דברי צבי קט

שאינו ידוע ומוצא גלוסקא דדעתי' עילוי' ותלמיד יושב לפני רבו כו' דכל הני סגי להו בביטול אע"ג שהוא חמץ ידוע ע"ש וכן כתב רש"י בדף ו' ע"ב ד"ה ודעתו עליה כו' אבל משבטלה אינו עובר דלא כתיב אלא תשביתו עכ"ל משמע בהדיא שגם מ"ע דתשביתו מקיים בביטול שביטל בשעת בדיקה אף על החמץ שימצא אח"כ וכן צריך לומר לדברי תוס' ד"ה ודעתי' עילוי' פי' ולא בטל מאליו כמו פירורין עכ"ל משמע שע"י ביטול הוי כמו פירורין וע"כ על פירורין אינו עובר גם על מ"ע דתשביתו דאל"כ מאי פריך הגמ' שם אי נימא משום פירורין הא לא חשיבי וא"א דעבר על מ"ע תשביתו בפירורין א"כ צריך לבטל לקיים מ"ע דתשביתו א"ו דאינו עובר כלל אפי' על מ"ע וא"כ ה"נ כשביטל ומצא חמץ דמדמו תוס' לפירורין אמרי' נמי דלא עבר במ"ע משום דקיים בחמץ הנמצא זה מ"ע דתשביתו בביטול שביטל אז ראי' ב' כתב הפר"ח מצבור א' של חמץ וב' בתים בדוקים פסחים דף י' דא"צ בדיקה ומהני ביטול וש"מ דמהני ביטול לחמץ ידוע כתב המקו"ח דליכא אפי' התחלת ראי' דש חמץ שאינו ידוע דהא עכ"פ אינו יודע חמץ היכן הוא עכ"ל ולפענ"ד הוא דוחק לומר דזה מקרי שאין ידוע כיון דיודע בוודאי שיש חמץ ברשותו וכן כתב הרב"י בסי' תל"ט וכן משמע להדיא מדברי הכ"מ בפ"ב מהל' חמץ שא"א דלחמץ ידוע לא מהני ביטול והיכא דלא אפשר ליסגי ביטול כו' ע"ש כיון דהכא אפשר לבדוק השני בתים שיודע בוודאי שיש בו חמץ הוי כחמץ ידוע ע"ש שכ"כ לענין עשה דתשביתו. ראיה ג' כתב הפר"ח מככר בשמי קורה וככר בבור בפסחים דף י' ע"ב דמהני ביטול לחמץ ידוע וכתב המקו"ח דליכא ראיה דבדף ה' איתא בבתיכם יכול יטמין בבורות כו' וע"כ אפילו בבורות שברשותו דאי אינו ברשותו אינו עובר לדעת הגאונים שהביא הרא"ש שם וא"כ בתשביתו ג"כ כתיב בבתיכם וליכא קרא לרבות בורות לא עבר אחמץ בבורות במ"ע דתשביתו עכ"ל וקשי' לי דהא אכתי ראיית הפר"ח מככר בשמי קורה ודוחק לומר דכיון דאין משתמשים בטוב בשמי קורות דדמי לבורות ועוד קשי' לי על מקו"ח שמביא מהרא"ש בשם הגאונים דהא הרא"ש חולק על הגאונים וכתב דדבר פשוטו דהמפקיד עובר ולשיטת הרא"ש נוכל לומר דמה דצריך קרא בדף ה' לרבות בורות היינו בורות שאינו ברשותו אבל בור ברשותו לא צריך קרא לרבות וא"כ ה"ה לענין מ"ע דתשביתו אע"ג דכתיב בבתיכם חייב על מ"ע בבור ברשותו והטור והש"ע סס"י ת"מ פוסקים כרא"ש דלא כגאונים וגם הרמב"ם בפ"ב מהל' חמץ פסק שישראל שהפקיד חמצו אצל א"י עובר הובא בהרב"י סס"י ת"מ והנה הרמב"ם הוא מהסוברים דבחמץ ידוע לא מהני ביטול והנה אפילו לדברי מקו"ח נשאר קושי' הפר"ח מככר בבור על הרמב"ם וצ"ע על המקו"ח שכתב בפשיטות דלהגאונים אינו עובר בבור שאין ברשותו דהא רא"ש בשם הגאונים כתב רק דאינו עובר באינו ברשותו אם הנפקד קיבל אחריות כמו דאיתא ברא"ש שם