דברי צבי יב

כן על כותבי ספרים ותפילין שעושים כדי שימצא תפילין למי שאין לו לדייק מיניה דאם עושה כדי להשתכר דלא הוי עוסק במצוה דעל כותבי היה לרש"י לפרש שכתוב בברייתא קודם תגריהן אלא ודאי שכותבי תפילין שמביא תפילין לעולם מיקרי עוסק במצוה אע"ג שעושה כדי להשתכר אבל התגר שאין מוצא תפילין לעולם רק שמביא התפילין למקום שאין בו תפילין ומי שצריך לתפילין ימצא בקל ואין צריך להטריח בזה אמרינן דאין מצוה כ"כ הילכך נחתי' דרגא דלא מקרי עוסק במצוה רק כשעושה רק לשם מצוה ואין כונתו להשתכר אבל במשיב אבדה נוכל לומר שדומה לסופר דאפשר דאם לא היו משיבים האבדה היה נאבד לגמרי שימצא אותו נכרי או רשע שאין מחזיר אבדה או שנאבד בדרך אחר שלא יבוא לידי הבעלים לעולם ודמי לסופר דהוי עוסק במצוה אע"ג שנוטל שכר

לט. מג"א ס"ק ה' שאינו כו' עי' באבן העזר כו' בא"ע שם לא מצאתי אבל נראה לי ראי' לדברי מג"א מיו"ד סי' רס"ד דמומר לערלות פסול למול אע"ג דלא הוי מומר לכל התורה כמו שכתב שם הש"ך סק"ד וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה כשר למול כמו דאי' שם סעיף א' א"כ ש"מ דמי שאינו יכול לעשות המצוה מחמת אונס מקרי בר חיובא וכשר לעשות המצוה

שם ס"ק י' מכדי כו' יותר משוויין כו' בגיטין דף מ"ה מעלין בדמיהן עד כדי טרעפיק ובתוס' ד"ה מעלין וז"ל מתוך פי' הקונטרס משמע דקאי גם אספרים וקצת תימה דאיך משוה ספרים שדמיהן יקרים לתפילין לכך נראה דקאי אתפילין וכן כתב הרא"ש שם דבספרים מעלין יותר מטרעפיק ע"ש ולפענ"ד דאפשר דפלוגתא שבין רש"י ותוס' הוא בפלוגתא ביו"ד סי' רפ"א סעיף א' בס"ת שנמצא ביד א"י יש מכשירים וי"א יגנז ואפשר דרש"י סובר יגנז א"כ כל מה שנותן לא"י מפסיד לכך אין מעלין רק טרעפיק שלא יזלזל הא"י בס"ת ושלא יאמר הא"י מצות בזויות לישראל לכך נותנים לו מעט יותר משוי' אם הי' כשר כמו שכתבו הפוסקים אבל הרא"ש ותוס' סוברים שס"ת שנמצא ביד א"י כשר וא"כ מה ששוה הספר תורה אם נותן אין מפסיד כלום לכך מעלין יותר מטרעפיק

שם ס"ק י"ג נאמן כו' מוחזק בכשרות וכתב המחה"ש אע"ג ביו"ד סי' קי"ט ס"א הסכים הש"ך להמחבר דנאמן אע"ג שאינו מוחזק בכשרות כתיבת תפילין דומה לשחיטה שצריך להיות מוחזק בכשרות ע"ש וצ"ע דהש"ך שם מיירי מהשוחט עצמו דדיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות פסול להכי צריך להיות מוחזק בכשרות אבל הכא לא מיירי מסופר רק המוכר תפילין ואמר של אדם גדול הוא והוי כשאר עדות דנאמן אפי' אין מוחזק בכשרות

מב. הגאון מליסא בסידור כתב אם נפסקה רצועה של יד סמוך להקשר אסור לקשור כו' ואם אינו רוצה לקשור החתיכה שנפסקה אעפ"כ לא יהפוך הצד הא' למעלה לעשות בו הקשר רק יעשה הקשר בהצד שנפסק שם כדי שיהיה עכשיו הקשר באותו צד שהיה מקודם קרוב אל הקשר וכן בשל ראש אם נפסק מה שמקיף מראש אסור להפוך מה שבתוך הקשר שהיה חוץ לקשר עכ"ל ולפענ"ד נראה מדברי מג"א בסק"ג דבכה"ג מותר דכתב בשם הרב"י דאם נפסק רצועה של ראש יתפרס ויהפוך הרצועה תוך המעברת' וכתב המג"א דלהכי מותר כיון באותו חתיכת הרצועה יש בו קשר ומה לי שהיה במקום זה או במקום אחר ע"כ א"כ משמע בהדיא דבין בשל יד ושל ראש כשהקשר באותה חתיכה מותר להפוך הרצועה

