דברי צבי קסג

תוס' בשבת שם ד"ה טבל ואע"ג דבביצה שם משמע בדעבר על איסור דאורייתא במזיד לא יאכל כדמשני הגמ' שם איסורי שבת שאני ופי' רש"י בישול שבת מאבות מלאכות ע"ש ובשבת דף קמ"ד ע"ב כתב תוס' בד"ה חולב כו' דהחולב הוי כמו דש דהבהמה הוי כמו פסולת וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך פסולת ע"ש אבל זה דוקא בשבת דבהמה לא חזי' לשחיטה כמ"ש תוס' שם אבל ביו"ט דאפי' בעומדת לגדל ולדות מדאורתא חזי' לשחיטה א"כ ליכא איסור דאורייתא בחליבה דלא הוי הבהמה פסולת א"כ בידו לחלוב ולא הוי מוקצה ובשבת דף מ"ג ע"א בתוס' ד"ה בעודן עליו כתבו כיון דבידו להפריח האפרוחים מן הסל לא הוי ביטול כלי מהיכנו ע"ש

שם ס"ק ג' יש להקל כו' כמו ביצה וחלב כמ"ש סי' תקי"ג כו'. וכתב מחה"ש לא הבינותי ראי' זו דאטו ביצה אסור משום נולד לדידן דקי"ל כרבה ריש ביצה דאסר משום הכנה כו' ע"ש ולפענ"ד יש לתרץ דבביצה שם פירש"י בד"ה לטעמי' דאמר רבה בפסחים ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא ע"ש ובד"ה והכינו כתב רש"י והכינו והזמינו כגון מכאן אני אוכל למחר כו' ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעו"י ובחול עכ"ל א"כ משמע דעיקר איסור לרבה בשבת שאחר יום טוב דכיון דהביצה נגמרת בשבת ולא היה דעתו עליו היה שבת מכין ליום טוב מעצמו ולא הי' על ידי הכנת אדם ואע"ג דהתרנגולת הוי מוכן דהא מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה מ"מ הביצה נקרא מוקצה א"כ שפיר כתב מג"א דא"א דגם בנולד מותר בשל א"י א"כ צריך לומר דגבי א"י הוי גם הנולד מוכן דא"י אין מקצה מדעתו כמ"ש מג"א בסי' ש"י ס"ק ב' א"כ לפ"ז ג"כ מותר בביצה שנולד לא"י ביו"ט שאחר השבת כיון דעיקר האיסור הוא דהוי מוקצה כמו שפי' רש"י שם ובא"י ליכא מוקצה אף בביצה הנולד א"כ אמאי אסרי' בא"י שהביא ביצים לישראל א"ו ש"מ דדוקא במוקצה אמרינן דא"י לא מקצה אבל בנולד גם הא"י מקצה

שם ובבהמת א"י כו'. פי' מחה"ש כיון דבשל א"י ליכא מוקצה א"כ אפי' החלב מותר וכמ"ש מג"א ס"ק א' דא"ב שחט ליה כו' ע"ש וצ"ע דא"כ קשי' להמג"א נמי הקושי' כמו שמקשה מג"א על הלבוש מסי' תקי"ג אמאי אסר ביצה שהביא נכרי דהא אי בעי היה שחיט לתרנגולת ואכל הכל

תקו מג"א ס"ק ד' שרוצה כו' שכן דרכו כו'. צע"ק דהא עיקר איסור הרקדה מפני שנעשים לזמן מרובה כמ"ש מג"א בס"ק א' ולהכי ברקדו שנית שעושה בשעת לישה מותר שידוע שאין נעשית לזמן מרובה א"כ למאי צריך המג"א לכתוב בס"ק ג' ברקדו פעם שנית שמותר שנראה שהכל יוצא ת"ל שמותר שאין עושה לזמן מרובה