ובטור סי' ת"מ אבל בחמצו בבור ולא קיבל אחר אחריות בוודאי עובר גם לדעת הגאונים א"כ גם לדעת הגאונים נוכל לומר דמאי דמרבי' מבכל גבולך לרבות בורות היינו בבור שאין ברשותו היכא דלא קיבל אחר אחריות אבל בבור ברשותו ולא קיבל אחר אחריות לא צריך קרא לרבות וה"ה לענין מ"ע דתשביתו דעובר. ראי' ד' כתב הפר"ח מפסחים דף מ"ט מלהציל מגייס אף שיש לו שהות לחזור דמבטל דש"מ דמועיל ביטול לחמץ ידוע כתב המקו"ח דלא ראי' די"ל דחשו דילמא ימשוך בביעור ויבא לידי סכנת נפשות עכ"ל הנה הכ"מ בפ"ג מהל' חמץ הל' ט' כתב כדברי מקו"ח ע"ש אבל מדברי הה"מ שם שכתב ולא יחזור ואפילו יש שהות והטעם דמדאורייתא בביטול סגי עכ"ל משמע דאלו לא היה מהני ביטול בדאורייתא היה צריך לחזור ביש שהות א"כ מוכח כדברי הפר"ח והפר"ח הביא דברי הה"מ ומהה"מ ראייתו נכונה דאי לא מהני ביטול לחמץ ידוע היה צריך לחזור ביש שהות ולפענ"ד צ"ע על הפר"ח אמאי לא מייתי ראיה מרישא דמתני' שם בהולך לשחוט את פסחו כו' דאין חוזר באין שהות וא"א דלחמץ ידוע לא מהני ביטול היה צריך לחזור אפילו באין שהות לחזור למצותו דמג"א כתב בסי' תמ"ד ס"ק ט"ו דמשש שעות ולמעלה דאין ברשותו לבטל יחזור מיד דעשה דתשביתו חמיר טפי ועי' במחה"ש שם ומשמע מדברי מג"א אפילו בלא העברת הלאוין דמשום עשה דתשביתו לחוד צריך לחזור כשאין יכול לבטל אע"ג שאין שהות לחזור למצותו א"כ אי אמרינן דלא מהני ביטול לחמץ ידוע אפילו רק כנגד תשביתו כמו שכתב מקו"ח בשם פ"י היה צריך לחזור אפי' קודם זמן איסורו אפילו באין שהות לחזור למצותו כדי לקיים מ"ע דתשביתו ובהר"ן ריש פסחים כתב הראיה מרישא דהולך לשחוט את פסחו דמהני ביטול לחמץ ידוע ע"ש. ראי' ה' כתב הפר"ח מחמץ שנפלה עליו מפולת דיבטל פסחים דף ל"א ע"ב ש"מ דמהני ביטול לחמץ ידוע והמקו"ח כתב דליכא ראי' דנהי דאין מתקן בביטולו העשה מ"מ מועיל הביטול לתקן הלאו עכ"ל נראה לתרץ דברי הפר"ח דבסי' תל"ג כתב המג"א בס"ק ט"ז דלהסמ"ק הביטול דאורייתא ולכן אם לא ביטלו עד אחר זמן איסור חייב לפקח הגל ולבערו ע"ש א"כ ה"נ אם נאמר דלא יקיים מ"ע דתשביתו בביטולו היה צריך לפקח הגל כדי לקיים מ"ע דתשביתו א"ו דמהני הביטול אפילו לענין מ"ע ובאמת עיקר ראיית הפר"ח מרש"י בפסחים שם ד"ה צריך כו' שמא יפקח הגל ונמצא עובר עליו עכ"ל משמע דאם ביטל אין עובר כלל אפילו על מ"ע ע"ש בפר"ח

תלב צ"ע ברא"ש פ"ק דפסחים אות י' שכתב ואע"ג דבלבער כ"ע מודו ובעל ביעור פליגי משום דאמרי' ברכות דף ל"ח משתבחי רבנן לר' זירא אמר זה שאומרים דאדם גדול כו' אלמא שצריך להשמיענו חידוש בברכותיו ולכך נהגו לברך על ביעור לאשמעינן דגם זה להבא משמע ושלא יטעה לומר דעל ביעור לשעבר ואם בירך כך לא יצא עכ"ל וצ"ע דבברכות שם כתב הרא"ש ירושלמי ר' ירמיה בריך קומי