דברי צבי קסח

דמיא בעלמא היינו שטעמו קלוש ואין בו ליתן טעם ומתורת בטול הוא ולפ"ז דשיל"מ לא מהני ביטול א"ד דאף משהו לא הוי ע"ש והנה המג"א כתב בפשיטות דמותר ומ"ש מג"א ועבב"י נראה שרמז לקושי' ט"ז בס"ק ג' על הרב"י דלמה הצריך ס' דהא מיא דביעי בעלמא הוא ולפענ"ד מוכח מזה דגם הרב"י סובר כהפרישה הובא במשבצות זהב ביו"ד שם בס"ק י' דאפי' טמאה אין קלופה אם טהורה קלופה אוסר וע"ש שהפר"ח הביא ראיה לזה מירושלמי ולהכי שפיר אוסר הרב"י הכא בבישול עם בשר ותבשיל דהבשר והתבשיל הוי קלופה

שם ס"ק ח' וכן כו' דהראשון לעצמו הכין כו'. קשי' לי בביצה דף ב' ע"ב דאוסר רבה בשבת שאחר יו"ט מדאורייתא משום הכנה ואמאי כיון דמאתמול גמרה לה ומיירי בתרנגולת העומדת לאכילה א"כ היה יכול לשוחטה ביו"ט ולאכול גם הביצה שבתוכה א"כ הראשון לעצמו הכין ולא הוי הכנה דאורייתא ואין לומר דבכה"ג לא מקרי לעצמו הכין כיון דביצה שלא נולד ונמצא בתוכה לאחר שחיטה אינה ראויה לגדל אפרוחים ואין טעמה מושבח כמו הביצה הנולד כמ"ש מג"א בס"ק י"ד דא"כ קשה דלעיל פריך הגמ' במאי עסקינן אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה אוכלא דאיפרת הוא ופי' תוס' דאי בעי שחיט ואכיל כל שבגוה והא בשחיט ונמצא הביצה לא היה ראוי לגדל אפרוח ולא הי' טעם מושבח א"כ דילמ' ב"ה להכי אסר הנולד משום כשנולד טובה הביצה יותר מבנמצא במעי אמו אלא ע"כ צ"ל דאין לחלק בזה ולומר דאסור משום כשנולד טובה יותר כיון דבמעי אמה נמי עכ"פ היא ביצה גמורה א"כ נוכל לומר נמי בנולד ביו"ט אחר שבת דראשון לעצמו הכין דאי היה שחיט ביו"ט כבר היא נגמרת

שם ס"ק י"א ומסל"ת כו'. צ"ע דשפתי דעת כתב ביו"ד סי' ט"ו ס"ק ד' דלהכי אין סומכין על הא"י במסל"ת דגדיים בני ח' ימים אע"ג דהוי דרבנן דאיתחזק מקרי דעד עתה היתה מעוברת ע"ש א"כ ה"נ למה הא"י נאמן במסל"ת הא איתחזק דתרנגולת היתה עד היום מעוברת

שם ס"ק ט"ו אסור כו' דאפשר לשוחטו לחולה בשבת כו' הה"מ בפ"ב מהל' יו"ט הל' א' כתב ועגל שנולד בשבת כו' ויש מתירין ואפילו ביומו מותר לחולה וכן עיקר עכ"ל וכתב המל"מ לא ידעתי כונת הה"מ במ"ש ואפי' ביומו מותר לחולה ובוודאי שיש בו סכנה מיירי ואי הכי אפילו נבילות מאכילין אותו ומה טעם לתלות היתר זה גבי בריא לענין עגל שנולד בשבת אולי משגה הוא וט"ס וצ"ע וכ"כ הלח"מ ואני תמה על הגאונים דהא כונת הה"מ פשוטה דכיון דראוי בשבת לחולה שיש בו סכנה א"כ שבת לעצמו הכין ולא מיתסר ביו"ט שלאחריו משום הכנה וכמ"ש הר"ן

תקיד עי' מה שכתבתי בסי' שט"ו במג"א ס"ק ג': שם ט"ז ס"ק ה' שהרי כו' וצ"ע מ"ש ממ"ש סי' תק"ב כו' ולפענ"ד יש לחלק דשם כשלוקח עץ הדולק אין מכוון לכבות ופסיק רישא נמי לא הוי כדאית' התם אבל הכא אסור ליקח פתילה מנר הדולק דהא תוס' בביצה דף כ"ב ע"ב ד"ה והמסתפק כתבו דהמסתפק חייב משום מכבה משום דמכבה קצת דלא יכול לאנהורי כ"כ כי אית בי' מעט שמן א"כ כ"ש כשלוקח פתילה וחסר כל השמן בוודאי מכהה אורו אע"פ שהפתילה דולק עוד

שם מג"א ס"ק ו' להוסיף כו' משמע דשרי לטלטלו. פי' מחה"ש דאל"כ אפי' ליכא חשש מירוח בלא"ה אסור לטלטלה וליתן ע"ג חבית משום מוקצה והטעם כמ"ש מג"א סי' תצ"ט ס"ק ט' דיכול להניח עלי' פתילה וחזי' להדלקה עכ"ל ודבריו צע"ג דהא האי לא יתן עליו שעוה תנן גבי שבת בשבת דף קמ"ו ע"א ובשבת לא חזי ליתן עליו פתילה א"כ קשי' על המתניתין שם למה תני מפני שהוא ממרח ת"ל דאסור משום מוקצה ובסי' שי"ד ס"ק ט"ז כתב המג"א והאי שעוה צ"ל דהכינו לתשמיש מאתמול ע"ש לכן נר' לפרש דברי מג"א שמוכיח דלא גזרי' בטלטול משום שמא ימרח דלא ככ"ה דא"א דאסור בטלטול משום שמא ימרח אמאי תנן בשבת שם ולא יתן עלי' שעוה משום שמא ימרח משמע דשרי לטלטלו וכמו שכתב מג"א שם דמיירי דהכינו לתשמיש מאתמול דליכא מוקצה הא עדיין אסור לטלטל משום שמא ימרח א"ו מוכח דלא גזרי' בטלטול שמא ימרח ולכן כיון דהכין השעוה לתשמיש מאתמול מותר בטלטול

שם ס"ק ז' קודם כו' מטלית שאחז בו האור כו' ולא הבינותי דכונת הרא"ש הוא דלפי דהשמן והפתילה שניהן גורמין הדליקה א"כ כבר הקצה לנר לכך חייב משום מכבה וכן פי' רש"י והרע"ב במתניתין שבת דף כ"ט ע"ב דחייב משום שהקצהו לנר אבל טלית לא הקצה לנר

שם דהא הרא"ש ס"ל כו'. כתב המחה"ש לפי הבנה הפשוטה כונת מג"א דמוכח דהרא"ש ס"ל דגרם כיבוי שרי אפי' בליכא הפסד דאל"כ מאי קשי' לי' מעיקרא אהא דמסתפק חייב משום מכבה הא גרם כיבוי מותר הא גרם כיבוי לא הותר אלא במקום פסידא ובמסתפק ליכא פסידא אם לא יסתפק ומקשה ח"מ דמ"מ הקשה הרא"ש שפיר דאי אסרו רבנן באין פסידא היינו מדרבנן דאי הי' בזה חיוב חטאת לא היו מתירים במקום פסידא וכיון שכן מ"ט קאמר והמסתפק ממנו חייב חטאת לכן פי' מחה"ש דמג"א נתכוון על קושי' ב' שמקשה הרא"ש על תוס' שפירשו דהמסתפק חייב משום דמכהה אורה ומקשה הרא"ש ממתני' לא יקוב שפופרת ומאי קושי' דילמא במסתפק חייב משום דמכהה אורה ובשפופרת דאינו מכהה אורה אסור משום גרם כיבוי וגבי שפופרת לא קתני חייב אלא אסור ושפיר יש לומר מדרבנן משום גרם כיבוי לפי דאין הפסד במסתפק עכ"ל ולפ"ז דכיון דסבר הרא"ש דגרם כיבוי שרי אפי' שלא במקום הפסד צ"ל גבי שפופרת דאסור מדאוריית' דהוי מכבה ממש וכמ"ש הרא"ש בהדי' שם דחייב וכן פי' רש"י במתניתין בשבת דף כ"ט ע"ב דכיון