דברי צבי קסב

רק דגזרי' יו"ט אטו שבת רק בשבת דהוי מלאכתו לאיסור אסור כיון דאין תורת כלי עליו

תקג ט"ז ס"ק ב' אבל כו' תמהתי על הב"י כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת דדעת הרב"י דכיון דרש"י פי' בדברי ת"ק ממלא אשה דבחד טרחא אבל לאפות כל ככר וככר כו' ובדברי רשב"א שתנורים קטנים היו ע"ש משמע שבתנור גדול אף רשב"א אוסר וכן כתב הטור בסי' תק"ז בשם רש"י ומסתמא גם בתנורים שלנו יפה לפת כשתנור מלא דהא המג"א בסי' תק"ז ס"ק י"ד כתב בשם רש"ל דגם בתנורים שלנו מותר ואלו לא היה יפה לפת לא היה מתיר רש"ל וא"א דרשב"א מתיר בתבשיל בשתי טרחות מפני שהתבשיל משבחת א"כ אמאי אוסר לאפות בתנורים שלנו הא שם גם הפת משובחת

שם ס"ק ה' ודוקא כו' והתוס' כתבו בהדי' כו', לא הבינותי דהא שם נוכל לאוקמי דמיירי קודם אכילה ואע"ג שתוס' כתבו מערמת הא גם קודם אכילה שייך מערמת כדאיתא בתוס' ביצה דף י"א ע"ב בתוס' ד"ה מערים כו' שמערימין כו' ומיהו הר"ש היה אומר דוקא קודם אכילה כו' ובביצה דף י"ז ע"א איתא ממלא אשה כל התנור ולא קתני מערמת

שם מג"א אסור כו' ועסי' תי"ו כו'. וכתב מחה"ש דאפי' אמירה לצורך יו"ט ב' אסור דשם איתא דאסור לומר בב"ה ב' פה תהי' שביתתי כו' ע"ש ולפענ"ד נראה מדפתח הש"ע שם בסעיף ב' המערב לב' ימים טובים של גליות כו' ואח"כ כתב ולא יאמר כלום מפני שאסור לעשות שום הכנה מיו"ט לשבת או משבת ליו"ט אפילו בדבור ע"ש ומדלא נקט הכא נמי ב' ימים טובים של גליות ש"מ דבב' יו"ט של גליות מותר בדבור ואפשר כיון דיו"ט שני הוא רק משום מנהג אבותינו ואנן בקיאין בקביעא דירחא לא מקרי הכנה בדבור בעלמא

שם המחה"ש כתב בס"ק ד' בשם הפר"ח גבי ממלא נחתום דצריך למלאות בפעם א' מדלי ולא פעמים רבות ע"י כלים וכ"כ הגהות רע"א וצ"ע דהא רמ"א כתב בסעיף ב' אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש משמע דקודם. שיתן על האש מותר להוסיף א"כ מוכח דאין צריך למלאות בפעם א' וצ"ע דלדבריהם היאך מותר למלאות קדרה בשר הא יש נמי כמה טרחות דהא טרחא קטנה נמי אסור כמ"ש מג"א בריש הסימן

שם צ"ע בהרב"י שכתב דהסמ"ק סבר דמותר לשחוט בהמה בריאה לאחר אכילה ע"י אכילת כזית מידי דהוי בהמה מסוכנת ע"ש וצ"ע דבסי' תצ"ח איתא בהרב"י דדוקא משום הפסד מותר במסוכנת וכן איתא בכל הפוסקים ע"ש וכן איתא בפסחים דף מ"ו ע"ב דבין לרבה בין לר"ח מותר במסוכנת משום הפסד אבל בבריאה וודאי אסור לד"ה

