דברי צבי טז

שם ס"ק י"ב וביניהם כו' כיון שמראה פניו כו'. וצ"ע ברמ"א אמאי גגין ועליות אין מצטרפין לימא דמראה פניו משם דמצטרף

נו .הטור מפרש כל העונה איש"ר בכל כחו פי' בכל כונתו והד"מ פי' בשם הרקאנ"ט בכל כחו על השם קאי ר"ל שמכוון על כח השם דמי ימלל גבורות ה' כו' מ"מ יכוין בכל מה שיוכל ע"כ ומהרש"א בח"א בשבת פרק כל כתבי מפרש כינוי דכחו קאי אקב"ה וכמ"ש משה ועתה יגדל נא כח ה' שהצדיקי' מטילין כח למעלה

נז. בספר חיי אדם כלל י"ח סי' ה' כתב שאחר שיאמר הש"ץ ברוך ה' המבורך לעולם ועד א"צ לענות אמן ולפענ"ד נראה דצריך לענות אמן דהרב"י כתב דמה שהש"ץ חוזר ואומר ב"ה המבורך כו' נלמד מבהמ"ז דהמברך חוזר ואומר ברוך שאכלנו כו' ובסי' קצ"ב כתב המג"א בשם של"ה שהמסובין יענו אמן אחר שסיים המזמן ברוך שאכלנו כו' וכתב המג"א דלהרב"י דברכת הזמון עד נברך צריכים לענות אמן ולרמ"א שברכת הזמון עד הזן א"צ לענות אמן ומדברי רמ"א בסי' קצ"ח משמע דעונין אמן וכ"מ באבודרהם עכ"ל והנה ברכו וברוך ה' המבורך כו' לא שייך כלל לברכת יוצר אור וכן גבי קורא בתורה לא הוי ברכו התחלה עד שאמר אשר בחר בנו וכן הכא לא שייך ברכו לברכת יוצר אור ומה דאיתא בסעיף ב' שאין לדבר בין ברכו ליוצר אור הוא מטעם שכתב הרב"י בשם ספר המנהיג שאין להפסיק בין סידור השבח לתפלה ע"ש א"כ פשיטא דעונין אמן אחר ברוך ה' המבורך כו' ומכ"ש דלמאי שכתב המג"א דאפי' לרמ"א דברכת הזמון עד הזן אפ"ה צריך לענות אמן אחר שאמר המזמן ברוך שאכלנו מכ"ש הכא דצריך לענות אמן

הלכות קריאת שמע נח. מג"א ס"ק ד' עד כו' וא"כ דבריו סותרים כו' ואפשר לתרץ דאע"ג דהרב"י פסק בסי' ס"ג דאי"צ לעמוד רק בפסוק ראשון דסובר דקורא מהלך לא הוי כקורא עראי דלא כהפוסקים דסוברים דהוי כקורא עראי הובא במג"א שם בס"ק ד' אבל המהלך במקום גדודי חי' שהוא בהול על נפשו מודה הרב"י דהוי כקורא עראי וכמו שפסק הרב"י שם סעיף ז' בעוסק במלאכה יתבטל ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה שלא יהא כקורא עראי

נט. סעיף א' ברוך כו' תקנו כו' והרב"י בשם מהר"י דתקנו מדת לילה ביום שלא תאמר שהחושך רע שהכל עשה יפה בעתו

שם מג"א ס"ק א' ולא כו' ול"ד למ"ש סי' ר"ט כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ דשם כתב המג"א דאחר כדי דבור לא יצא והכא כשסיים יוצר המאורות הוי לאחר כדי דבור משהתחיל הברכה ואמר מעריב ערבים ועוד נר' דלמה שכתב המג"א פה בס"ק ז' מלאל ברוך הוי כתחלת הברכה וכן כתב הרב"י בשם הירושלמי וד"מ אות ו' כתב שהפוסקים אחרונים הסכימו לירושלמי א"כ לא שייך החתימה יוצר המאורות לתחלת הברכה

ס. מג"א ס"ק ב' שאם כו' וצריך טעם כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבמגילה דף י"ח ע"א קראה על פה לא יצא מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כו' מה להלן בספר אף כאן בספר וממאי דהאי זכירה קריאה כו' ומה אני מקיים זכור בפה ע"ש א"כ ראינו דרבא יליף דכמו דזכרון עמלק הוא בספר כך קריאת המגילה בספר א"כ משמע דזה פשיטא דזכרון מעשה עמלק צריך לקרות בספר דוקא אבל גבי זכירות אחרות דלא כתב בהו בספר לא צריך לקרות בספר

שם ס"ק ג' וכן כו' אבל מצוה דרבנן כו'. יש לספק דלמה שכתב תר"י סוף פ"ק דברכות דאפי' א"א מצות אין צריכות כונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה אבל במצות שתלויו' באמירה בלבד ודאי צריך כונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוון באמירה לא עשה כלום ור"ש סובר שאע"פ דאמרינן אין צריך כונה אבל כשמתכוין שלא לצאת אינו יוצא ע"ש יש לספק האיך הדין במצוה דרבנן בכה"ג שתלוי' רק באמירה או שמתכוין שלא לצאת ובתר"י שם שמביא מברכת הנהנין משמע דאף בדרבנן לא יצא

שם ס"ק ד' יצא כו' אבל כונת הלב כו'. וקשיא לי בברכות דף י"ג ע"א היכי מדייק הגמ' ממתני' ש"מ מצות צריכות כונה דילמא מיירי מתני' מכונת הלב מה שהוא אומר ומתני' מיירי מפסוק ראשון וכונת הלב כ"ע מודים דצריך בפסוק ראשון דכי היכא דלמ"ד צריכות כונה אין צריך כונת הלב שישים אל לבו מה שהוא אומר בשאר ק"ש ובפסוק ראשון צריך ה"נ למ"ד אין צריכות כונה צריך כונת הלב בפסוק ראשון ולפי דברי הכ"מ שמביא מג"א מיירי מתניתין בפסוק ראשון כמו שכתב מחה"ש

סא. מנ"א ס"ק ג' בט"ו ווי"ן ובערבית כו'. וצ"ע דבברכות דף י"ד ע"ב מוכח דבערבית אין צריך רמ"ח תיבות דאיתא שם במערבא ערבית דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' כו' אמר אביי הילכך אנן מתחילין כו' א"כ ש"מ דמשום רמ"ח תיבות אין צריך בערבית וצ"ע על רש"י ברכות דף י"ב ע"ב שפי' על המתניתין מזכירין יצ"מ בלילות שאומרים פרשת ציצית וכן פי' הר"ע מברטנורא דהא במערבא לא היו אומרי' כלל ואנן נמי רק כיון דמתחילין גומרין ולא מפני יציאת מצרים שבה

שם ס"ק ה' צריך. והמרש"א בח"א ברכות ריש פרק הי' קורא מביא ראי' לדעת רש"י ודעה ראשונה בטור שיחשוב הכל בד' דברכות דף י"ג ע"ב כל המאריך באחד אמר רב אחא ובדלי"ת אמר ר"א ובלבד שלא יחטוף בחי"ת וא"א כתר"י שיאריך בחי"ת שימליכו בשמים ובארץ ובד' יאריך שימליכו בד' רוחות מאי איכא הארכה בד' טפי מבחי"ת ובד"מ כתב בשם סמ"ק שיתכוין באל"ף שהוא אחד ובח' שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ ובדלי"ת שהוא יחיד בד' רוחות: