דברי צבי יא

שם סעיף כ"ו אם כו' עי' ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א דאם ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראה כח' מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע מעט יש לספק בדבר אם מותר

שם מג"א ס"ק מ' יש ליזהר ואם נכנס כו' מרמ"א שם בא"ע נראה דלכתחלה יש ליזהר אפי' אם לא נשתנה צורת האות וכן כתב החלקת מחוקק שם בס"ק ל"ח שיש ליזהר לכתחלה ובנשתנה האות פסול ואני מסופק אם נכנס הלמ"ד לתוך כ' נ' או לתוך נ' פשוטה כזה ך ן אם זה מקרי ג"כ השתנות האות ובא"ע שם משמע ל ל דכשר דהחלקת מחוקק בס"ק ל"ה כתב שנו"ן של פטורין יעקם קצת לימין כדי שיוכל להאריך ראש למ"ד של ישראל למעלה שלא תגע בנו"ן ותהיה ג"כ אותה שיטה מעורה עכ"ל ובזה יכנס ראש למ"ד תחת הגג של נו"ן של פטורין משמע דכשר בכה"ג

שם ס"ק מ"ז ולא כו' כ"ש שיצא חוץ לשיטה כו' ולפענ"ד מוכח דאיסור חוץ לשיטה חמור מאיסור תלי' דבמנחות דף ל' ע"ב דתיבה בת ב' אותיות לא יזרקנה לבין הדפין וכמו דפסק בש"ע סעיף ל"ד ולתלות מותר תיבה שלימה אפילו השם הקדוש מותר כדאי' ביו"ד סי' רע"ו סעיף ו' א"כ ראינו דחוץ לשיטה חמור מתולין והא דלא נזכר בגמ' איסור מקצת השם חוץ לשיטה משום דכ"ש הוא מתלי' דכל השם מותר לתלות ומקצתו אסור מכ"ש בחוץ לשיטה דאסור תיבה שלימה מכ"ש דמקצת השם אסור

שם סעיף מ"ג חריץ של שי"ן כו' ואני מסתפק מאד אם לא הגיע חריץ של שי"ן עד מקום התפר אם פסול אפילו בדיעבד דמקור הדין מנחות דף ל"ה ע"א אמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ וצריך שיגיע החריץ למקום התפר ופרש"י חריץ שבין בית לבית כו' והרא"ש כתב שי"מ שהחריץ של שי"ן דהיינו חודה של שי"ן למטה יגיע עד איחוי התפר וכפירוש זה נראה ונהגו כשני הפירושים ע"ש וכתב הרב"י בשם הרמב"ם שאם לא היה החריץ מגיע למקום התפר כשר והוא שיהא ניכר החריץ וכתב הרב"י שטעמו של הרמב"ם מדתניא דף ל"ד ע"ב ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת ואם אין חריצן ניכר פסולות משמע דכל שניכר כשר בכל גוונא וא"כ כי אמר אביי צריך שיגיע כו' למצוה אמר ולא לעכב עכ"ל וכן פסק בסעיף מ' וזה ניחא אם נפרש דברי אביי שקאי על החריץ שבין בית לבית דמוכח מברייתא דף ל"ד דכשר וצריך לומר דאביי אמר רק למצוה ולא לעכב אבל אם נפרש דברי אביי כפי' השני של הרא"ש שאביי מיירי על החריץ של שי"ן ומזה לא איירי הברייתא דף ל"ד כלל א"כ נוכל לומר דאביי אמר לעכב דאפילו בדיעבד פסול

לג. מג"א סק"א אם כו' שנפסקו כו' לא ידעתי כוונת מג"א דמשמע מדבריו שלא נפסל רק אם נקרע כל הבית וצ"ע דבמנחות דף ל"ה ע"א אי' בגמ' סתם נפסקו משמע אפי' נפסק רק מקצת הבית פסול והרב"י כתב בשם המרדכי דאם נקרע של זה למטה לצד התיתורא ושל זו למעלה לצד הבית משמע בהדיא דאפילו נקרע מקצת פסול

שם המחה"ש סוף סק"ח כתב ודע דהא דכתב בש"ע דבשל יד אחר שיעור שתקיף הזרוע ותמתח מ"מ אחר שתפר למעלה משיעור זה למתח הרצועה עד אצבע האמצעית ואח"ז יחזור למטה ויכרוך על הזרוע ז' כריכות דאל"כ מאי מהני שיש בו כדי שיקיף כיון שעושה כריכות האצבע בחתיכת הרצועה התפורה עכ"ד ולפענ"ד לא משמע כן בהרב"י בשם תה"ד דאין לאסור ברצועה של יד באורך השיעור שמן הקיבורת עד אצבע אלא אם היה פושט הרצועה מן הקיבורת עד האצבע בלא כריכה סביב הזרוע כו' ע"ש ומדנקט אלא אם היה כו' משמע דאם יש שיעור כדי שתמתח יכול לתפור מיד ולהקיף את הזרוע וכריכות האצבע יעשה עם הרצועה התפורה. ולא הבינותי מה שכתב הגאון מליסא בסידור בשם א"ר שחוץ מה שקושר על הזרוע אפילו שלא בשעת הדחק מותר לתפור ומניחם בברכה ע"ש משמע שאין צריך שתמתח אצבע אמצעי וצ"ע דהא בהרב"י משמע שדעת כל הפוסקים סוברים שצריך תמתח עד אצבע וכמו שכתב בש"ע רק שתה"ד מסופק להרא"ש אם סגי במה ך שמקיף זרוע

לד. המח"ש בס"ק ו' מביא בשם הב"ח שדחה להפוסקים שהביאו ראיה לשיטת ר"ת ממעשה שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין כדעת רש"י ודחו לפי שפסולים הם היו גנוזים שם וכתב הב"ח ולא נהירא דלא היו צריכין גניזה אלא להחליף הנחתן מבית זה לבית זה עכ"ל ולפענ"ד אי אפשר להחליף הפרשיות משל רש"י לר"ת דהמח"ש כתב בס"ק ב' דבתפילין של ר"ת צריך להניח חלק סוף והיה אם שמוע שיעור ט' אותיות ויסיים על הארץ באמצע השיטה ויתחיל שמע בראש שיטה דאם יהיו כתובים של ר"ת כשל רש"י שמסיימים והיה א"ש בסוף שיטה ושמע מתחלת השיטה אין לשמע לא דין פתוחה ולא דין סתומה וכן כתב הבאר היטב בסי' ל"ב ס"ק נ"ג א"כ א"א להחליף הפרשיות משל רש"י לשל ר"ת דשל רש"י כתוב והיה א"ש עד סוף שיטה

לח. המח"ש בס"ק ג' מביא קושי' ע"ת ל"ל בנשים הטעם דהוי מ"ע שהז"ג דהא אפילו אנשים שא"י ליזהר אסור להניחן עכ"ל ולפענ"ד אפשר לתרץ דבברכות דף כ' ע"ב פריך בגמ' ומן התפילין פשיטא מ"ד הואיל ואיתקש למזוזה קמ"ל והנה רש"י לא פי' כלום אמאי לא איתקש למזוזה ונוכל לומר דלכך לא איתקיש למזוזה מפני שנשים אין זריזות להזהר

שם מג"א ס"ק ח' ותגריהם כו' צ"ע דבנדרים כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ דבסוכה דף כ"ו ע"א בגמ' כותבי ספרים תפילין כו' ותגריהן פי' רש"י על תגריהן הלוקחין מהם כדי למכור ולהוציאן לצריך להם ומזה דייק מג"א דאם עושה כדי להשתכר לא מקרי עוסק במצוה אבל קשה אמאי לא פרש"י