תקד צ"ע בביצה דף י"ד ע"א דפריך הגמ' תרתי ופי' רש"י ותוס' ל"ל למימר תרתי דסתרי אין עושין טיסני הא חלקא ודייס' מותר והדר תני אין כותשין במכתשת כלל ומתרץ הגמ' ה"ק מה טעם אין עושין טיסני לפי שאין כותשין ופריך הגמ' ולימא אין כותשין במכתשת ומתרץ אי תנא אין כותשין ה"א ה"מ במכתשת גדולה כו' ופי' רש"י קמ"ל אין עושין טיסני כלל לפי שאין כותשין שום כתישה במכתשת והך מכתשת ע"כ ל"ש גדולה ול"ש קטנה ע"ש וצ"ע הא אכתי הגמ' לא מתרץ מידי דאכתי קשה קושי' הגמ' דתני תרתי דסתרי דמדקאמר אין עושין טיסני משמע דדייסא מותר והדר קתני אין כותשין שום כתישה במכתשת והמהרש"א מדקדק דהו"ל אלא אמר אביי לכן כתב דהמתרץ לעיל נמי נתכוין לזה וה"ק אי תנא כו' קמ"ל אין עושין אפי' בקטנה אבל אין כותשין דייסא במכתשת גדולה ע"ש והנה רש"י לא סבר כפי' מהרש"א דהא רש"י פי' דהך מכתשת ל"ש גדולה ול"ש קטנה וצ"ע

שם צ"ע בהרב"י שכתב וז"ל וק"ל דאי חומרא בעלמא דהוי מחמת הנך אמוראי במלח לדוך ע"י שינוי לא ה"ל להרי"ף להביא אלא מימרא דרב יהודה כל הנידוכין נדוכין כדרכן אפילו מלח ולא ה"ל להביא דברי אמוראי דמצלי כיון דחומרא בעלמא הוא עכ"ל ולא הבינותי דלהכי כתב הרי"ף להנך אמוראי דאע"ג דע"פ הדין אין צריך שינוי אפ"ה ישנה מטעם חומרא כמו שהחמירו האמוראים

שם המחה"ש כתב בס"ק ד' בשם תשו' פנים מאירות דאסר לטחון הקאוו"ע ברחיים מק"ו דשום ושחליים דמפיגין טעמן יותר מקאוו"ע ואפ"ה אסור לשוחקן ברחיים ע"ש וצ"ע מנ"ל דאסור לטחון השום ברחיים דהא הרב"י כתב בשם המרדכי דמותר לעשות חרדל ברחיים וכמ"ש מג"א בס"ק ג' גם בשם רש"ל ואף דשאר פוסקים חולקים על המרדכי אפשר דבשום הכל מודים דשרי דהא תוס' ביצה דף י"ד ע"א ד"ה א"ב דכתבו דר"י מחמיר בתבלין אפ"ה כתבו דשומים מותר לתקנם בלא שינוי שמתקלקלין ביותר ע"ש וכיון דמתירין בלא שינוי צריך לומר דלא מחזי כעובדא דחול שהכל יודעים שצריך לדוכו ביומו ולהכי גם ברחיים מותר וכן כתב הגהות רע"א בשם נ"ש דשום ושחליים וקאוו"ע מותרים בלא שינוי

תקה מג"א ס"ק א' עומדת כו' לגדל ולדות כו'. קשי' לי אמאי אסור בגדול ולדות אפילו למאן דאוסר מוקצה הא החולב הוי גמרו בידי אדם ובביצה דף כ"ז ע"א אמרי' דגמרו בידי אדם פירש"י דבידו לתקן לא אסור משום מוקצה ע"ש וה"נ בידו לחלוב בשלמא ביצה בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסור למאן דא"ל מוקצה דהא מקצה נפשי' מתרנגולת ולא שייך לומר דאי בעי שחיט ואכיל כל שבגוה דהא לא רצה לשחוט ומקצה דעת ממנה ואין בידו להוציא הביצה מן התרנגולת אבל בחלב בידו לחלוב ואע"ג דאסור לחלוב אפ"ה הוי מוכן כדאמרי' בשבת דף מ"ג דטבל מוכן הוא משום דאם עבר ותקנו מתוקן ובביצה דף י"ז ע"ב אמרי' בדלית ליה פירא אחריני אפי' במזיד יאכל וכמ"ש