דברי צבי קח

ולכן בעינן ללמוד הדינים ל' יום קודם גם על הראיה שמביא מג"א מבכורות יש להשיב דלא קשי' על הרב"י דהא שם בגמ' אמרי' מאי פרוס אין פרוס פחות מט"ו יום מאי, משמע א"ר אבוה פרוס פלגא פלגא דמאי פלגא דהלכות פסח ע"ש א"כ כיון דהגמ' לא אמר רק פלגא דהלכות פסח ולא הזכיר עצרת וחג משמע דרק בפסח דורשין ל' יום קודם ולא בעצרת וחג רק כיון שבפסח שצריך לדרוש ל' יום קודם ה"ל ט"ו פרוס נקט המתניתין לשון פרוס גם בעצרת וחג כיון דהלשון פרוס בפסח הוי ט"ו יום וצ"ע על מחה"ש דכתב דלהמהרש"א דנקט חג ה"ה עצרת דמ"ש דזה אינו דדוקא חג שיש דינים סוכה ולולב אבל בעצרת ליכא דינים כמ"ש הרב"י

שם ס"ק ח' א"ח וכ"מ בתענית כו'. הפ"מ הקשה דהא התם בהספד קאמר וכתב המקו"ח דהפ"מ לא דק דרב אשי מסיק התם דכל לאחריו בתענית אסור בהספד מותר וגם ר"א ע"כ ס"ל התירוץ דלאסור יום שלאחריו וע"כ הוא רק לענין תענית עכ"ל ולפענ"ד נראה לתרץ דברי הפ"מ דהתם אמר ר"א אע"ג דבעלמא לאחריו בהספד מותר אבל כ"ט אדר הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים אסור בהספד ע"ש א"כ נוכל לומר דכמו דכ"ט אדר שיש לו ב' מעלות שהוא יום שלאחריו ושלפניו לכן אסור גם בהספד כן בא"ח דמצד עצמו אסור בתענית ולפי שיש לו עוד מעלה שהוא יום שלאחריו אסור גם בהספד א"כ שפיר דנוכל לומר דהא דמתרץ הגמ' לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו לאסור בהספד דהוי כיום טוב

תל מג"א מפני כו' לח בלח כו'. ולפענ"ד אפשר לפרש דברי מהרש"ל דבסי' תס"ו סעיף ד' בנפלו מים על קמח ונתיבש לא מהני ריקוד דמפריך וכתב מג"א ס"ק ט' כיון דיש פרורין חוזר וניעור ע"ש א"כ חייש רש"ל דשמא יש פרורין וכשנאכל ממנו קודם פסח שיתלה שאכל הפרורין והא דכתב מג"א בסי' תס"ז ס"ק ד' דלדידן דפסקי' דאפי' אוסר כולו לא מהני כשנאכל מקצת ופי' שם המקו"ח משום דשוב לא הוי כתרתי תרתי ע"ש נראה דזה הוא רק בשנתערב ודאי פרורי חמץ אבל הכא מהני מה שנאכל מקצת אע"ג דשוב לא הוי כשנים שנים כמ"ש מחה"ש פה דשתים שתים רק חומרא ועוד כדי שיהיה ס"ס כיון דלא ידעינן אי יש בו איסור בלא"ה הוי ס"ס ע"ש ועי' במקו"ח פה

תלא המח"ש כתב שמג"א סובר כפוסקי' דאין לבדיקה עיקר מדאורייתא ואם בדק ולא ביטל ומצא חמץ אח"כ עובר ומקו"ח כתב הטעם כיון שהיה בידו לבטל ולא ביטל. וקשיא לי דבפסחים דף ד' ע"ב אמרי' דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא סגי בבטול ומדקאמר סגי בביטול משמע דהבדיקה עדיף מדאורייתא רק שסגי בביטול וצריך לומר דהכי פירושו דבדאורייתא סגי בביטול היינו בביטול לחוד שלא תאמר דצריך מדאורייתא ביטול ובדיקה וצ"ע על מקו"ח שכתב לתרץ דעת התוס' שסוברים כשיש חמץ בביתו כשא"י היכן הוא דאינו עובר דתוס' סוברים דתשביתו דקרא לאו שריפה אלא תשביתו היינו ביטול ע"ש ושם בפסחים בתוס' ד"ה מדאורייתא כתבו דתשביתו הוא הבערה דלא כרש"י דתשביתו היינו ביטול

שם קשי' לי לדברי הר"ן ריש פסחים דהתורה הזהיר בבל יראה שהתורה חושש שמא יבא לאוכלה וכן כתב בספר בית מנחם דכתב כן בשם הר"ן ע"ש ולפ"ז צריך לומר כיון דמהני מדאורייתא ביטול דלאחר שיבטל לא חייש התורה שמא יבא לאוכלה א"כ מאי פריך הגמ' פסחים דף ה' ע"ב וכי משכחת לה לבטלה ליחוש דאם לא יבטל מיד יאכל כשימצא חמץ אבל כיון שביטל תו לא חייש שיאכלנו

שם קשי' לי בפסחים דף ד' ע"א דקאמר וכי תימא זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דכתיב וביום השמיני דבדף ה' ע"א אמרי' אך חלק דמצות תשביתו הוא מחצות ולמעלה וכן כתבו תוס' דף ד' ע"ב ד"ה מדאורייתא דתשביתו הוא מו' שעות ולמעלה ע"ש ולפ"ז לא שייך לזרז לבדוק מצפרא דהא דמצוה לזרז היינו במצוה שיש לה משך וזמן כמו מילה שזמנה כל יום השמיני מצוה לזרז למול בתחלת יום השמיני אבל וודאי אין מצוה לזרז לעשות המצוה קודם זמן המצוה וכיון דמצוה של תשביתו הוא מו' שעות ולמעלה המצוה לזרז להשבית מיד אחר חצות אבל מצפרא אין מצוה לזרז שלא בזמן מצוה ואפשר דמצוה לבדוק קודם חצות כדי שיוכל לקיים מצות השבתה להבעיר החמץ מיד אחר חצות וברמב"ם בפ"ב מהל' חמץ הל' א' כתב שמצות עשה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו וצ"ע מנ"ל לרמב"ם שמדאורייתא צריך להשבית קודם זמן איסור דהא תשביתו הוא מו' ולמעלה וצ"ע

שם המקו"ח כתב לסתור הראיות שהביא הפר"ח דביטול מהני לחמץ ידוע ולפענ"ד יש להשיב על דברי מקו"ח ולתרץ דברי הפר"ח אף לפי' היסוד שכתב מקו"ח ע"פ מה שכתב הפני יהושע דנגד הלאו מהני ביטול לחמץ ידוע וכנגד עשה דתשביתו לא מהני ראיה א' שכתב הפ"ח מפסחים דף ו' וכי משכחת לה לבטלה אלמא דמהני ביטול לחמץ ידוע כתב המקו"ח דלאו ראי' כיון דנגד העשה דתשביתו אינו מתקן בביטול שמבטל עכשיו אם ימצא החמץ ולא מתקן בביטול עכשיו רק ב"י מקשה הש"ס וכי משכחת לבטלה ויתוקן ג"כ הלאו עכ"ל הנה הראיה זו כתב נמי הר"ן ריש פסחים. והכ"מ בפ"ב מהלכות חמץ הל' ב' ובוודאי ראיה נכונה היא ומ"ש המקו"ח דנגד העשה דתשביתו אינו מתקן בביטול שמבטל עכשיו אם ימצא החמץ אין נראה לפענ"ד דכיון דאז כשביטל היה זה החמץ שמצא עכשיו היה אז חמץ שאינו ידוע וקיים מצות עשה דתשביתו בחמץ זה בביטול אע"ג שמצא החמץ אח"כ והוי חמץ ידוע אין צריך עוד לקיים מ"ע דתשביתו מחמץ זה שמושבת ועומד הוא מאז כשביטל כשהיה אינו ידוע וכן כתב הכ"מ בפ"ב מהל' חמץ הל' ב' דאי אמרי' דלהרמב"ם לא מהני ביטול לחמץ ידוע רק לחמץ