דברי צבי טו

כבוד הצבור א"כ מותר ליחיד לקרות בס"ת בצבור כמו כ"ג ביו"כ וצריך לומר דשם במעמדות היה אפשר שיקראו כולם לכן לא היו מתירים ליחיד לקרות בצבור בע"פ אבל ביו"כ שהיה רק כ"ג צריך לעשות הכל והיה הכ"ג קורא לבד

נ. הרב"י בשם הרא"ה כתב שתקנו לשנות פרק איזהו מקומן לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני וכן כתב בעטרת זקנים משמע מדקאמר שאין מחלוקת ומשנה ברורה מסיני שאין מחלוקת על המשניות זו אפילו במקום אחר וצ"ע דבסוף משנה א' שירי הדם כו' אם לא נתן לא עכב ובפרק י"ג משנה ה' ר' נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב דסבר ששיורי הדם מעכבים בדמים הפנימיים כמו דאי' בגמ' שם ובפי' הר"ע מברטנורא וכן כתב התוי"ט שם דלא כסתמא דמתניתין ריש פ"ה וכן במשנה ח' הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ובגמ' דף נ"ו ע"ב דמדנקט אלא דמדאורייתא אין נאכל אלא עד חצות ומתניתין ר"א בן עזריה ובכמה מקומות איתא הפלוגתא בין ר"א ור"ע דרבי עקיבא סובר דמדאורייתא נאכל עד הבוקר והרא"ש סוף פסחים מסופק בהלכתא אי כר"א או כר"ע והרמב"ם בפ"ד מהל' קרבן פסח פסק כר"ע דמדאורייתא נאכל עד הבוקר ומדרבנן עד חצות וצ"ע

נא. מג"א סק"ט ולויברך דוד כו' דאמרי' בסוטה כו'. לפי גירס' שלפנינו בסוטה שם משה אמר אשירה לה' והן אומרים משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אתי שפיר דברי המג"א שהן אומרים פסקי פסקי אבל לגירסת הגאון ר' ישעיה פיק ז"ל משה אמר אשירה כו' משה אמר עזי כו' וכך איתא בתוספתא א"כ היו הם אומרים פסוקים שלמים ואין ראיה לומר פסקי פסקי וצ"ע דבברכות דף י"ג אי' כל פרשה דלא פסקה משה ובתענית דף כ"ז איתא כל פסוק

נב. הרב"י מביא הגמ' שבת דף קי"ח ע"ב דאמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ופריך הגמ' והאמר מר הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ומשני כי קאמרינן בפסוקי דזמרה ע"כ וקשי' לי דלדברי מג"א בסי' תקפ"ד ס"ק א' דדרך תחנה ובקשה מותר לומר הלל בכל יום א"כ היה הגמ' יכול לתרץ דהא דאמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום היינו דרך תחנה ובקשה דמותר לומר בכל יום

שם העטרת זקנים כתב והעיקר נראה שיכול לקרות פסוקי דזמרה כו' אינו אלא כקורא בתורה ולא כמספר שבחיו של הש"י כו' והוא לכאורה תמוה דרש"י בשבת שם פי' דדוקא הלל הוי מחרף מפני שהנביאים תקנו לומר בפרקים לשבח ע"ש אבל שאר שבחים ודאי מותר לומר תמיד וכ"כ הרב"י ולואי דלימרינהו כולי' יומא ואפשר שכוונתו דאמרי' ברכות דף ל"ג ע"ב דאין לומר שבחים יותר מאנשי כנה"ג תקנו אבל בשבת שם משמע דמותר ומצוה לומר מזמורי תהלים

נג. מג"א ס"ק א' מעומד כו' משמע דכשמתפלל ביחיד כו' אבל הרב"י כתב בשם הגה"מ המספר בין ישתבח ליוצר עברה ולכך נהגו לומר ישתבח מעומד כמו יוצר שהרי אסור להפסיק בנתים עכ"ל א"כ משמע דאפי' יחיד צריך לומר ישתבח מעומד וצ"ע מהיכא פשיטא להגה"מ שצריך לומר יוצר מעומד שכתב ישתבח מעומד כמו יוצר

שם סעיף ו' לא אוכל להבין דעת הרב"י שכתב וז"ל והתוס' בפ"ק דחולין כתבו דהא דת"ר נתמלא זקנו ראוי להיות ש"ץ היינו ש"ץ קבוע להתפלל בתעניות ומעמדות דוקא משמע דבשאר ימות השנה אע"פ שלא נתמלא זקנו רשאי להיות ש"ץ אבל בס"פ לולב הגזול כתבו דההיא דחולין כגון לעשות ש"ץ קבוע ביו"כ בתענית ובמעמדות עכ"ל וצ"ע דתוס' בחולין שם דף כ"ד ע"ב כתבו דלעשות ש"ץ קבוע או להתפלל בתענית אינו נעשה עד שיתמלא זקנו א"כ כונת התוס' דש"ץ קבוע בשאר ימות השנה או הש"ץ המתפלל בתענית אפילו באקראי דיניהם שוה שצריך שיתמלא זקנו וכן כתבו תוס' במגילה דף כ"ד ע"א בד"ה ואינו כו' ע"ש וזה נמי כונת תוס' בס"פ לולב הגזול שכתבו כגון ליעשות ש"ץ קבוע ולירד לפני התיבה ביו"כ ובתענית ובמעמדות עכ"ל פי' ליעשות ש"ץ קבוע בכל השנה וביו"כ ובתענית אפילו באקראי דא"א לומר דמה שכתבו תוס' ש"ץ קבוע דקאי אתענית דודאי בתענית צריך נתמלא זקנו אפי' באקראי כמו שמוכח בתענית דף ט"ז

שם מנ"א ס"ק ט' מפני כו' בסי' תקע"ט דבעי זקן ממש כו' צע"ק דבסי' תקע"ט סעיף א' אי' דהאומר דברי כבושים צריך להיות זקן ממש וכמו דאי' בתענית דף ט"ז אבל הש"ץ אינו מבואר שם דהוא זקן ממש רק לכתחלה יתפלל האומר דברי כבושין דמתחיל במצוה כו'

נד צע"ק לשון הטור שכתב שישתבח נתקן לברכה לאחר פסוקי דזמרה ופסוקים שבין ב"ש לישתבח לא הוי הפסק ע"כ וצ"ע דהכל מן ב"ש עד ישתבח נקראו פסוקי דזמרה א"כ פשיטא דלא הוי הפסק דהא ב"ש וישתבח עליהם נתקנו

שם בד"מ כתב דאין להפסיק בין ישתבח לקדיש שלא יאמר קדיש בלא פסוקים לפניו ע"ש וכמו שכתב מג"א בס"ק ג' וצ"ע דבסי' נ"ג סעיף ג' כתב רמ"א אם אין מנין בב"ה ימתין הש"ץ עם ישתבח עד שיבא מנין ויאמר ישתבח וקדיש וכתב מג"א דיחיד יאמר ישתבח מיד אבל הש"ץ צריך להמתין מלומר ישתבח בשביל הקדיש והא בישתבח אין פסוקים והוי ליה לש"ץ להמתין באז ישיר כדי שיאמר קדיש על פסוקים וכמו שכתב רמ"א כאן שיאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזמרה

נה. מג"א ס"ק ד' בתשעה כו' ובסוף סי' תר"צ כו'. וכתב מחה"ש דהא במגילה ודאי נשים חייבות בקריאתה כו' ואפ"ה כתב רמ"א בסי' תר"צ דיש להסתפק אם נשים מצטרפות ולפענ"ד לא דמי למגילה דמה שמסופק במגילה הוא משום סברת בה"ג הובא בטור סי' תרפ"ט דנשים אין מחויבות בקריאה רק לשמוע וכן כתבו תוס' ורא"ש במגילה דף ד' וכיון שהחיוב של אנשים ונשים אין שוים שנשים אין מחויבות בקריאה כמו אנשים לכן יכולין לומר שאין מצטרפות אבל הכא כיון שקטן עולה למנין שבעה כמו הגדולים שעולין יכולין לומר שפיר דמצטרפין: