דברי צבי י

שם ס"ק י"ד אסור כו' ואפילו לאותן המניחים בחוה"מ כו' פי' המח"ש דכתיב והי' הוי' אחת לשתיהם ולפענ"ד אפשר לפרש דנראה דכמו שאסור לברך לבטלה ולכן ספק ברכות להקל ועושה המצוה שיש ספק אם מחויב לעשותו אינו מברך אבל אסור לגרום לעשות המצוה שיש בו ספק ולא יברך כמו הכא כיון דיש ספק אם חוה"מ חייב בתפילין יניח תפילין דדילמא הוא חייב וחייב לעשות מספק דספק דאורייתא הוא אבל לא יברך דברכה דרבנן ואין מברכין על הספק אבל אם מפסיק בין הנחת יד לשל ראש יבוא עוד ספק לדעת הש"ע ספק אם יברך על מצות ולדעת רמ"א יש ספק אם יברך להניח וגם על מצות א"כ לא יוכל לברך שמא חוה"מ אינו חייב בתפילין ואם חוה"מ חייב בתפילין אז הוא גורם ע"י שהפסיק שעושה המצוה בלא ברכה

כז. מג"א ס"ק ח' לא יברך כו' ואם מניח של יד כו' וצ"ע דד"מ באות ג' כתב דלהכי לא יברך על של ראש משום דיש פוסקים שלא לברך על ראש אפילו בלא אונס ע"ש וא"כ יש לומר דעל של יד מברך אם מניח ש ועוד קשיא דאם אין מברך על של יד צריך לברך על ראש להניח וגם על מצות כפסק רמ"א בסימן כ"ו סעיף ב' א"כ עדיף דיברך להניח בהנחת תפילין של יד

שם ס"ק ט"ז כעין כו' שזה הפי' עיקר כו' וכן פרש"י שם דקאי על הקשר ובמנחות דף ל"ה ע"ב יש סתירה ברש"י דבד"ה ונויהן לבר השם יהיה נראה מבחוץ לשון אחר נויהן של רצועות כו' וראיה לדבר מדאמרינן איתהפכי ליה רצועה דתפילין א"ל לא סבר מר ונויהן לבר עכ"ל ובגמ' שם על איתהפכי ליה רצועה פרש"י ולא היה הדלת ניכר מבחוץ ויש סתירה ברש"י וצע"ג

שם ס"ק כ' אין כו' והא דכתב ביו"ד כו' ולפענ"ד אפשר לתרץ דשם ביו"ד התלמיד מתיר לרבו המנעל רשאי לגלות התפילין ואין נראה שהשוה עצמו לרבו כיון שעושה לרבו המלאכה שעבד עושה ומשפיל עצמו לפני רבו ועוד דשם דאם לא יגלה התפילין אסור לנעול מנעל לרבו כדי שלא יאמרו עבד הוא כמו דאי' ביו"ד שם א"כ מוטב שהרב ימחול על כבודו בזה ויניח להתלמיד לגלות התפילין כדי שיוכל לשמשו דאי' שם סעיף כ' כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים: כח. סעיף א' חייב אדם כו' מקורו ממנחות דף ל"ו ע"ב חייב אדם למשמש בתפילין ק"ו מציץ שאין בו אלא הזכרה אחת ע"ש וקשי' לי היכי מדמה הגמ' תפילין לציץ דבציץ היה כל השם מגולה ולהכי אסור להסיח דעתו אבל בתפילין השמות מכוסים בעור ובסי' מ"ג ס"ק י"ג כתב המג"א דאם לא שי"ן של תפילין היה מותר לכנוס בתפילין לבית הכסא ע"ש במחה"ש א"כ לא יוכל לילף תפילין מציץ דבציץ היה כל השם מגולה ובתפילין אינו מגולה רק השי"ן אות אחת מהשם הקדוש ב"ה

לא. ט"ז ס"ק א' שהן כו' לא מצד איסור מלאכה כו' עי' תוס' מנחות דף ל"ו ע"ב ד"ה יצאו כו' וצ"ע דנראה מדברי ט"ז דלדעת הש"ע המצות גורמות שתהיה אות אבל איסור מלאכה אין גורם כלל א"כ קשי' החג השבועות וחג שמיני עצרת דאין מצות בהם רק איסור מלאכה אמאי נקראו אות ופטורים מתפילין אלא ודאי דלכ"ע איסור מלאכה נקר אות ודעת הש"ע דמלאכה גורם שנקרא אות ולכן בשבועות ושמיני עצרת איסור מלאכה נקרא אות רק שסובר שגם חוה"מ אע"ג שאין איסור מלאכה המצות שנוהגות בהם גם הם נקראו אות ורמ"א סובר דרק המלאכה נקרא אות לכן בחוה"מ דאין איסור מלאכה אע"ג שהמצות פסח וסוכות נוהגות בחוה"מ לא נקראו אות וחייב בתפילין

שם מג"א ס"ק ב' בחוה"מ כו' משום ספיקא המח"ש כתב בפשיטות דעושה משום ספק אינו רשאי לברך ע"ש צ"ע דהטור ביו"ד בסי' כ"ח כתב מחלוקת הפוסקים אם מברך על ספק דאורייתא ובש"ע שם סעיף ג' פסק שלא לברך והט"ז סי' ס"ז פסק שיברך על ספק דאורייתא

ל"ב. מג"א ס"ק כ"ג ואינה כו' ונ"ל כו' עמ"ש סי' ש"מ המח"ש כתב שצריך לחלק דבסי' ש"מ בנטף שעוה ויש במקומו לכתוב ב' אותיות חייב בשבת והכא בנטף שעוה וסלקה לא הוי חק תוכות ע"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דבשבת דף ע"ה ע"ב במוחק אות גדולה ויש במקומו לכתוב שתים חייב ופרש"י שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע"מ לכתוב והרי יש מקום לב' אותיות ע"ש וכיון דהמחיקה בעצמה לאו מלאכה רק שע"י המחיקה יוכל הכותב לכתוב במקומו ב' אותיות אע"ג דהשתא בשעת מחיקה עדיין לא נכתבו אותיות אפ"ה חייב מכ"ש בנטף השעוה שע"י הסרת השעוה מיד נראו האותיות שהיו מכוסים ע"י השעוה אבל כתיבה לא הוי דהא המוחק נמי לאו כתיבה וחייב משום שהמחיקה גורם שיוכל לכתוב ה"נ הסרת השעוה לאו כותב הוא וחייב שע"י הסרת השעוה נראים האותיות ולכן לא הוי חק תוכות בהסרת שעוה כי השעוה לא ביטל הכתב כמו המעביר עפרות זהב מעל האותיות בסעיף ג' דכשר אע"ג דאם נוטל מהשם הוי כמוחק ולא אמרי' דהוי חק תוכות

שם ס"ק ל"ב בתחלת כו' ואם צריך דיו כו' מה שכתב מחצית השקל דמשמע קצת בש"ך ביו"ד סי' רע"ד דמותר לטבל באותיות של שם כדי לכתוב שם ע"ש צ"ע דמשמע בהדיא דמותר דהש"ך שם סק"ה כתב ומשמע דאפי' מהשם יכול ליטול הדיו כו' מ"מ משום ביזוי מצוה איכא ליטול מהשם לכתוב תיבה אחרת ע"ש משמע דוקא תיבה אחרת אבל לכתוב שם ליכא ביזוי ומותר מ"מ צ"ע דבסעיף ג' פסק דאסור להעביר הזהב מהשם דהוי כמוחק ואמאי מותר ליטול דיו מהשם ויש לחלק

שם סעיף כ"ג אם כו' אין לו תקנה כו' הש"ך ביו"ד סימן רפ"ח ס"ק ב' כתב תקנה שיגרור ממטה ולמעלה עד מקום החסרון ואח"כ יכתוב על מקום הגרר דזה הוי כסדרן: