דברי צבי קסז

ואין שביק ליה המים לאורחים אפ"ה מותר כיון דבשעת חימום המים ראוי לאורחים כמו דאמרי' לעיל בעיסת כלבים דמותר למאן דא"ל הואיל אע"ג דלית לי' נבילה ולסוף מפרנס הכלבים מהלחם כמו שפי' רש"י שם

שם סעיף ב' צ"ע אמאי אסור להחם לצורך התינוק דהא האיסור להחם הוא מפני שאין שוה לכל נפש כמ"ש תוס' ביצה שם ד"ה לא יחם א"כ לתינוקות דלגבייהו הוי דבר שוה לכל נפש דכל התינוקות צריכים רחיצה בכל גופם דהא מהאי טעמא מותר לתינוק לרחוץ אע"ג שגדול אסור

תקיב הרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט הל' י"ד פסק עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפית ביו"ט וכתב הה"מ דלדידן דא"ל הואיל אפי' אין לו נבילה עכשיו מותר הואיל ואפשר שתזדמן לו ומקשה הל"מ דאפילו מאן דא"ל הואיל מ"מ איסורא איכא ולא אהני טעמא דהואיל אלא לאפטורי ממלקות ומתרץ דהך קושי' קשי' בגמ' ביצה דף כ"א דקאמר ומי אית ליה לר' חייא הואיל דמשמע דאי אית ליה הואיל אתי שפיר והא איסורא מיהא איכא לכך נראה דכיון דהעיסה מעורבת של רועים ושל כלבים אין לומר דאסור כאלו הי' כולה של כלבים משום טעמא אפשר למפלג בלישה ולהכי אי א"ל הואיל מותר לגמרי ע"ש שהאריך והרב"י בסי' זה כתב דהא דאמרי' בגמ' שאני עיסת כלבים הואיל כו' היינו שאין בה חיוב אבל איסור איכא ואע"ג דנאפית קתני דמשמע לכתחילה לאו דוקא ע"ש וזה דוחק וגם הרמב"ם כתב נאפית דמשמע לכתחלה כמ"ש הה"מ ולפענ"ד נראה לתרץ דברי הרמב"ם דשם בפ"א הל' ט' כתב הרמב"ם אין אופין ביו"ט מה שיאכל בחול וכתב הה"מ דקי"ל כרבה דהאופה מיו"ט לחול אינו לוקה הא איסורא איכא עכ"ל ולא כתב הה"מ מקור לזה דאסור לכתחלה ונראה לפענ"ד דמוכח כן מביצה דף ט"ו ע"ב דר"א אמר דלהכי תקון ערובי תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול והרמב"ם בהל' יו"ט פרק ו' הל' א' פסק כרב אשי מפני שהוא בתרא כמ"ש הה"מ שם א"כ ש"מ דאסור לכתחילה לבשל מיו"ט לחול כיון דהלכתא כרבה דאמרינן הואיל והלכתא כרב אשי בעירובי תבשילין וסובר הרמב"ם דכל זה הוא רק כשאופה ביו"ט לחול שהוא שלא לצורך יו"ט כלל אז אסור לכתחלה אבל האופה לכלבים שמזונתן עליו כדאיתא בביצה דף כ"א ע"ב רק שגזירת הכתוב לר' יוסי הגלילי שם לכם ולא לכלבים ופסקי' כותי' אמרי' דבזמן דעיסה ראוי' לרועים דלמאן דא"ל הואיל אין בו חיוב מן התורה מותר אפילו לכתחילה דבזה לא אסרי רבנן לכתחלה דהוי צורך דהא מזונות הכלבים עליו ולכך פסק הרמב"ם דעיסת הכלבים בזמן שרועים אוכלים ממנה דשייך בו הואיל דנאפית לכתחלה ורמב"ם הוכיח זה מפסחים דף מ"ו ע"ב דאמר רבה לר"ח לדידך דאמרת ל"א הואיל איך אופין מיו"ט לשבת ופי' רש"י אי לאו דאמרי' הואיל כו' ע"ש וא"א דלמ"ד דאמרי' הואיל נמי אסור לכתחלה א"כ לרבה נמי קשה איך אופין מיו"ט לשבת הא אסור לכתחלה א"ו דהיכא דיש צורך שבת מותר לכתחלה ה"ה נמי הכא כיון דיש צורך לכלבים דמזונותן עליו מותר לכתחלה ולפ"ז אפשר בעיסת כלבים אפי' אין רועים אוכלים ממנה כלל רק שראוי' לרועים נמי מותר לאפות משום הואיל

שם מג"א ס"ק ג' באותה כו' וכ"מ בגמרא דאמר ופליגא דריב"ל כו'. ולא הבינותי דהא ריב"ל אמר הטעם גזרה שמא ירבה בשבילו ולטעם זה אסור לשאר א"י אפי' בקדרה דגזרי' שמא ירבה בשבילו בקדרה אחרת כמ"ש מג"א בשם הרא"ש ולפ"ז לא מוכח כלל דאסור רק בתנור משום דכל פת צריך טרחא בפ"ע דאפי' אם הי' רב הונא מתיר לבני באגה לבשל בקדרה נמי אתי שפיר ופליגא דריב"ל דלריב"ל אסור לבשל אפילו בקדרה לבני חילא אע"ג שלא היו מקפידים אם נותן ממנו לינוקא דגזרי' שמא ירבה בשביל בני חילא ממה שאין נותנים לתינוק ולדברי מג"א דלהכי אסור לבני חילא משום דכל פת צריך טירחא ומזה לא איירי ריב"ל כלל דהא האיסור דריב"ל הוא משום ירבה בשבילו גם מ"ש מג"א דלהרמב"ם לא שרי אלא מטעם כו' אבל בלא"ה אסור נמי צ"ע דהא גם בקדרה אסור להרמב"ם דפוסק כריב"ל דגזרי' שמא ירבה בקדרה אחרת

תקיג מג"א ס"ק ב' דהיינו כו' אך קשה דבסי' רס"ה כו'. ואפשר לתרץ דשם גבי מנורה אין וודאי שיתנדנד כדמשמע מלשון רמ"א שם דכתב פן יתנדנד ולהכי כשאינו דולק מותר ליגע כיון דהטלטול הוא דרבנן לא חיישי פן יתנדנד אבל כשדולק ויטה דהוי דאורייתא מכבה או מבעיר חיישינן פן יתנדנד אבל גבי ביצה מחמת עגולה מתגלגלת וודאי ולכן כתב רמ"א דהיינו לטלטלה דהיינו הנגיעה הוא בוודאי טלטול וכן פי' מג"א וכן כתב הרע"ב בשבת פרק כ"ג משנה ה' דביצה אסורה אפילו בנגיעה שמפני כדוריתא נגיעתה זהו טלטולה עכ"ל וצ"ע בט"ז ס"ק א' שכתב ורמ"א פסק סברא זאת בסי' רס"ה ותמוה למה לא כתב כאן ג"כ לאיסור אפי' בלא טלטול עכ"ל דקשה דאדרבה דבסי' רס"ה משמע דמתיר רמ"א בנר שאינו דולק ולא חיישי' שיטלטל והכא אוסר רמ"א במה שכתב על הש"ע אסור ליגע דהיינו לטלטל דהיינו הנגיעה הוא הטלטול

שם ס"ק ד' ספק כו' ומדהחליף הרב"י כו'. ולפענ"ד מוכח כדברי הטור מביצה דף ג' ע"ב דנקט תחלה וספקה אסורה ואח"כ ואם נתערבה כלשון הטור ועוד איתא שם א"א ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ ע"ש א"כ מוכח בהדיא דההיא אפילו באלף לא בטיל קאי נמי אספיקא דאי קאי רק אוודאי הו"ל לגמ' לינקוט א"א בשלמא בנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ ולמה נקט א"א בשלמא ספק יו"ט כו'

שם ס"ק ז' דלחזותא כו' אם אינה קלופה כו'. המשבצות זהב ביו"ד סי' פ"ו ס"ק ט' מסופק בביצה הנולדה ביו"ט ובישלה בקליפתה עם ביצים שאינן קלופות מי נימא