפלל עם הצבור וגם אסור להקדים תפלתו לתפלת צבור כדלקמן סי' צ' סעיף י' א"כ זה נמי מקרי אונס דוגמ' לזה כתב מג"א בסי' תמ"ו ס"ק ב' דמה דחכמים אסרו הוי אונס ע"ש וכן מורה קצת לשון הרא"ש רכות פרק ג' הלכה כ"ג וזה לשונו היכא דשהה באמצע בלא דיחוי ואונס אלא שהה מעצמו ואם הי' רוצה הי' יכול לגמור כה"ג אין חוזר לראש עכ"ל א"כ הכא צריך להמתין על תפלת צבור הוי אונס

שם המל"מ בפ"ב מהל' ק"ש בשם הירושלמי בהא דאמרי' כדי לגמור כולה אם הוא ק"ש וברכותיה או ברכותיה ולא היא או היא ולא ברכותיה עוד נסתפק אם הפסיק שליש וחזר והפסיק שליש אם מצטרפין השהיות עכ"ל

סו. ט"ו ס"ק ב' והכי כו' בלא ציצית. הרב"י וד"מ כתבו דלהכי מברך אתפילין דבלא תפילין הוי כמעיד עדות שקר בעצמו אבל טלית אין חובה כ"כ ע"ש ונר' דלדעת הזוהר הובא במג"א סי' כ"ד ס"ק ג' דקורא ק"ש בלא ציצית נמי מעיד עדות שקר א"כ ציצית ותפילין שוים

שם מג"א ס"ק ט"ו ואין כו' יקרא ק"ש לבדה כו', וצ"ע דז"ל הרב"י כתב הרוקח שאם אין פנאי כו' יקרא ק"ש כו' ולא יאמר אמת ויציב כו' מוטב להרחיק כדי לסמוך גאולה לתפלה דאמרי' בירושלמי כו' ומשמע ברכה אחרונה לא בירך עכ"ל מדכתב ברכה אחרונה לא בירך משמע בהדיא דברכות לפני ק"ש יאמר וכן כתב הד"מ שאמת ויציב יאמר כשירצה להתפלל

סז. ט"ז חוזר כו' כמו בהפרשת דמאי כו'. וצ"ע דבשבת דף כ"ג ע"א איתא בהדיא דאין מברכין על הפרשת דמאי