שם ס"ק ח' ולמחר כו' יתן המשוייר כו'. ומקשה בספר הגהות רע"א דתוס' בעירובין דף י"ז ע"ב כתבו דטבל אסור בהנאה ולפענ"ד נראה דכונת תוס' בעירובין הוא כמ"ש תוס' ברכות דף מ"ז ע"א ד"ה ומאכילן כו' דגבי אכסניא פורע חובו מממונו של כהן וכן הוא כונת תוס' בעירובין שם ולאו משום שאסור בהנאה א"כ הכא דא"י מחזיר לו החמץ והוא נותן להכהן אין מפסיד לכהן ועוד נראה דהנותן לא"י במתנה ע"מ להחזיר לא מקרי הנאה כי הא"י אין מחזיק לו טובה עבור מתנה זו שצריך להחזיר לו

שם דהא חלת א"י כו'. וכתב הגהות רע"א לכאורה אינה ראיה כ"כ די"ל דדוקא חלת א"י דהוי מתקן גמור אסור אבל חלת חו"ל דלא הוי מתקן גמור כיון דיש בו היתר אכילה וכדס"ל להרא"ש דרבה ס"ל מה"ט להתיר י"ל דאף לאבוה דשמואל דחשיב ליה מתקן מ"מ קיל יותר ולא אסור רק היכא דאפשר לאכלו ע"י אוכל והולך אבל בלא אפשר שרי להפריש עכ"ל ולא הבינותי כיון דעיקר מה שקיל חלת חו"ל כיון דיש בו היתר אכילה בלא הפרשה כמ"ש הרא"ש ורש"י ביצה דף ט' ע"א א"כ בלחם חמץ בע"פ שחל בשבת דא"א לו להפריש אחר אכילה א"כ אין בו היתר אכילה ושפיר הוי כמו חלת ארץ ישראל דחמיר מפני שאין בו היתר אכילה בלא הפרשה

שם ס"ק י' ומותר כו' ונ"ל ראי' ברורה דשרי כו' וצ"ע דתוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל כו' כתבו ור"י מקשה דהא כי נמי בצע אסור לאפות כדמוכח בביצה עיסה של א"י ושל ישראל ונראה לרשב"א דבעיסת א"י אסור מדרבנן אבל גבי חלה לא אסרו משום תקון חלה ע"ש א"כ דוקא שם דאם לא תאפה תחמיץ שפיר הוי תקון חלה אבל הכא דלא איירי בפסח אסור להפריש חלה מעיסה שנילושה מעיו"ט דלא הוי תקון חלה כי יוכל להניח כל העיסה עד הערב ויפריש חלה וא"כ אדרבה מוכח כדעת הב"ח דלא כמג"א

שם ומ"כ כו' שקנסוהו כו' לכאורה צריך להבין אמאי קנסוהו כיון דמותר לכתחילה לאכול ואח"כ מפריש וגם מותר לאפות לדעת מג"א וצ"ל דלהכי קנסוהו לפי שהוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ולא עשה כחבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו כדאי' פסחים דף ד' ע"ב וזה הי' יכול לתקן להפריש מאתמול ולפ"ז קשי' לי מאי פריך הגמ' ביצה דף ט' ע"א לימא פליגא דשמואל אדאבוה ע"ש דהא נוכל לומר דגם אבוה דשמואל סובר אוכל והולך כו' ולא הוי מתקן והא דאסר אבוה דשמואל בגלגל מעיו"ט הוא מטעם קנס בשביל שלא הפריש מאתמול

שם ס"ק י"א יוכל כו' רק מחשבה. וכתב מחה"ש וצ"ל דעיסה שלש ביו"ט יש שיעור חלה דלא כספר ח"מ עכ"ל ונראה ראיה לדבריו מס"ק י"ב שכתב ויצרפם ר"ל שאין צריך צירוף סל וביו"ד סי' שכ"ה סעיף ב' מבואר בב' עיסות שיש בכל אחד כשיעור או באחד כשיעור ובב' אין בו כשיעור אין צריך צירוף סל ויפריש מעיסה שיש בה כשיעור ע"ש

שם ס"ק י"ז מותר כו' דמפורשים ועומדות כו'. בביצה דף י"ב ע"ב ברש"י במתני' ד"ה מתנות כתב דאם לא פירש שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר בעשה כו'