מג. ט"ז ס"ק א' ואם כו' כרוכין בימינו ובבגדו כו' הרב"י כתב בשם המרדכי דמדאמר ר"נ ברכות דף כ"ג ע"א שלא תהא רצועה יוצא מתחת ידו טפח משמע קצת שהם בידו בלא שום בגד וכן כתב סמ"ג עכ"ל וצ"ע על הרב"י שהשמיט פרש"י שם שפי' על שאמר בגמ' הלכה כו' ואוחזן בימינו פרש"י שלא בבגדו כדי שלא יפלו עכ"ל משמע מתוך דברי רש"י שמפרש דמשום דאמרי' מעיקרא בגמ' שם אוחזן בבגדו בידו וכאן אמר רק ואוחזן בימינו דהיינו בידו בלא בגד

שם מג"א ס"ק ו' בלא כו' אבל הרא"ש והרב"י כו' המח"ש פי' דלרש"י דסובר כרב האי דאיסור משום הכניסה יש לחלק בין בה"כ ע"פ השדה בין העשוי בחפירה אבל הרא"ש דקי"ל כוותיה דהאיסור אינו משום כניסה רק משום שרוצה לפנות אין לחלק בין ב"ה ע"פ השדה או שעשוי בחפירה ע"ש ולפענ"ד נראה דאע"ג דפוסק בש"ע כרא"ש דאין איסור בכניסה רק כשרוצה לפנות אפ"ה פסק דבה"כ שהוא בחפירה מותר להשתין בתפילין שהם בראשו ואפי' אי אמרי' דלהרא"ש אפילו בחפירה אם הוא קבוע אסור להשתין ותפילין בראשו היינו משום דרא"ש לא גרס בגמ' אמר רב אחא ל"ש אלא בה"כ קבוע אבל בה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר כמו שכתב הרב"י ומח"ש שרי"ף ורמב"ם ורא"ש לא גרסי דרב אחא וסובר הרא"ש דאם רוצה לפנות אפי' בבה"כ עראי חולץ ברחוק ד' אמות וכמו שמקשה הרשב"א שכתב מג"א אבל הרב"י דגרס בגמ' אמר רב אחא כו' א"כ ש"מ דאפי' ברוצה לפנות יש לחלק בין בה"כ קבוע לעראי דבעראי חולץ ונפנה לאלתר וה"ה בבה"כ בחפירה דהוי נמי בה"כ עראי וזה כונת הש"ע שכתב בה"כ קבוע כו' והוא על פני השדה כו' דהיינו לענין שצריך לחלוץ ברחוק ד' אמות אבל בבה"כ בחפירה חולץ ונכנס מיד

שם ס"ק ט' וי"א כו' דמילתא דפשיטא כו' עי' מחה"ש שהאריך ועי' מה שמפרש דברי רב האי ולפענ"ד לא אוכל להבין דלדברי מג"א להכניס להשתין יותר מותר מלהכניס שלא להשתין אמאי צריך רב האי לגרוס באיבעי' מהו שיכנס לבה"כ צנוע ולא גרס קבוע משום דאי' בברייתא הנכנס לבה"כ חולץ כמו שכתב הרא"ש והרב"י ומחה"ש וא"א שנכנס להשתין קיל מהכנסה שלא להשתין מאי קשיא לרב האי בברייתא הנכנס לבה"כ חולץ דילמא מיירי הברייתא שלא להשתין אבל איבעי' הוא מהו שיכנס לבה"כ קבוע להשתין דקיל דלמא מותר דהא בברייתא לא תני הנכנס לבה"כ להשתין רק הנכנס לבה"כ אבל באיבעי' אמר מהו שיכנס לבה"כ קבוע להשתין: